אני אמורה להיות מאושרת כי :
אני כבר לא אהיה רווקה זקנה הנאלצת להתפשר על סוג ב'.
יש לי בעל מדהים ומפרגן
פתחתי עסק עצמאי שהולך לא רע וכולם מעריצים אותי על האומץ.
תוך חודשיים גם אמור לעלות לאינטרנט סטארט אפ חדש שלי ואני כבר יכולה להריח את הדולרים!
אז קיבינימט למה אני לא מאושרת?!
למעשה אני מרגישה פשוט תחת! אלוהים יודע מה הפאקינג בעיה שלי.
לוחץ לי החזה, תחושת מועקה עופפת אותי רוב ימות השבוע וכשאף אחד לא מסתכל אני נשברת ופורצת בבכי.
חלק מהחברים שלנו כבר התחילו להפליץ ילדים ,
אלה שלא הפכו ליאפים מעייפים.
אפילו MD החברה שהכי אהבתי בעולם הפכה ליצור בורגני שכל שיחותיו סובבות סביב האייפון שהיא קיבלה מהעבודה .
איפה הכיף? האם זה כל מה שיש לחיים להציע?!
האם כל מה שנותר לי הוא לעשות כסף בעסקים , להפגיז ב4 -5 ילדים ולקוות שהם ידעו שובע וסיפוק כמו שאני מעולם לא ידעתי?
חייב להיות משהו יותר מזה.
אני שייכת לזן הפרייארים בעולם המערבי שמאמין שהוא נועד למשהו גדול וכנראה שסופנו להתאכזב.
אני לא רוצה לצאת החוצה בשבתות כי הטבע מטריף אותי
כמו בשיר בדואי של דיויד ברוזה אני מרגישה את הרוחות קוראות לי לנדוד לנדוד...
פשוט לעזוב הכל ולטייל לי בעולם.
הרי לא יכול להיות שזה כל מה שיש לחיים להציע...
לנשמה שלי מגיע אושר אמיתי, אני רוצה יותר!
אני יודעת שהטבע האמיתי שלי זה חופש
אז למה אני כל הזמן מנסה בכוח להתאים את עצמי לעולם שלהם?!