הדרך שלי לעיצוב תעשייתי

שלום,

כבר הרבה זמן ציפיתי לכתוב בלוג קטן, עברה שנה מאז שחשבתי לכתוב את הבלוג הזה לראשונה.

הרעיון היה כזה, ברגע שאני אדע שהתקבלתי לאחד מבתי הספר לעיצוב תעשייתי (חולון\שנקר) אני אפרט את הדרך שעברתי עד שהתקבלתי. ואולי מה שאני אספר כאן יעזור למישהו, אפילו במעט.

אני אתחיל דווקא מהסוף.

שבוע שעבר הלכתי לבדוק שוב את הדואר, היה דואר...מכתב אחד, אוייש..כמה שחיכיתי לו.

תהליך של שנתיים לפחות נחתם במכתב אחד.

המעטפה היתה עבה... אז כבר חשבתי שזה מסמל משהו טוב... הרי הם לא ישלחו לי 10 העתקים של "מצטערים, לא עברת"

הסתכלתי אל השמיים... נשימה אחרונה...פתחתי, כן. עברתי. הולך עם חיוך קל אל הבית. סוגר אחרי את הדלת...

עומד בסלון...ואומר לעצמי..ישש! יש עצור משהו.....

חשבתי שזו תהיה סוג אחר של התרגשות... גבר גבר אבל בכל זאת... אולי צעקה קטנה...משהו..?

הסתרתי את המכתב וחיכיתי שכולם יהיו בבית כדי שאני אספר להם.

דווקא ביום הזה כולם היו עסוקים..ולא נחו לרגע. עד שלא התאפקתי וקראתי להם. יושבים..נותן להם להשחיל כמה

מילים...ואז זורק את המכתב כמו איזה קורליאונה. "עברתי!" הם בהלם... תופסים את הדפים....

תופסים אותי.. קופצים..רוקדים... אני מחייך... נהנה מכל רגע. אבל עדיין לא מרגיש שזכיתי בלוטו.

אבל תמיד חשבתי שככה אני ארגיש.... שאני אזנק 10 מטר באויר עם פליקפלאק לאחור...

זה לא קרה...

זה לא קרה כי לא זכיתי בלוטו, לא הרגשתי שזו זכיה... הרגשתי שזו זכות.

זה בהחלט היה משהו שהשגתי. והיה מאוד קשה להשיג אותו.

לילות שלמים הייתי מתקשה להירדם כשכולם חשבו שזה בכיס הקטן שלי.

אם אני אגיד שכאב לי החזה והיה לי קשה לנשום זה ישמע דראסטי? זה קרה לי...

אני יודע, זה לא צריך להגיע למימדים כאלו....

אבל באמת שהיה לי חשוב להשיג את זה. להתחיל ולתפוס את הכיוון שחשקתי בו.

שלא תבינו לא נכון, אני הבן אדם שאמרתי שאם אני אצליח... אני אעשה : 1,2,3,4,5,6...אין סוף מטלות.

שאם אני אעבור אני אתפנק בלי הפסקה... אוכל ארוחות שחיטות (בעיקר בורגר קינג...מה אני אעשה הכי טעים לי)

בקיצור... זה אני, כמוך... כמוכם.

והאמת שזה נחמד, זה אפילו מאתגר נורא...

אתה מוצא את עצמך מתכנן מטלות מאתגרות... כמו למשל... "אני אלך אל השכנה היפיפיה שלי ואגיד לה שאני דלוק עליה כבר כולכך הרבה זמן, אני אדפוק לה בדלת עם פרחים ואשאל אותה אם בא לה לצאת מתישהו"

(הפרחים זו אופציה... אני לא מושפע עד כדי כך...אולי דווקא כן)

נראה לי שכל המטלות האלה שתכננתי לעשות במקרה ו..אם ..כאשר..ואולי שאני אעבור... אני אעשה... דווקא למעני.

