סקס שקרים ומדיטציה

כולנו שמענו על פחד מפני כישלון, אף אחד לא רוצה לגמגם מול קהל או לצאת דביל בישיבה חשובה מול כל הבוסים. באופן מצחיק הפחד הזה שייך לקטגוריית "הנבואה שמגשימה את עצמה". חלק גדול מהאנשים כל כך מפחדים לצאת אהבלים או להיתפס כלא טובים מספיק , טיפשים , נחותים או מה שזה לא יהיה שהם פשוט מוותרים מראש. הם משכנעים את עצמם שהם לא צריכים את זה , שטוב להם איפה שהם נמצאים ולמה בכלל לטרוח?! ברור שהצלחות לא נולדות מהמקום הזה. 

ואני? אני מרגישה שאני "כמעט שם" , שיש לי את הפונטציאל להצליח בענק! אני ממש לא חושבת שאני הכי טובה או הכי חכמה אבל אני בהחלט מספיק טובה כדי להשיג את ההצלחה הגדולה. הפחד שלי מגיע לנסות מגיע ממקום אחר לגמרי . 

בשביל הרבה אנשים להצליח משמעו שאתה אדון לזמן שלך וחופשי למלא אותו בהמון דברים מעניינים. ( ובד"כ עם הרבה מזומנים בכיס שיתמכו בסגנון החיים הזה). כשאני מדברים עם חברים מהעבודה אז החלום שלהם הוא רק להיות חופשיים כדי ללכת למכון כושר, להיות יותר זמן עם הילדים , ללמוד דברים חדשים ואולי לפתח איזה תחביב. האמת היא שהייתי שם וזה בכלל לא כזה כיף כמו שזה נשמע.

הייתי עצמאית במשך שנתיים וחצי , גם הרווחתי לא רע. כביכול הייתי חופשייה לעשות מה שבא לי עם הזמן שלי אבל זה היה כל כך מרוקן, משעמם ובודד שבאיזשהו שלב האריה קם על רגליו האחוריות ושאג "את חייבת לצאת לעבוד". כי מה שבאמת קורה כשאתה עצמאי הוא שהעסק הופך לחלק ממך כמו רגל נוספת שדורשת טיפוח והשקעה מתמדת. מצאתי את עצמי יום ולילה חושבת על העסק, מסתובבת רק עם עצמאים אחרים ובעיקר כל היום רצה אחרי הזנב של עצמי. מפתיע אבל אף אחד אחד מאותם בעלי עסקים שהכרתי לא הלכו למכון כושר באמצע היום אלא דווקא טחנו כפליים יותר ממה שהם עבדו כשכירים. 

זה כנראה כי לא היינו מספיק מוצלחים כעסק, פשוט הרווחנו מספיק כדי לשרוד .אחד הבעלים בעבודה הנוכחית שלי הוא עשיר מופלג, מליונר בזכות עצמו לפני גיל 40 . הוא רץ כל יום קרוב ל3 שעות , נוסע כל חודש לטיול אקסטרים עם האישה והילדים ורוב הזמן מבלה בעבודות נגרות בבית או בישיבות בבתי קפה עם חברים שלו. לרבים זה נשמע כמו חלום אבל לי זה נשמע ממש משעמם. אחרי שחזרתי לעבוד כשכירה ונכנסתי לשגרה גיליתי שאני מתה עליה! זה כיף לי שיש לי שעה מוגדרת לקום בבוקר , שעות קבועות ביומן שאני יכולה לבנות את "החיים" שלי סביבם והכי נחמד זה שיש לי חברים שאני פוגשת כל יום בעבודה ויחד אנחנו יכולים לחלום ולקטר שעות בסקייפ. רבים מכם יחשבו שזה עלוב אבל אני אוהבת את השגרה הזאת ולפעמים נראה לי שאני לא מצליחה לפרוץ בענק רק כי אני מפחדת לחזור להיות לבד ונטולת שגרה. להיות מצליח בדרכך נראה לי מקום בודד ואני לא מצליחה לדמיין איזה סדר יום אני אבנה לעצמי אם כסף הוא לא מגבלה.

זה הזוי אבל אני מרגישה כאילו ההצלחה הגדולה שלי שם ממש מעבר לפינה אבל בו בזמן אני לא בנויה ליום שאחרי , ואיפשה בגלל זה  אני פשוט לא מתקדמת לשום כיון ועומדת קפואה במקום הנוח שלי.