יְשֵׁנָה בְחֵיק יַלְדוּת

אני לא בטוחה שהפלטפורמה הזאת מתאימה לי כרגע. אני לא יודעת כמה אני רוצה לחשוף או כמה זמן וסבלנות להתעמקות יהיה לי. נראה!

אז מה השתנה בשנה וחצי האלה?

-נכנסו לחיים שלי המון ריחות, שמנים וצבעים. פתחתי עסק בעקבות גילוי הסבונים שלי. האם אפשר עכשיו לקרוא לי סבונאית? *עיניים נוצצות* אני מאוד מקווה שכן

-אני כותבת! לא חצי דף פעם בחודשיים כמו פעם, אלא כל יום (או לפחות כמעט כל יום). ופתאום מילים ומשפטים נקשרים ביחד, דפים הופכים לפרקים, ואני מבינה שסוף סוף אני מצליחה להעלות על הכתב משהו שהוא אמיתי, נכון, ומה שרציתי. 

- קניית בגדים היא פתאום לא דבר נורא כל כך. כן, אני עדיין שונאת שופינג. אבל פתאום משהו בי השתנה, ומ"תעזבו אותי אני רק רוצה חולצת T" ל"היי, השמלה הזאת דיי יפה, אבל אין סיכוי שאני אלבש אותה" ואז ל"השמלה הזאת יפה ואני רוצה אותה עליי". ואני חייבת לציין שזה ממש נחמד

-יש לי חברות קרובות ויקרות שאני יכולה סוף סוף לחשוף בפניהן *הכול*. אף פעם לא ממש היה לי את זה קודם, והרוב באשמתי. לא חושבת שהצלחתי לפני להיפתח מספיק בפני אנשים אחרים, לא משנה כמה הם קרובים אלי.

-אני יודעת לתכנן את הזמן שלי, ובכנות, אני חושבת שזה ההישג שאני הכי גאה בו. ברור שאני עדיין מעופפת, וברור שהזמן עובר לי מהר מדי, אבל אני עדיין מצליחה להתנהל בצורה שאני ממש מרוצה ממנה, ואני לא מתחמקת מהדברים שאני ממש לא רוצה לעשות. הידד לבגרות!

-חזרתי לרוץ. אין לי מילים לתאר כמה אני גאה ומרוצה מעצמי. כיף לי להיות בחוץ, כיף לי להרגיש את השרירים מתאמצים, וכיף לי להתעייף. אז מה אם אני רצה בקושי קילומטר, רק התחלתי ואני מאושרת!

-סוף סוף שיפצנו את הבית. ההישג האמיתי הוא של אמא שלי, שהייתה צריכה להתגבר על כל כך הרבה קשיים עם עצמה (ועם הבלגן שלה). אבל היא עשתה את זה, והיה לי כיף להסתובב איתה בחיפוש אחר בלטות ואריחים, ועכשיו בכל פעם שאני נכנסת למטבח או לאמבטיה אני מדמיינת לרגע איך זה היה נראה פעם, ומחייכת.

זהו להיום!

-דניאלה

*ניסיתי להעלות תמונה חמודה של סבון עכשווי אבל ישראבלוג לא מרשה לי. אז במקום אתם מוזמנים להציץ בדף הפייסבוק שלהם