לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

סקס שקרים ומדיטציה


מחפשת את מזלי בעולם.

Avatarכינוי:  סקס שקרים ומדיטציה

מין: נקבה

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2015    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031




הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

האם אתם בנויים לאקזיט?


כולנו שמענו על פחד מפני כישלון, אף אחד לא רוצה לגמגם מול קהל או לצאת דביל בישיבה חשובה מול כל הבוסים. באופן מצחיק הפחד הזה שייך לקטגוריית "הנבואה שמגשימה את עצמה". חלק גדול מהאנשים כל כך מפחדים לצאת אהבלים או להיתפס כלא טובים מספיק , טיפשים , נחותים או מה שזה לא יהיה שהם פשוט מוותרים מראש. הם משכנעים את עצמם שהם לא צריכים את זה , שטוב להם איפה שהם נמצאים ולמה בכלל לטרוח?! ברור שהצלחות לא נולדות מהמקום הזה. 

 

ואני? אני מרגישה שאני "כמעט שם" , שיש לי את הפונטציאל להצליח בענק! אני ממש לא חושבת שאני הכי טובה או הכי חכמה אבל אני בהחלט מספיק טובה כדי להשיג את ההצלחה הגדולה. הפחד שלי מגיע לנסות מגיע ממקום אחר לגמרי . 

 

בשביל הרבה אנשים להצליח משמעו שאתה אדון לזמן שלך וחופשי למלא אותו בהמון דברים מעניינים. ( ובד"כ עם הרבה מזומנים בכיס שיתמכו בסגנון החיים הזה). כשאני מדברים עם חברים מהעבודה אז החלום שלהם הוא רק להיות חופשיים כדי ללכת למכון כושר, להיות יותר זמן עם הילדים , ללמוד דברים חדשים ואולי לפתח איזה תחביב. האמת היא שהייתי שם וזה בכלל לא כזה כיף כמו שזה נשמע.

 

הייתי עצמאית במשך שנתיים וחצי , גם הרווחתי לא רע. כביכול הייתי חופשייה לעשות מה שבא לי עם הזמן שלי אבל זה היה כל כך מרוקן, משעמם ובודד שבאיזשהו שלב האריה קם על רגליו האחוריות ושאג "את חייבת לצאת לעבוד". כי מה שבאמת קורה כשאתה עצמאי הוא שהעסק הופך לחלק ממך כמו רגל נוספת שדורשת טיפוח והשקעה מתמדת. מצאתי את עצמי יום ולילה חושבת על העסק, מסתובבת רק עם עצמאים אחרים ובעיקר כל היום רצה אחרי הזנב של עצמי. מפתיע אבל אף אחד אחד מאותם בעלי עסקים שהכרתי לא הלכו למכון כושר באמצע היום אלא דווקא טחנו כפליים יותר ממה שהם עבדו כשכירים. 

 

זה כנראה כי לא היינו מספיק מוצלחים כעסק, פשוט הרווחנו מספיק כדי לשרוד .אחד הבעלים בעבודה הנוכחית שלי הוא עשיר מופלג, מליונר בזכות עצמו לפני גיל 40 . הוא רץ כל יום קרוב ל3 שעות , נוסע כל חודש לטיול אקסטרים עם האישה והילדים ורוב הזמן מבלה בעבודות נגרות בבית או בישיבות בבתי קפה עם חברים שלו. לרבים זה נשמע כמו חלום אבל לי זה נשמע ממש משעמם. אחרי שחזרתי לעבוד כשכירה ונכנסתי לשגרה גיליתי שאני מתה עליה! זה כיף לי שיש לי שעה מוגדרת לקום בבוקר , שעות קבועות ביומן שאני יכולה לבנות את "החיים" שלי סביבם והכי נחמד זה שיש לי חברים שאני פוגשת כל יום בעבודה ויחד אנחנו יכולים לחלום ולקטר שעות בסקייפ. רבים מכם יחשבו שזה עלוב אבל אני אוהבת את השגרה הזאת ולפעמים נראה לי שאני לא מצליחה לפרוץ בענק רק כי אני מפחדת לחזור להיות לבד ונטולת שגרה. להיות מצליח בדרכך נראה לי מקום בודד ואני לא מצליחה לדמיין איזה סדר יום אני אבנה לעצמי אם כסף הוא לא מגבלה.

