סיפור כמציאות

פרק ראשון-קריאה מהנה...

הכל התחיל ביום שלישי, השעון המעורר שלי העיר אותי משנתי, היתה לי הרגשה טובה מאוד, שמשהו טוב עומד לקרות. הלכתי למקלחת, שטפתי פנים וציחצחתי שיניים, צעדתי לעבר החדר שלי, סגרתי את הדלת ולבשתי חולצה כחולה קהה עם סמל של ביה"ס שלי וג'ינס כחול בהיר.

יצאתי מחדרי והגעתי למטבח אמי אמרה לי:"בוקר טוב מעיין" ועניתי לה:"בוקר טוב אמא, אני יוצאת עם הכלבה לטיול, אחזור עוד מאט" ירדתי במדרגות וסגרתי את דלת ביתי.

כשהלכתי לטיול עם הכלבה שלי, ראיתי את השכנה שלי רוני שגם הכלכה לטיול עם הכלב שלה, אמרתי לה:"היי, מה נשמע רוני", והיא ענתה:"הכל בסדר מעיין", כל אחת הסתובבה והלכה לביתה.

חזרתי הביתה, לקחתי את הסנדוויץ' שלי והכנסתי אותו לתיק, שמתי את התיק על הגב, יצאתי החוצה והתחלתי ללכת לכיוון ביה"ס שלי.

הגעתי לביה"ס שלי וראיתי את ליאור ואורין, שתיהן שיחקו גומי, אמרתי להן:"היי, מה נשמע?" והן אמרו לי:"סבבה" בקול חזק ורועש.

פתאום נשמע הצלצול והתיישבתי במקומי.

המורה לחשבון נכנסה והודיעה:"בוחן פתע בחשבון", אורין וליאור התחילו להתחצף למורה ואמרו לה:"אבל המורה, אסור לך לתת לנו בוחן פתע!", המורה השיבה:"זה כנראה חוק שלכן, שבו במקום!".

קיבלתי את הבוחן ועשיתי אותו במהירות רבה, הגשתי אותו למורה וחזרתי לשבת במקומי, הלכתי לתא שלי והוצאתי את ספר אנגלית וכשחזרתי למקום ראיתי בתוך הקלמר שלי פתק שאליו כתובה האות א'. היה צלצול לשיעור השני ולא הספקתי לקרוא את הפתק, כל השיעור הייתי סקרנית לראות מה כתוב בו ופתאום סוף סוף היה צלצול להפסקה הוצאתי את הפתק מהקלמר פתחתי אותו ולהפתעתי הרבה בפתק לא היה כתוב כלום חוץ מהאות א' והאות ש', למקומי הגיע אורין ולקחה את הפתק מידי היא קראה אותו ואמרה:"מה כתבת אותו בשבילי?" אמרתי לה"לא, שתיתני לי את הפתק!" והיא השיבה לי:"קחי אותו ממילא הוא לא מעניין אותי", אחרי שהיא הלכה היתה לי מחשבה שהיא כתבה את הפתק כי שמה הוא אורין שיר, המשכתי לחשוב ואז היה צלצול לשיעור השלישי...