כאילו לסגור פינות, להתקדם. לעשות דברים שלא עשיתי עד עכשיו...לשאוב כוח מההצלחה כדי להמשיך אותה.

אז אני מודע לזה.. אני לא סדיסט.

חלק מהדברים שהבטחתי לעשות, זה לכתוב כאן... אל כל המעוניין.

כל אחד מתחיל מנקודה מסויימת ומגיע להחלטה שהוא מעוניין ללמוד משהו.

אני התעניינתי בעיצוב תעשייתי. היה לי חבר טוב בצבא שסיפר לי על עיצוב תעשייתי...מקצוע שלא הכרתי ושלא ממש היה נגיש אלי.

הוא לעומתי חי אותו שנים, אחותו מעצבת בכירה בחול... הוא בא מבית ספר עם רקע לעיצוב...

ריתק אותי לגלות עד כמה עיצוב תעשייתי הוא מגוון. מקצוע שכל העוסק בו רוכש ידע בהמון תחומים.

אסתטיקה בעיצוב זה משהו שאני חיי איתו. שתמיד היה בי. תמיד מצייר חפצים ועצמים שונים..מגיל קטן.

לא היה מוצר אחד שלא פתחתי\שברתי כילד. רק לגלות איך הוידאו עובד...ומה אפשר להחסיר כדי שהוא ימשיך לעבוד.

אבל כל זה לא צריך להגיד לכם הרבה, כל אחד הוא באמת שונה מהשני...

אם הגעת להחלטה שעיצוב תעשייתי מדבר אליך, מה שנשאר לך לעשות זה להתקדם ולראות עד כמה אתה צודק.

זה מה שעשיתי.

להגיד שלא מעניין אותו קולנוע או תקשורת? זה יהיה שקר.

אבל עשיתי החלטה, ואני בהחלט מאמין שהמקצוע הזה מספיק מאתגר ובעיקר מספק..ימים יגידו אם אני צודק או לא.

אבל ככה זה בחיים... צריך לקחת החלטות.

לעיניינו,

הכי בטוח שאין מדריך בטוח כיצד להצליח ולהתקבל.

אם היו דברים שעזרו לי משמעותית בדרך? כן. היו!

בהתחלה הייתי נכנס לפורומים השונים ושואל שאלות, אפילו מקבל תשובות לעיניין. בעיקר דרך הפורום של נענע עיצוב ואדריכלות.

מנהל הפורום הוא אדם נחמד שבאמת ניסה לעזור במסגרת הפורום.

והאמת שיש מגבלות שכולם מבינים בפורומים מהסוג הזה.

אחרי חיפושים שונים בגוגל , עם מילים כמו עיצוב תעשייתי, עיצוב מוצר וכאלה.. הרוב שמצאתי היו מכינות...

היו המון מכינות...מאיפה אני יודע מה מתאים בשבילי? כולם מתגאים בהישגים של התלמידים שלהם..

ולמה בכלל צריך מכינות?

בשנה הראשונה שניסיתי להתקבל , ניסיתי להתקבל רק למקום אחד. לחולון. היתה לי כימיה עם המקום... ולא הכרתי את שאר המקומות... למעשה הייתי תמים כשניסיתי להתקבל רק למקום אחד. ואפילו יותר תמים שזה יילך לי בקלות רבה.

לא היה לי מושג כמה אנשים מתמודדים על הזכות ללמוד בכיתות האלה. מספר מצומצם של אנשים מתקבל אחרי שמאות מנסים.

השלב הראשון היה פסיכוטכני. למזלי עברתי אותו... להתכונן אליו? אני חושב שמומלץ. למרות שאלה לא שאלות הכי מסובכות בעולם..כדאי לחזור על החומר.. במתמטיקה או בכל תחום אחר שאתם חלשים בו. מה שבטוח מי שלא עובר את שלב א'...

לא יכול להמשיך הלאה. והופ...הולכת לו שנה.

יש ספרים מיוחדים לפסיכוטכני, אישית לא עיינתי בהם... חבל שאני לא יכול להיזכר באחת מהשאלות רק כדי שיהיה מושג.