 

זה הזוי אבל אני מרגישה כאילו ההצלחה הגדולה שלי שם ממש מעבר לפינה אבל בו בזמן אני לא בנויה ליום שאחרי , ואיפשה בגלל זה  אני פשוט לא מתקדמת לשום כיון ועומדת קפואה במקום הנוח שלי. 

נכתב על ידי סקס שקרים ומדיטציה , 7/1/2015 15:40   בקטגוריות דכדוך בורגני, טבעה של הנשמה, העולם, חלומות ומימוש רצונות, פסימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תאונת שרשרת של בינוניות


אנחנו מתחילים את החיים עם שאיפות גבוהות והמון חשק לטרוף את העולם. בהתחלה מחכים שיגמר כבר התיכון, הצבא , האוניברסיטה נו... שכבר אפשר יהיה להתחיל את החיים האמיתיים.  אח"כ מגיע התמחויות בשכר אפס,מסיבות ,דייטים כושלים וחיפוש אובססיבי אחר זוגיות יציבה.

 

לא יודעת מה איתכם אבל אני התעוררתי היום בבוקר לשוק של חיי. מסתבר שאני נשואה + 2 , סטנדרטית כמו כולם ומרגישה שהחיים שלי הם חלק מתאונת שרשרת של בינוניות מתגלגלת. שלא תבינו אותי לא נכון הבן זוג שלי הכי מדהים בעולם ואני מטורפת על הילדים שלי אבל החלומות של " לעשות דברים גדולים"  התעופפו להם מהחלון אי שם בשלהי גיל 25 והשאיפות שלי הצטמצמו למינימום , כך שנותרתי משעממת ובינונית כמו כולם.

 

אני אוהבת להיזכר באנה של פעם ,אז כשלהיות ייחודית היתה עבודה בפני עצמה, היה לי מאד חשוב להיות שונה ופורצת דרך בכל מה שאני עושה. הקפדתי לפתח סגנון לבוש ייחודי, טעם במוסיקה, לעשות אקסטרים , ולחיות סגנון חיים שנושם ומכיל אמירה אישית. כשהייתי מגיעה ללבקר את ההורים בפ"ת , עיר הבירה של הבינוניים ,הייתי מסתכלת בבוז וגועל על אותם הזוגות בשלהי ה30 שלהם עם ילדים קטנים שרק מתרוצצים מחוג לחוג, מדברים על טיטולים , ספיגה ומרקמים של קקי. "עור מבוזבז" , ככה הייתי קוראת להם.אבל זה היה פעם כשעוד היו לי שאיפות, חלומות , רצונות ונחישות להשיג אותם.

 

לאחרונה התעוררתי וקלטתי שאני אחת מאותם הזומבים שאני שונאת . הנה אני בחופשת לידה שנייה מתזזת בין החוגים של הילדה להחלפת טיטולים לתינוק , לסידור הבית ולחפירות עם אמהות משועממות אחרות כשעיקר השאיפות שלי הצטמצם לתקווה שכולם יעלמו לאנשהו לכמה שעות טובות ביום שישי בבוקר ויעזבו אותי לנפשי!  אני כבר לא מרגישה ש"נועדתי לגדולות" או ש"יום אחד אני אעשה משהו גדול" אני רק רוצה לקנות בית במשכנתא סבירה , להתלונן על יוקר המחייה ולגדל את הילדים שלי במקום עם רשת חינוך טובה . שנייה רגע אני צריכה ללכת להקיא . 

 

זה מגעיל , זה דוחה  אבל נראה לי שזה  תהליך טבעי  כמו האבולוציה . אתה מתחיל את החיים עם המון וואסח ומכל סטירה קטנה שאתה מקבל  לאורך הדרך אתה מתגמד, מפחד ומצטמצם לכדי סמרטוט עייף ומותש שרק רוצה שיעזב אותו בשקט . רק קצת שקט בעבודה, בבית , מההורים, השכנים שכולם יפסיקו לנדנד ולבקש דברים. הבינוני הממוצע לא יודע איזה ספר הוא קרא לאחרונה , אין לו שחקן מועדף או סרט אהוב והוא חושב שלסבול ולקטר על הכל היא צורת חיים לגיטימית.

 

התחלתי את הבלוג הזה במטרה להזכיר לעצמי שיש לי חיים וכדאי מאד שאני אעשה איתם משהו! אה ושנה אזרחית טובה אני מקווה שיש לכם כמו החלטות טובות...

