ארגמן.

יוצא שכמעט בכל לילה, המחשבות נודדות להן אל מעבר לדמיון..

חושבת עלייך מבלי להפסיק. את נמצאת שם תמיד.

ואף אחד לא יודע מה אני באמת מרגישה אלייך. קצת מרגיש כמו אהבה סודית כזו.

בכלל התחלתי לשנוא את התגובות של האנשים כלפי הנושא הזה, אז אני מעדיפה פשוט לשמור לעצמי.

ולעוד כמה קוראים עלומי-שם למיניהם.

כתבתי איזה קטע קצר באנגלית, כתבתי אינסוף קטעים בעברית, ועוד קטע בספרדית.

בחרתי לכתוב את הקטע באנגלית. הוא אומר קצת הרבה על מה שאני מרגישה ומה שהיא משדרת.

so many song are being writen about you as i dream you in my mind.

you're the soul that's here, you're the soul that lights.

so many word are being said about you as i look at you, but i keep quiet my mouth..

you're like a picture to hang on the wall,

i would like to watch you all night long.

waiting for the day i could say that you're mine,

waiting for the day my face will shine,

holding you in my hands,

will make everything fine.

היום שוב ראיתי אותה. היא באה לקחת אותי מהבית.

חמודה. לא נעים לי ממנה..אבל בכל זאת.

היא פשוט מצחיקה אותי כל כך. ואני לא מסוגלת לעמוד בפניה.

אני מודה, שגם בתור בנאדם, יש בה משהו מושך.

מודה שאני נשבית בקלות. למרות שאני לא נכנעת.

אני אוהבת אותה כמו שבחיים לא אהבתי בנאדם. אבל כרגע, לא כמו בת זוג.

אלא פשוט, אהבה שונה. אהבה שאין לתאר במילים. אהבה קסומה כזו.

לא אכפת לי שזה לא אותה אהבה. לא אכפת לי שהיא אולי אוהבת אותי כמו כל חברה רגילה.

לא אכפת לי. אני יודעת שהיא חשובה לי כמו החיים שלי עצמם.

היא גורמת לי להרגיש אחרת. שונה. שמחה. מחוייכת. משוגעת. טיפשה. ילדה קטנה. בוגרת.

ילדותית. משחקת. מפדחת. כיפית. צועקת. כואבת. מאושרת. אוהבת.

וזה מה שהכי חשוב. כי היא גורמת לי להכיל כל רגש אפשרי, חוץ משנאה.

היום היא דפקה לי ביס (נשיכה) ביד, וכל כך כאב לי.

ובאמת שהיו לי דמעות בעיניים. כל כך כאב לי הכאב הפיזי שכבר לרגע נשביתי לכאב הנפשי שאני לא רוצה להגיע אליו כל כך.

שונאת לחשוב על זה. שונאת שונאת שונאת.

אסור לי להיכנע. אף פעם.

היא בחיים לא תקבל את זה.

למרות שברגע שהיא נשכה אותי, היא אמרה משהו כמו "אני אוהבת לנשוך אותך!"

ואמרתי לה שתחפש מישהו אחר לנשוך. אז בתגובה היא אמרה "אני אוהבת לנשוך רק את יוסי ואותך.."

יוסי זה החבר שלה..לחשוב שהם היו 5 שנים ביחד. ואחרי פרידה של קצת יותר מחצי שנה הם חזרו שוב.

אני לא יודעת איך מתקנים לב שנשבר פעמיים ברציפות.

יש דבק מיוחד?

יש לו כמה קטעים, והוא לא מסודר באמת לפי בתים.

אולי רק פזמון.

בכל אופן, לא ממש משנה לי או אכפת. אני רק יודעת שכל שורה מדברת עליה. ועל מה שעובר עליי.

והמצב הזה נהיה מעיק בכל דרך,צורה ואופן וקצת נמאס לי מהמציאות המרירה הזו שנקלענו אליה.

נו, מילא. משתדלים להסתכל על חצי הכוס המלאה?

__

השעה כבר מאוחרת,

ואני שוב במיטה כותבת

מספרת לעצמי סיפורים עלייך

ילדה כל כך יפה,

(יש לה) שיער שחור, וכשהיא מחייכת

היא עושה אותי

שמחה ומאושרת

ואין סיבה לסבול.

ולפעמים היא ילדה קטנה, שחייבת תמיד לדעת

את הכל.

כשהיא רוצה היא רצינית.

והקול שלה משתנה בשניה.

יש בה תמימות שמעולם לא פגשתי,

משהו בה קסום, כזו מיוחדת..