חוץ ממתמטיקה והבנת הנקרא היה גם מעט אנגלית והרבה מבחנים צורניים.

למי שאין מושג על מה שאני מדבר, כדאי לבדוק על הספרים האלה... שמעתי מאנשים שזה עזר להם.

באמת לא שווה להתעצל עם זה.

בראיון האישי הצגתי תיק עבודות שעשיתי. 8 עבודות... (ממליצים על 10-8) לא מומלץ יותר מידי... כי זה סתם מכביד על הבוחנים.

התיק עבודות שלי בוצע בעזרת מחשב... הייתי נכנס לאתרים של פורטפוליויים שונים כדי לראות איך הם בנויים. לא לקחתי בחשבון שמה שאני רואה , אלו עבודות של מעצבים בתעשייה. ולא של מועמד טרי.

ניסיתי לחכות אותם ברמת הליטוש.. וכנראה שהגזמתי. הפורטפוליו שלי נראה כמו של מעצב שסיים מזמן את הלימודים...

לא אחד שמתעניין במקצוע. מהבחינה הזו, נכשלתי.

ברמה האישית, הראיון עצמו היה רע אפילו יותר. התרגשתי נורא... הייתי לחוץ וראו את זה. לא הצלחתי להוציא יותר מידי מילים מהפה.. ומה שיצא הרס יותר. אני יכול להגיד שעברתי באותה תקופה משבר ענק במשפחה ואיבדנו אדם יקר. זה השפיע עלי באופן ישיר... ולא הייתי אני אפילו לא לרגע. חשבתי לחסוך את המידע הזה מהבוחנים כי לא רציתי שירחמו עלי או יותר גרוע שיחשבו שאני משתמש ברחמים שלהם.

במחשבה שניה, יכול היה להיות יותר טוב אם הייתי נכנס ומספר להם מה שעבר עלי השבוע.

אולי הם היו לוקחים את זה בחשבון ומזמנים אותי לפגישה נוספת, אולי אפילו באותו היום עד שאני ארגע.

לא עברתי. נכשלתי וידעתי את זה מהרגע שיצאתי מהדלת.

זו היתה תקופה קשה, אפילו להיזכר בה עושה לי רע.

הייתי עם חבר נוסף שניסה להתקבל. הוא מאוד מוכשר, אבל גם הוא עשה את הטעות שאני עשיתי עם התיק עבודות.

וגם הוא לא התקבל.

היינו שומרים על קשר טלפוני...מדברים וזורקים באויר.."כן, צריך להיפגש" "להכין תיק עבודות..צריך להתחיל כבר לשנה הבאה"

וככה הזמן היה עובר... ואנחנו משאירים הכל לרגע האחרון.

שלושה חודשים לפני תחילת ההרשמה לשנה הנוכחית הוא הפתיע אותי והתקשר אלי.

הוא שאל אם אני מעוניין להירשם איתו למכינה בתל אביב.

אני שסלדתי מהמכינות לא התלהבתי מהרעיון...

הוא שיכנע אותי שכדאי לנסות ואין מה להפסיד..חוץ מזמן שאין לנו.

בגלל שהוא היה איתי, לא התעקשתי יותר מידי...ונרשמנו.

הגעתי לשם וזה היה נראה נחמד ממבט ראשוני, הצצתי על הכיתות.. היו שם אנשים שלמדו.

ראיתי שלומדים שיעורים על עיצוב, ושיש שיעורים על רישום.

העסק נראה רציני. המורים שלימדו שם מגיעים מתוך התעשייה... והכל מעודכן.

יש להם אפילו אתר פעיל עם פורום נחמד.

או.קיי.

התחילו השיעורים, לאט לאט מגלה את מהות הקורס הזה... מכין דברים...

מה שכן, לקח לי זמן לקלוט שהדברים שאנחנו מכינים... הם הדברים שיכולים להיכנס לתיק העבודות.