נכתב על ידי סקס שקרים ומדיטציה , 6/1/2015 13:46   בקטגוריות דכדוך בורגני, חלומות ומימוש רצונות, רוחניות  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סקס שקרים ומדיטציה ב-12/1/2015 17:46
 



כוחה של מחשבה אחת קטנה


אתמול התחלתי לחשוב ברצינות על לחזור לישראל , זה היה בדיוק 5 דקות של
חולשה שהתגעגעתי למוכר ולידוע אבל  אחרי
חשיבה קצרה היה ברור לי שזה יהיה שטות גמורה כי אנחנו נחזור לאותו המצב ואולי
אפילו עם קצת פחות כסף .


 


כנראה שזה נכון שצריך להיזהר במשאלות לב כי  יש מצב טוב  שנחזור הרבה קודם מהמצופה.


 


אני תמיד אמרתי שמה שמתחיל בחריקות ודורש כל הזמן שמן בשביל דברים לא
יתפרקו  שהכל קשה ומרגיש כמו מלחמה כנראה
שזה לא הדבר הנכון וסופו להכישל. וכך התחיל גם כל הרילוקיישן שלנו עם מריחות וכאב
ראש של חודשים וכשבסוף כבר הגענו "ליעד הנכסף" זה המשיך  להיות מלווה בחבלי לידה , אי הבנות וקשיים.  אבל מילא הרצל עקשן וזה דווקא מאתגר אותו הבעיה האמתית
 היא הישראלי שאחראי על כל החוות כאן
במדינה. מדובר בנאד נפוח וטרחן שכבר תקוע פה 25 שנה פלוס ולא רוצה שיהיה פה אף אחד
אחר מלבדו ומקומיים נדכאים שהוא יוכל לרדות בהם ויענו לו על כל דבר ב Si Señor .


אז היום הם שוב רבו בפעם המי יודע כמה והרצל כבר מתחיל להיות מתוסכל
שכל דבר קטן החרא הנפוח הזה  ישר מתרץ את
זה ב"אם אתה לא יכול לעשות את זה אז תחזור לארץ" . זה פחות או יותר
המשפט המככב מהיום שנחתנו כאן ואני מרגישה שבקרוב מים יגיעו עד נפש. הימים שלנו
כאן קצובים וספורים  כי הוא עושה הכל כדי
להעיף אותנו חזרה.


 


ואני יושבת בבית חסרת שליטה ובתסכול עמוק וחרדות כי אין לנו גרוש על
התחת , אני בהריון מתקדם ,  ועד שהוא ימצא
בארץ עבודה אחרת וכשהוא ימצא היא תהיה חצי מהשכר פה במקרה הטוב. מיד אחרי הלידה
אני ישר אצטרך לחפש עבודה כדי שלא נשקע בחובות ואנחנו בדיוק לאותו מקום שחשבתי
שיצאנו ממנו אבל יותר גרוע כי כנראה שנצטרך לגור אצל ההורים שלי תקופה.


 


הנה הלך החלום שלי על הזמן שיש לי לשנות את חיי (ולא עשיתי בו כלום בינתיים
) , לטייל בעולם  ( קצת קשה כשהרצל עובד 7
ימים בשבוע ) ולחסוך כמה גרושים ( היינו באשליה שיש לנו עוד שנתיים פה )  הנה אני רואה את  הכל עף ברוח........


אני פשוט מרגישה שהעולם מחרבן עליי!

נכתב על ידי סקס שקרים ומדיטציה , 13/12/2011 20:32   בקטגוריות חלומות ומימוש רצונות, פשוט דיכאון!  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מורידה את המילה "חייבת" מהלקסיקון


עד לפני יומיים הייתי מסכמת את המעבר שלנו למרכז אמריקה כאושר גדול. ההכרה שאני כבר לא חייבת לפרנס ולקום כל יום לעבודה שאני שונאת או לצורך העניין לעשות משהו מתוך כורח הייתה משכרת.

 

מבחינה תעסוקתית השנתיים האחרונות היו סיוט מתמשך הרצל היה סטודנט במשרה כמעט מלאה וכל עניין הפרנסה נפל עלי. נוסף לעסק עצמאי , עבדתי גם במשרה מלאה בעבודה ממש משעממת ולמדתי/סבלתי לימודים לתואר שני.

כך שכשהרצל קיבל הצעת עבודה למרכז אמריקה לא חשבתי פעמיים זה היה סולם מזהב שאפשר לי לרדת מכל הדברים שהרגשתי שאני עושה מתוך חובה וכי ככה צריך אבל הם פשוט גורמים לי לסבול. פתאום לראשונה בחיי קיבלתי לגיטימציה מלאה לא לעשות כלום ולשקול מחדש מה אני רוצה לעשות כשאני אהיה גדולה.