אבל,

יום יבוא ואשכח,

איך פעם אהבתי רק אותך.

איך תמיד הקשבתי רק

לסיפורים שלך.

ואיך נרדמתי לצלילי קולך

תני לי עוד חיבוק אחרון ודיי.

היום אני לבד, ואת שוב מאושרת,

חזרת לאהבה הישנה והמוכרת,

קשה לך שעזבת,

ואת קצת מתחרטת,

אמרת פעם אהבה,

היום, על מה את מדברת?

כבר כמה חודשים שמישהו החליף

לי את הנוף בחלון..

כבר כמה חודשים שלא היה לי אומץ

להסית את הוילון.

מישהו כיבה לי ת'אור,

יש לי שמש נוזלת עליי בצבע אדום

כבר כמה חודשים שמישהו החליף

לי את הנוף בחלון..

כבר כמה חודשים שלא היה לי אומץ

להסית את הוילון.

מישהו הדליק לי ת'אור,

יש לי ירח נוזל עליי בצבע שחור

את לא היית שם כדי לראות מה עברתי,

את לא ידעת כמה שהתפללתי

שיבוא היום ותחזרי,

שיבוא היום ותחבקי

עוד חיבוק אחד ודיי.

חיבוק אחרון ודיי..

אבל מה זה עוזר לי כש..

היום אני לבד, ואת שוב מאושרת,

חזרת לאהבה הישנה והמוכרת,

קשה לך שעזבת,

ואת קצת מתחרטת,

אמרת פעם אהבה,

היום, על מה את מדברת?

-

באמת שאני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי.

אני אובדת עצות.

מחכה ליום הזה שאני אשכח ממנה. מכל הרגשות האלה שמכילים אותי.

כי בתכלס, אני מתרוקנת לאט לאט עם הזמן.

וזה לא באמת דבר טוב. כי ככל שאני מתרוקנת מרגש, אני לא מתמלאת בחזרה באחר.

אני פשוט נגמרת עם עצמי.

מה לעשות?

בקרוב אני צריכה לקבל תשובה על העבודה בקיבוץ. רחוק מכאן. מהבית.

ממנה. שהיא כל כך קרובה.

לחשוב שהיא לא טסה לחול מצד אחד, ואני מצד שני עוזבת לקיבוץ.

אמרתי לה שאני שמחה שהיא לא טסה ושהיא חושבת על לימודים,

אבל אני עושה את הצעד ההפוך בדיוק. עוזבת למקום רחוק, רק בנוסח אחר.

קצת צפונה. הרבה צפונה. אבל זה בסדר, כי אולי אם היא תבוא לבקר את ה"חברה" הנחמדה הזו שלה,

אז היא תרשה לעצמה לעצור בדרך לאיזה ביקור קצרצר.

מה יהיה עד אז?

אני לא יודעת אם אני משקרת לעצמי כבר, מה נכון ומה לא.

חברות שלי מוציאות אותי מדעתי לפעמים, אבל לא אכפת לי, כי בשביל מה יש חברות?

ובשביל מה יש אוזן קשבת? למרות שלא באמת הרגשתי שיש לי את האיבר הזה לסמוך עליו.

לא נורא. לפעמים עדיף לשמור לעצמך דברים.

אם רק היה לי אומץ לעשות דברים. לומר דברים שאני מרגישה.

אולי דברים היו נראים אחרת היום..לפחות בתקופה האחרונה.

אני רוצה למצוא את המישהי שתעשה אותי מאושרת.

כבר הרבה זמן שאני לא. עוד מעט זמני יפוג.

יש לי הרגשה לא כל כך טובה בזמן האחרון.. מועקה כזו שלא רוצה לעזוב.

לא נרדמת בלילה ואם נרדמת אז אני מקבלת שינה מלאת סיוטים.

כבר נמאס לי. דיי. כמה אפשר?

רוצה שיהיה לי שקט נפשי שתמיד ייחלתי אליו.

רוצה להיות מאושרת.. עם אהבה וחברות וחברים.

רוצה להנות.ולהירגע מהחיים.

זה הכל. באמת שזהו.

קצת בריאות לא תזיק ושהמצב הכלכלי בבית והמיתון בכלל ישתפרו

ואני אהיה האדם המאושר ביותר.

או לפחות אנסה להיות ואם אצליח במעט, אשתדל לשמור על זאת.

רק עוד צ'אנס, הזדמנות כלשהי..משהו.

רמז? כל דבר יהיה טוב.

אני חייבת למצוא תשובות...

אחרת אני אכחיד את עצמי.

אני יודעת.

איפה לחפש?