יְשֵׁנָה בְחֵיק יַלְדוּת

דיברתי לפני כמה ימים עם חברה שהיה לה בלוג בישרא. היא סיפרה שהיא הייתה משתפת בו כל כך הרבה פרטים אישיים שלה, שהיום היא מזדעזעת מאיך אפשר לחשוף כל כך הרבה. זה קצת מצחיק, כי אני בדיוק ההפך. זה הבלוג החמישי שלי, ובאף אחד מהם לא היה לי פוסט באמת אישי.

איפה עובר הגבול? עד כמה אני מוכנה לחשוף לקוראים זרים? או יותר גרוע, לאנשים שמכירים אותי?

אני לא מתביישת במי שאני. אין לי עבר אפל במיוחד. אני שלמה עם מי שגדלתי להיות, וכן, גם לי יש קשיים שלפעמים נראים כמו הר מאיים ולפעמים אני מרגישה שאני יכולה פשוט לדלג מעליהם והכל יסתדר. יש לי כל כך הרבה מילים ורעיונות בראש, שבסופו של דבר מה שאני מצליחה להעביר לכתב זה בערך 5%. 

וזהו.