 

לצערי, חווית האושר והכרת התודה לעולם שלי נמשכה בדיוק שבועיים. קיבלתי פג תוקף על האושר ואני מתחילה להרגיש את השיעמום וחינוך הקומוניסטי שלי זוחלים לי מתחת  לורידים בקולה של אמא שלי :"זה מה שאת עושה כל היום?!"  "זה החיים שלך??"

 

הרצל הגיע לפה עם 2 מילים בספרדית ואחרי חודש וחצי אנחנו כבר באותה רמה של broken Spanish אבל הוא כל הזמן יוצא ומתעמת, ומאתגר ועובד ואילו אני מרגישה שאני קמלה לי בבית כמו האישה היפנית בבית לידי שרק מחכה ליד הדלת שהבעל יחזור.

זה דיי ברור לי שאני צריכה פשוט להסתובב בעיר ולמצוא עיסוקים או תחביבים להעסיק את עצמי  בהם ואני אפילו כבר מכירה פה כמה מקומיים אבל הפחד מהלא נודע גורם לי לכזאת דחיינות שאפילו פתחתי מחדש את הבלוג הזה אחרי חודשים של קיפאון רק בשביל למשוך זמן.

טוב אני מניחה שאחרי שחפרתי אתמול חצי יום לאשתו של הבוס של הרצל שכדי לחיות חיים מלאים ומספקים חייבים אתגר מתמיד ולהתעמת עם דברים אני חייבת לעמוד במה שאני מטיפה לו , לא?

 

זה רק מרכז אמריקה ,מה כבר יקרה? יחטפו אותי..?

 

נכתב על ידי סקס שקרים ומדיטציה , 15/11/2011 18:35   בקטגוריות העולם, חלומות ומימוש רצונות  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סקס שקרים ומדיטציה ב-16/11/2011 18:15
 



לנדוד כמו החולות במדבר


אני אמורה להיות מאושרת כי :

אני כבר לא אהיה רווקה זקנה הנאלצת להתפשר על סוג ב'.

יש לי בעל מדהים ומפרגן 

פתחתי עסק עצמאי שהולך לא רע וכולם מעריצים אותי על האומץ.

תוך חודשיים גם אמור לעלות לאינטרנט סטארט אפ חדש שלי ואני כבר יכולה להריח את הדולרים!

 

אז קיבינימט למה אני לא מאושרת?!

 

למעשה אני מרגישה פשוט תחת! אלוהים יודע מה הפאקינג בעיה שלי.

לוחץ לי החזה, תחושת מועקה עופפת אותי רוב ימות השבוע וכשאף אחד לא מסתכל אני נשברת ופורצת בבכי.

 

חלק מהחברים שלנו כבר התחילו להפליץ ילדים ,

אלה שלא הפכו ליאפים מעייפים.

אפילו MD החברה שהכי אהבתי בעולם הפכה ליצור בורגני שכל שיחותיו סובבות סביב האייפון שהיא קיבלה מהעבודה .

איפה הכיף? האם זה כל מה שיש לחיים להציע?!

 

האם כל מה שנותר לי הוא לעשות כסף בעסקים , להפגיז ב4 -5 ילדים ולקוות שהם ידעו שובע וסיפוק כמו שאני מעולם לא ידעתי?

חייב להיות משהו יותר מזה.

אני שייכת לזן הפרייארים בעולם המערבי שמאמין שהוא נועד למשהו גדול וכנראה שסופנו להתאכזב.

 

אני לא רוצה לצאת החוצה בשבתות כי הטבע מטריף אותי

כמו בשיר בדואי של דיויד ברוזה אני מרגישה את הרוחות קוראות לי לנדוד  לנדוד...

פשוט לעזוב הכל ולטייל לי בעולם.

הרי לא יכול להיות שזה כל מה שיש לחיים להציע...

לנשמה שלי מגיע אושר אמיתי, אני רוצה יותר!

 

 

 

אני יודעת שהטבע האמיתי שלי זה חופש

אז למה אני כל הזמן מנסה בכוח להתאים את עצמי לעולם שלהם?!

 


נכתב על ידי סקס שקרים ומדיטציה , 19/3/2011 17:19   בקטגוריות שחרור קיטור, העולם, חלומות ומימוש רצונות, טבעה של הנשמה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , סקס ויצרים , נשיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסקס שקרים ומדיטציה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סקס שקרים ומדיטציה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)