לא היה לי מושג שכדאי להראות רישומים טובים, אם זה משהו שאתה יודע לעשות טוב...

אולי אפילו צילומים מעניינים, זויות צילום מיוחדות.. ממש להרכיב סצנה ולהראות אותה.. אפילו זה יכול להיות משהו לתיק עבודות.

תיק עבודות...תיק עבודות...

זה לא צריך להיות כבד כמו שזה נראה. מספרים שהמשקל שלו הולך ופוחת.

הבוחנים מודעים שרוב האנשים שמגיעים אליהם, עושים מכינות.. ועוזרים להם לבנות תיק עבודות.

אז בטח התיק עבודות לא הכי חשוב? לדעתי יש לו משקל יותר גבוה ממה שחושבים.

תיק העבודות, זה מה שאתה.

זו ההזדמנות להראות למי שרוצה לדעת עליך, מי אתה... מה אתה אוהב, ואיך אתה מראה אותו.

אני אוהב לצייר, לעשות רישומים...בלי קשר..פשוט לקחת דף. לצייר משהו וממנו יוצאים לי עשרות דברים אחרים.

מישהו אחר אוהב לבנות דברים מעץ... זה משהו שהוא יודע לעשות... שמעניין אותו. תמיד יש דרך להראות את זה.

תחשבו על משהו שאתם אוהבים, סרט..סוג של בעל חיים... מוצר... כל דבר שנותן לכם השראה... שמדליק אותכם.

כל דבר כזה יכול להיות נושא לעבודה.

אימרה. יש משהו שתמיד רציתם לצעוק? אולי משהו שמפריע לכם... שבא לכם להראות מהעיניים שלכם?

זו עוד עבודה...

בטוח לא מצפים לראות בתיק העבודות שלכם מוצרים שעובדים...שחשבתם על הכל, והכל מתוכנן. ויש..יש מוצר!.

רוצים לראות את התשוקה שלכם... את מה שמעניין אותכם. כמה שאתם שונים מהבן אדם שנכנס לפניכם אל הבוחנים.

זה מה שמלמדים במכינה.

אני אמשיך מחר.

חזרתי...

ובכן, אני חושב שלמרות שכתבתי הרבה. הדרך היא יותר פשוטה.

לא לכל אחד המכינה מועילה, לא היא עזרה מאוד בגלל שהיה לי את מי לשאול...אנשים מהתעשייה עצמה.

אפילו כאלה שבוחנים. גם להכין שיעורי בית ולהתמיד להגיע היתה משימה שלא כל אחד עשה עם חשק רב.

אבל כנראה שהייתי זקוק לסוג של מסגרת. ביקורת. חיובית או שלילית.

היו גם כאלה שחשבו ללמוד עיצוב תעשייתי ובאמצע המכינה שינו לכיוון אחר.

היו כאלה שירדו מזה לגמריי.

גם לא כולם היו מלאי התלהבות וחשבו שאחרי כמה שיעורים זה הופך למשהו מחזורי.

אני לא מנסה למכור לכם מכינות, ולמעשה הסיבה שפתחתי את הבלוג היא כדי להראות תהליך שעברתי ואולי

משהו ממנו יכול לעזור למישהו.

לסיכום,

מאוד חשוב לדעת מה רוצים להשיג וללמוד,

להראות תיק עבודות מושקע, גם בזמן וגם במחשבה.

לא צריך להמציא דברים חדשים או פטנטים בכוח, להראות את הדרך שבה אתם חושבים יהיה יותר נבון.

כמה שיותר אישי יותר טוב, תראו דברים שאתם אוהבים לעשות...בלי קשר לתיק עבודות (כמובן שקשור לעיצוב ואומנות, מתעסקים בעץ? ריתוך? צביעה? צילום? וכו...)

הכל צריך לאגד ביחד ולתת איזשהו הקשר או התייחסות לתיק עבודות עצמו.(גודל הדפים והעימוד שלהם, כותרות)

הרבה משתמשים בA3. (אם התיק עבודות עצמו נראה מסוגנן במידה... זה בונוס)

להתכונן היטב למבחני כניסה, הפיסכוטכניים למינהם!

