נפלאות העולם.

"את יודעת , ממש נהנתי היום." אמר והשפיל את מבטו.

" כן .. גם אני " השבתי לו בחיוך נבוך.

" אני ממש מקווה שנמשיך להיפגש." העביר את ידו החמה בשערי.

הסתכלתי עליו בלי לומר מילה, היה שקט ברחוב.

מבטינו ניפגשו והוא קירב את ראשו אליי.

וכך עמדו שנינו , באמצע הרחוב , מאוחר , מתנשקים.

התנתקתי ממנו , והוא בתגובה חייך חיוך רחב.

" את ממש משהו את יודעת ? "

" כן , אני יודעת. " אמרתי לו בחיוך נבוך.

לקחתי את היד שלו והמשכנו ללכת.

למחרת קמתי מאושרת.

חייכתי לעצמי במראה ופזזתי בטיפשות בין החדרים.

לקחתי את ילקוט בית הספר והלכתי לי ברחוב , מאושרת טיפשה ובעיקר ,

מאוהבת.

התקרבתי לשער בית הספר ופתאום ראיתי אותו.

" בוקר טוב לילדה היפה " נשק לי בלחי וליווה אותי לתוך הבניין.

" תדברי איתי אחרי השיעור שלך בסדר?" אמר לי , ולא חיכה לתשובה פשוט נעלם בתוך ההמון.

אבל אני לא הייתי צריכה להשיב לו אפילו,

הוא ידע את התשובה לבד.

כל השיעור עבר כל כך מהר בידיעה שאני עומדת לראות אותו אחר כך.

הצלצול נשמע ומהרתי לצאת מהכיתה.

חיכיתי לו מחוץ לכיתה שלו 15 דקות,

והוא לא בא.

חשבתי שהוא יצא והוא מחכה בכיתה שלי,

הלכתי לשם,

וגם שם התאכזבתי לגלות שהוא איננו.

התקשרתי אליו.

נשמע צליל חיוג ופתאום " שלום הגעתם לתא הקולי של דניאל אני לא יכול לענות תשאירו הודעה ואחזור אליכם ... "

הוא סינן.

הרגשתי את העצבנות משתלטת עליי ,

אני הולכת החוצה לחצר בית הספר.

ואני רואה אותו מעולף , על הרצפה.

המשך יבוא אם תאהבו .

באתי לכתוב עליי ופתאום הסיפור הזה נכנס לי לראש, אז פשוט כתבתי..

בבקשה תגיבו לי תגובות על הסיפור.