אם בעברי כשכתבתי את הבלוג באדיקות תוהה
למה אף אחד לא קורא אותו, אז בקריאה מחודשת אחרי שנה וקצת זה דיי ברור... וואו,
כמה שאני חופררת!
נראה שכל מה שהעסיק אותי בחיי היה לחפש
בן זוג , קצת מין מזדמן פה ושם ובעיקר לחפור על זה המון.
אז כן אני זה עדיין אני כך שקרוב לוודאי
שהבלוג ימשיך להיות חפירה ארוכה וכואבת כמו שם משפחה של גרוזיני אבל עכשיו הוא כנראה
יהיה אפילו עוד יותר משעמם בהיותי נשואה
באושר.
אין יותר סיפורי זימה J
טוב אז עכשיו שכיסינו את הנקודה שקרוב
לוודאי שאף אחד לא יקרא את ה"חפירון לגבון" חוץ מאיזה שני משועממים
אומללים אני יכולה להתחיל שוב.
היום אני רוצה לחפור על משמעות החיים או
יותר נכון המשמעות שלי בתוך הקוסמוס הענק הזה. מי אני? ולאיזה ייעוד אני פה???
אחרי שכיסיתי בהצלחה( טפו טפו ) את נושא
הזוגיות אני חייבת להסכים עם משהו שפעם אמרו לי "הזוגיות היא היין של החיים
אבל לא החיים עצמם".
אין ספק שזוגיות זה כיף ואפשר להעביר
ימים ארוכים אחד בתחת של השני או סתם במיטה אבל בסוף תמיד יש קצת רגעים מתים בין
העבודה ללימודים בהם אני שואלת את עצמי "חיי לאן?".
עוד לא השתחררתי מהמחשבה שש"נועדתי
להיות מישהו" ולעשות משהו משמעותי עם החיים. לא יתכן שכל זה סתם בשביל להעביר
את הזמן...
הלווי והייתי מאותן הנשים שמאז שהן בנות
3 בערך הן יודעות שהייעוד שלהן זה להיות אמא ולהכין שניצלים. זה כל כך יותר קל אבל
ממש לא אני...
הרצל( ע"ש האשכנזי האחרון שקראו לו
ככה) כנראה יהיה הורה פי מאה יותר טוב ממני . לא שאני בכלל מתעסקת בילדים כרגע,
איכסה . הדבר האחרון שמתאים לי עכשיו.
נראה לי שאני ממשיכה דיי בדומה לאיפה
שהפסקתי רק שהחלפתי את התוכניות של נסיעה
לספרד בעקבות ריגושים ומציאת בן זוג פונטצילאלי לנסיעה מתוכננת עם הבן זוג האידיאלי
לאוסטרליה בעוד כשנה וחצי בעתידינו המשותף.
מי יודע אולי שם יפול לי איזה קנגרו על
הראש או שאני אקבל מכה מהגלשן ולפתע תהיה לי הארה.
קלטו את החנון הזה, הוא כל כך פתאט שהוא גורם לי להרגיש טוב עם עצמי לפחות לשעתיים הקרובות