.

אז ככה,הרבה זמן לא כתבתי,כי לא היה לי ממש מה להגיד..

כיתה י' זה קצת (הרבה) עומס,וכשאני מתלוננת אומרים לי 'חכי לי"א'

אני מדריכה עכשיו,וזה לא פשוט,ואני עושה עןוד כל מיני דברים חוץ מזה..

אני מרגישה שעבר לי מהר מידי,שאני לא מרגישה איך הזמן פשוט עובר..

השעות,הדקות,השניות.

כאילו אני תקועה,וזה מתבטא בהמון דברים,למשל שהמוח שלי לא קולט שהשנה יש בגרויות ומישהי (אני) צריכה לעשות אותן..

קשה לי עם זה שעבר לי כלכך מהר ,שאני כבר לא כלכך קטנה,ושאני צריכה להיות אחראית על  כל מיני דברים.

אני לא מעכלת שעוד מעט תהיה לי תעודת זהות ושגיל 16 כל כך קרוב שהוא נשמע כלכך רגיל,ולא חלומי כמו שאומרים..

וגם אני מרגישה שאני מפספסת דברים ,שאני פיזית בהם אבל נפשית אני עדיין אותה חתניקית שהתלוננה על זה שמסיימים בשתיים במקום בשתיים עשרה,

ועכשיו כמעט כל יום אני מסיימת אחרי שתיים.אני לא מתלומננת,הזמן עובר לי מהר,ולא נקלט לי שיש לי עכשיו ביד את המתעודת מחצית שלה לא ממש חיכיתי.

מוזר לי ממש,לפעמים אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי,או יותר מידי בתוך עצמי,

ובאות זמן אני פשוט לא מקשיבה לשום דבר,עפה לי במחשבות,חחח

קיצור תחושות מוזרות,אבל מצד שני,זה טבעי

איזה עצוב,אדם עזב את טרי דייס גרייס..