סקס שקרים ומדיטציה

אני בן אדם מסריח ושום דבר לא ישנה את זה. תמיד הייתי כזאת. בהתחלה אני מושכת אותם לרשת הקורים עם ריח שמפו ואישיות כריזמתית מלבבת אבל במוקדם או במאוחר כשהם נלכדו ברשת המפלצת הקטנה שבי משתלטת על הכל וזוקפת את הראש המכוער שלה.

זה לא סתם שאני מחליפה חברים קרובים כמו גרביים. ולגור עם מריחואנה רק מדגיש לי את זה שההתנהגות שלי לא נורמלית ושל פרא שלא יודע להתנהג בחברת אנשים. אני מתחילה לחשוב שכל עניין המעבר למדינה אחרת הוא בשביל לברוח מעצמי בעיקר.

אתמול התפרצתי בפעם השנייה על מריחואנה בצורה ממש מכוערת בלי שום סיבה הגיונית. איכשהו בלי לשים לב אני תמיד עושה את זה כשאני מגיעה לשלב שמישהו קרוב מדיי אלי . ככה שאני מבריחה אותו עם ההתנהגות שלי או שאני מתחילה לתעב אותו ומתרחקת ממנו בעצמי.

אני ממש מתביישת באיך שהתנהגתי אליו בחודש האחרון והוא קדוש של ממש כי הוא עוד לא זרק את הדברים שלי מחוץ לבית.מה שאני הייתי עושה בוודאות במקומו. אחרי שהוא אמר שנמאס לו והעמיד אותי במקום ראיתי את זה לראשונה מהעיניים שלו. עוד קצת אחרי כשהוא הסכים לדבר איתי סיפרתי לו שאפילו את ווליום, האקס המיתולוגי, שהוא הבן אדם הכי רגוע בעולם הבאתי למצב שהוא הכניס לי סטירה. הוא היה בשוק בעיקר כי ווליום הוא פציפיסט ומעריץ הנשים הכי רגוע בעולם.

באופן מוזר הסטירה באמת עשתה את שלה ולמרות שלא שכעסתי עליו הרבה זמן המפלצת הלכה לישון לתקופה קצרה. אח"כ התחלתי לשגע אותו שוב שהוא לא אוהב אותי באמת ולהציע שלישיות וכל מיני שטויות שבעיקר העליבו אותו והוא לא הבין מה אני רוצה מחייו. לקח לי כשנה לשבור אותו סופית ולמצוץ ממנו את טיפת האנרגיה האחרונה.

אני עושה את זה עם כולם חברות, ידידים טובים ובני זוג.

זה לא משנה מה הסיבה שאני מתנהגת כמו ילדה בת 13 לפני מחזור ,זה החוסר מודעות שאני נופלת לתוכו. מסתבר שכל המדיטציות ליצירת ערנות לא עובדות בשבילי וכשאני קמה מהכרית אני חוזרת להיות אותו טיפוס מעצבן ובלתי נסבל שהדבר הכי קטן גורם לו להתפרץ בכעס וצרחות. אני לא רוצה יותר להיות האדם הזה אני שונאת את עצמי ככה.

השותף הקודם שלי לדירה היה החבר הכי טוב שלי ובאיזשהו שלב החלטתי שאנחנו קרובים מדי והתחלתי לחפש מה לא בסדר איתו כשלא מצאתי האשמתי שהדירה ברמת גן עושה לי אנרגיות רעות ועברתי בלי התראה מוקדמת לדירה של מריחואנה.

אני לא שולטת בעצמי אני חייבת כל הזמן להביא את האנשים שסביבי לקצה גבול היכולת. כמו שווליום היה אומר אני מוציאה את הרע בכל אחד. גם אבא שלי אמר לי הרבה פעמים שאני יכולה להיות היצור הכי מתוק ואוהב בעולם ותוך שניה אחת אי אפשר כבר להתקרב אלי ואני הופכת למפלצת צרחנית.

מריחואנה אומר שבחודש האחרון יצא לי להתנהג כמו הקופיפים מהתחנה המרכזית או כאלה שבאופן נדיר רואים רק בכביש. הייתי מופתעת כי בתפיסת העולם שלי 90% מהאנשים הם קופיפים כמוני. כנראה שזה נכון שאנחנו רואים רק אחוזים ספורים מהמציאות בהתאם לתפיסות העולם שלנו. הוא רואה רק טיפוסים נורמלים ורגועים כמוהו ואני רק רואה אנשים שמעצבנים אותי ועצבניים כמוני.

יש לי סף תיסכול מאד נמוך וזה לא משנה במי מדובר ועל מה בשלב כלשהו המפלצת תתפרץ בבעיטות וצרחות החוצה.

מי שלא מכיר אותי יתקשה להאמין שהיצור הבלונדיני והעדין הזה יכול להיות כל כך מכוער.

אבל ככה אני .למה?אין לי  מושג.

זה כבר לא משנה. אני חייבת להתחיל להיות מודעת לעצמי כי המפלצת פורצת רק כשאני מתעצבנת ואז אני לא שולטת בהתפרצויות שלי. לפי אושו ברגע שאתה מצליח להתבונן בכעס הוא הופך לחמלה אז אני אנסה ליישם מה כבר יש לי להפסיד? הרי בשלב מסוים אני אאבד את הכריזמה ואת קומץ האנשים שעוד מוכנים להתרועע איתי.אולי אני מפחדת שבלי הקריזות אני אהיה משעממת..?

ובנימה אחרת ראיתי את הסרט ברוז' איזה סרט אדיר! כמו שחברה שלי MD הגדירה קולין פארל מביא את המשחק עם הגבות למקום שאיש לא הגיע אלי. מדובר בשתי גנגסטרים בריטים שהבוס שילח אותם לברוז' עד יעבור הזעם. האחד נהנה מכל רגע ומסתובב כל היום בין הבניינים ומתענג על פיסות היסטוריה והשני בטוח שככה נראה הגיהנום ורק מחפש עם מי ללכת מכות כדי להעביר את הזמן( יש לו העדפה ברורה לאמריקאים). זו קומדיה שחורה לאללה והזויה עוד יותר. ממש לא הפסקנו לצחוק לרגע ומאז אנחנו מסתובבות כל היום  בעבודה ורוטנות על כל דבר ב"פאקינג ברוז'" עם מבטא אירי.

הנה מקום אחד שירד מהרשימה ברוז' ,לשם אני לא נוסעת!