סקס שקרים ומדיטציה

אנחנו מתחילים את החיים עם שאיפות גבוהות והמון חשק לטרוף את העולם. בהתחלה מחכים שיגמר כבר התיכון, הצבא , האוניברסיטה נו... שכבר אפשר יהיה להתחיל את החיים האמיתיים.  אח"כ מגיע התמחויות בשכר אפס,מסיבות ,דייטים כושלים וחיפוש אובססיבי אחר זוגיות יציבה.

לא יודעת מה איתכם אבל אני התעוררתי היום בבוקר לשוק של חיי. מסתבר שאני נשואה + 2 , סטנדרטית כמו כולם ומרגישה שהחיים שלי הם חלק מתאונת שרשרת של בינוניות מתגלגלת. שלא תבינו אותי לא נכון הבן זוג שלי הכי מדהים בעולם ואני מטורפת על הילדים שלי אבל החלומות של " לעשות דברים גדולים"  התעופפו להם מהחלון אי שם בשלהי גיל 25 והשאיפות שלי הצטמצמו למינימום , כך שנותרתי משעממת ובינונית כמו כולם.

אני אוהבת להיזכר באנה של פעם ,אז כשלהיות ייחודית היתה עבודה בפני עצמה, היה לי מאד חשוב להיות שונה ופורצת דרך בכל מה שאני עושה. הקפדתי לפתח סגנון לבוש ייחודי, טעם במוסיקה, לעשות אקסטרים , ולחיות סגנון חיים שנושם ומכיל אמירה אישית. כשהייתי מגיעה ללבקר את ההורים בפ"ת , עיר הבירה של הבינוניים ,הייתי מסתכלת בבוז וגועל על אותם הזוגות בשלהי ה30 שלהם עם ילדים קטנים שרק מתרוצצים מחוג לחוג, מדברים על טיטולים , ספיגה ומרקמים של קקי. "עור מבוזבז" , ככה הייתי קוראת להם.אבל זה היה פעם כשעוד היו לי שאיפות, חלומות , רצונות ונחישות להשיג אותם.

לאחרונה התעוררתי וקלטתי שאני אחת מאותם הזומבים שאני שונאת . הנה אני בחופשת לידה שנייה מתזזת בין החוגים של הילדה להחלפת טיטולים לתינוק , לסידור הבית ולחפירות עם אמהות משועממות אחרות כשעיקר השאיפות שלי הצטמצם לתקווה שכולם יעלמו לאנשהו לכמה שעות טובות ביום שישי בבוקר ויעזבו אותי לנפשי!  אני כבר לא מרגישה ש"נועדתי לגדולות" או ש"יום אחד אני אעשה משהו גדול" אני רק רוצה לקנות בית במשכנתא סבירה , להתלונן על יוקר המחייה ולגדל את הילדים שלי במקום עם רשת חינוך טובה . שנייה רגע אני צריכה ללכת להקיא . 

זה מגעיל , זה דוחה  אבל נראה לי שזה  תהליך טבעי  כמו האבולוציה . אתה מתחיל את החיים עם המון וואסח ומכל סטירה קטנה שאתה מקבל  לאורך הדרך אתה מתגמד, מפחד ומצטמצם לכדי סמרטוט עייף ומותש שרק רוצה שיעזב אותו בשקט . רק קצת שקט בעבודה, בבית , מההורים, השכנים שכולם יפסיקו לנדנד ולבקש דברים. הבינוני הממוצע לא יודע איזה ספר הוא קרא לאחרונה , אין לו שחקן מועדף או סרט אהוב והוא חושב שלסבול ולקטר על הכל היא צורת חיים לגיטימית.

התחלתי את הבלוג הזה במטרה להזכיר לעצמי שיש לי חיים וכדאי מאד שאני אעשה איתם משהו! אה ושנה אזרחית טובה אני מקווה שיש לכם כמו החלטות טובות...