יש ספרים, יש מקומות ומכינות שעושות ימים מרוכזים אפילו לאנשים מבחוץ בעד תשלום סמלי.

זה השלב הראשון אז חבל לפספס בגלל קצת חומר בסיסי שדורש רענון.

הגשת תרגילים,

תשקיעו! תחשבו הרבה על מה שאתם רוצים להגיד ואם הוא באמת מתקשר למה שביקשו מכם, לא לקחת מחשבה

ראשונית ולהתחיל להכין עבודה... תחשבו עוד... תחפשו חומר, יש המון מידע באינטרנט...

בסופו של דבר חילקתי את הזמן ל60 ואפילו 70 אחוז מחשבה תכנון וסקיצות, ה30 שנותרו לעשיה.

תחשבו על הכל, איך תוכלו להציג את העבודות שלכם בסיגנון שיתאים לכם.

לדוגמא, מבקשים מכם להכין מתנה לילד ממדינה זרה שהיה בה אסון טבע...משהו סמלי שיגרום לו לחיוך.

אפשר להכין לו משחק, אבל אפשר לקחת את זה למקום אחר...ולהכין משהו שבאמת יגרום לו לחייך...או לשמוח לרגע.

אפילו לצחוק...! ליצור חוויה שלמה שהוא יזכור להרבה זמן.

אם הוא ילד ממדינה שקרה בה אסון טבע, כנראה שהוא לא לבד... אולי משהו משותף? אולי להתייחס לזה שהוא יהיה

בסביבה מסויימת עם עוד אנשים כי בכלל אין לו בית.

צריך להבין את המקרה.. לחקור אותו, אולי לקרוא קצת מה ילדים מרגישים אחרי אסון טבע...

ואז התשובות יותר קלות.

בכוונה לא כתבתי על העבודות שאני עשיתי, כדי לא לכוון לכיון אחד ספציפי. כל אחד ייקח את זה למקומו האישי.

ראיון אישי + עבודת כיתה.

שוב, כמו העבודות, להקציב זמן לתכנון וזמן לביצוע.

לא להתרגש מכולם שישר מתחילים לעבוד.

תעשו סקיצות... יכול להיות שבסוף זה יעזור מאוד! (יכולים לבקש מכם להשאיר את העבודות וזה הזמן להראות איך הגעתם למה שהגעתם.) אל תשכחו שהם רוצים לראות איך אתם חושבים, סקיצות יכולות להראות את הדרך שלכם אל המוצר הסופי.

אומרים לכם שהתרגיל הוא מתקן או משהו שקשור ליד, תנסו שוב לא לחשוב על הדבר הראשוני שעולה לראש

אלה למשהו יותר רחוק, יכול להיות אישי או אוניברסלי. אבל שיהיה בו ערך מוסף.

ראיון אישי,

זה השלב המסכם,

תרגעו, תהיו כנים. תדעו לספר למה בחרתם את המקצוע...

תספרו על השלבים שעברתם, תתייחסו לעבודות שהכנתם.

תשתדלו להראות שנהנתם מכל העשייה.. .(מקווה שבאמת נהנתם)

אפשר לפרט מה אהבתם במיוחד ולמה...

למה אתם רוצים דווקא את המקום לימודים הזה ולא אחר...

יש מעצב או סיגנון עיצוב שמעניין אותם? ולמה? (לא צריך לדעת הכל..אבל כדאי שיהיה קצת מושג)

אל תתרגשו מהפרצופים הקרים שלהם... זה בכוונה.

תשבו גאים בעצמכם כי הגעתם לשלב האחרון ותהנו ממנו.

הכי חשוב,אם התקבלתם... תעזרו לאחרים!

מקווה שעזרתי באפילו קצת....

שוב,

אם יש שאלות נוספות.. בכייף.