| 7/2009
 לונג טיים נו סי!
לפנות-בוקר טוב, בלוג יקר, ולכל היקר/ים שאני מקווה שעוד מסתכלים לי על הבלוג (במיוחד אחרי שלא עדכנתי כמה חודשים טובים)...
אני חייב להתחיל להשקיע בבלוג יותר, אבל כמו שכתבתי בפוסטים קודמים - פשוט אין לי מה לכתוב.
לא, אני לא אסגור את הבלוג לעולם..אני אף פעם לא הבנתי אנשים שסוגרים בלוג כי הם לא משתמשים בו..מילא אם בעל אותו בלוג רצה למחוק אותו כי הוא אנונימי ואנשים שהוא מכיר גילו שזה אותו אחד, או סתם בגלל סיבה משמעותית כזו או אחרת, אבל בחיים לא אסגור בלוג "כי אני לא משתמש בו".
בלוג זה יומן. זה הסטוריה, ואפילו אם זה משהו ש"יימחק לאחר 3 חודשים אם לא יעודכן" (הציטוט באדיבות ישראבלוג), זה לא משהו ששווה למחוק..אפילו עם הדברים הרלוונטים והלא רלוונטים שכתובים בו, יהיה שווה לקרוא את הכל בעוד...5 שנים, נניח.
רגע..כתבתי כבר פסקה וחצי..כנראה שרק עכשיו אני מבין שאם אני מנסה להתחיל לכתוב המילים פשוט זורמות להן..ברוך שובי?
קצת עדכונים..
ב-10 במאי, היה לי יומולדת 17. לא ממש חגגתי, אבל נפגשתי עם החברה, כמובן שהיה כיף!!...(אגב, אמרתי שיש לי חברה? כבר הרבה זמן XD)
ב-25 במאי הבלוג חגג שנה..כן, שנה מאז אותו יום שראיתי בלוג של חבר שלי באתר אחר, התלהבתי מהבחורות שהגיבו לו וכאלה, והחלטתי לפתוח בלוג בעצמי..כמובן שזה לא עזר הרבה בתחום הבנות, אבל אני כבר לא צריך את זה*. (*ראה משפט למעלה  ).
אני שמח שפתחתי את הבלוג הזה..הוא התגלה כמקום מעולה לפרוק דברים, סתם לדון על דברים, ולהביע דעות בדרך תרבותית, ולא כמו טוקבקים בוואלה! חדשות. (איזה כיף זה תמיד לתקוע את סימן הקריאה הזה אחרי "וואלה" D:)
בין ה-25 במאי ל-7 ביולי קרו כמה דברים נחמדים..סיימתי את כיתה י"א, חלק ממקצועות הלימוד (יאיייי), נסעתי לאילת, וגיליתי שיש לי פוביה רצינית מחרקים (הפוסט שאתם קוראים עכשיו נכתב אחרי שעמדתי חצי שעה מול הדלת לפני שנכנסתי הביתה, ולא יכלתי להיכנס כי היו לי חרקים שונים ומשונים על הדלת..אחרי הרבה ייאוש הערתי את אחד ההורים שיפתח את הדלת...יש לי בעיה.).
ב-8 ליולי לידידתי הטובה דניאלה (שלא עדכנה את הבלוג מספטמבר!) היה יומולדת 15, אז...מזל טוב דניאלה!.. אני צריך לתת לך כבר את המתנה הנחמדה שקניתי לך  .
אבל אירוע יותר גדול (סורי, דניאלה) שקרה באותו יום, הוא חצי שנה לי ולאהובתי, אביטל, אשר יצא לי לגלות אי שם בתחילת 2009 ככה...
יפה שלי, אם לישראבלוג היה סמיילי שיכול לתאר את האהבה שלי אלייך, הייתי שם אותו פעמיים!
את ראית את השיר הזה כבר, אבל העולם עוד לא כ"כ, אז אני רוצה לפרסם פה שיר קצר שכתבתי לאהבתי, לרגל חצי השנה שלנו.
ה"יצירה" (נגיד ש..חח) עונה לשם "ככה זה הכי יפה"
אומרים שלכל דבר יש סוף,
ואחריו בא דבר חדש.
עוברים מדבר לדבר במעוף,
ומאחורה נשאר עבר נרגש.
ללא אזהרה שינויים באים,
כמו התבגרות לילדים תמימים,
הרבה דברים טובים נעלמים,
והחיים רק יותר מאיימים.
אבל יש דבר אחד,
שלעולם לא ישתנה,
והוא להיות איתך לעד,
כי ככה זה הכי יפה.
3>
אני חושב שזה יספיק להיום, בטח תהיה לי מוזה בזמן אחר...עד אז, חיים נעימים ושלווים!
אוהב אתכם,
נדב =]
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
