תראו , אני כותבת את הפוסט זה יום לפני שאני טסה .

בזמן האחרון לא היה לי לא זמן ולא כוח לכתוב , או להעלות פוסט ואני ממממממממש מצטערת על זה .

אבל הנה , הפרק האחרון שכתוב לי במחשב ,

הפרק הבא יעלה עוד חודש , שאני אחזור ...

אני צריכה השראה במקום , אממ לא צפוי ?

אני אתגעגע לכולכן ,

היה נורררררררררררררא כיף לראות אתכן במפגש היום ,

היה Wicked .

אז עכשיו , בלי כ"כ הרבה הקדמות מיותרות , הפרק .

אני מקווה שתאהבו !

ושוב אני מצטערת שאני בקושי מעלה פרקים ,

ואני מקווה לחזור לכתוב את הסיפור באני אחזור מחו"ל .

אוהבת ,

לירי ג'ונס ♥

______________

פרק 10:

'וואו' איימי דאגי וטום אמרו ביחד והסתכלו עליי בפה פעור .

'מה ?' אמרתי מבוישת והבטתי בנעליים שלי , הן היו ירוקות עם ציור ענק של קרמיט הצפרדע עליהן .

 '*How could you ?!'דאגי התפרץ ואמר בצעקה עם מבט מזועזע על פניו , שגרמו לי להתקפל בכסא שישבתי וללחיי להפוך לאדומות יותר ממה שהן בדר"כ .

'על מה אתה מדבר יא טמבל ?' איימי אמרה לו ונתנה לו מכה בראש .

'לא יודע , זה היה נראה לי מצחיק להגיד' דאגי אמר מבוייש 'ואת לא תרביצי לי אישה !' אמר לאחר מכן ונתן לאיימי מכה בראש בחזרה , שאחריה שילב את ידיו וחייך בניצחון .

'את בטוחה שלא קרה כלום אחרי זה ?' טום שאל וצמצם את עינייו , התקרב אליי עם פרצופו ונהם עליי . התרחקתי במהירות מפרצופו המעוות והנדתי בראשי במהירות ולאחר מכן לגמתי לגימה גדולה מהקפה , שדי התקרר .

'אז רגע , אמרת לו מה שהצעתי לך ?' איימי אמרה לי והתרווחה על הספה שדאגי וטום מסתכלים עליה במבט שואל , לא מבינים על מה היא מדברת .

'האמת , הוא הציע שנעשה קודם משהו אחר' אמרתי וחייכתי אליה ולגמתי עוד כמה לגימות מהקפה . קיוויתי שמה שהוא הציע יעזור לו להתגבר ולעבור הלאה , כ"כ רציתי שזה יעבוד. ישבנו כולם בוהים כל אחד במקום אחר בחוסר מעש עד שלפתע דאגי קם בתנועה חדה ודילג לכיוון המטבח , ותוך שניות חזר עם בננה שקילף בדרך חזרה לספה .

'לאאאאאאאאאאאא!!!!' צעק טום לכיוון של דאגי וגרם לי ולאיימי להסתכל עליו בעיניים פעורות , לעומת דאגי שהתעלם והמשיך לאכול בהנאה .

'דאגי . תזרוק . את . זה .' טום אמר בחריקת שיניים ובקול חלש ודי מאיים , אבל דאגי התעלם התקרב לכיוון של טום ומרח עליו חתיכה מהבננה .

'אתה . לא . עשית . את . זה . עכשיו.' אמר טום בעצבנות אבל בשקט , ופרצופו הפך לאדום מרגע לרגע והוא החל להתנשם בכבדות . מסיט את מבטו לדאגי באיטיות שהוא היה עם חיוך ענק על הפנים , ממשיך לאכול את הבננה .

אחרי חצי שעה של מלחמת פירות בין כולנו. כן, כן קראתם נכון מלחמת פירות.

עם כל יום שעובר אני מגלה על מלחמות חדשות, כמו - מלחמת פירות. מאז אותו היום שבו הכרתי את דאגי הוא נהג להתסיס את כולם ומלחמה הייתה מתחילה בין הרביעייה שגררה אחריה גם אותי ואת איימי.

במקום קירות בצבע קרם, שהקיפו את הדירה, הקירות נצבעו בכתמים כהים של בננות רקובות.

טום החליק על הרצפה הקרה פעמיים ובפעם השלישית הוא התייאש ופשוט נשאר כמו סמרטוט בלונדיני על הרצפה, ממלמל מילים לא מובנות בצרפתית, בין המילים יכולתי לשמוע 'דאגי' סביר להניח שהוא קילל אותו. איימי ודאגי מזמן נעלמו לחדר עם בננות וקצפת ואני לא חיכיתי לדעת מה או לשמוע מה הם עושים והחלטתי לחזור הביתה למקלחת צוננת.

התכופפתי אל טום ומסרתי לו שאני הולכת 'טום, אני הולכת.". הוא הנהן בראשו וניקה את קליפת הבננה בתוך שיערו הפרוע. "צריך עזרה ? " שאלתי ומשכתי אותו מהרצפה.

"יש לך רובה ? " הוא אמר בקול מאיים והביט לכיוון חדרו של דאגי. "טום ! תשלוט בעצמך.." הנחתי את ידיי על כתפיו והבטתי לו הישר לתוך העיניים ואז הוא התחיל לפזול וזה היה מטריד. הלכתי.

נכנסתי למכונית שלי , התנעתי אותה ונסעתי לכיוון הבית .

פתחתי את הרדיו כי התחיל לשעמם לי לעמוד בפקק שלא נגמר ללא מעש ותעסוקה .

השיר שהיה ברקע היה born to run  של ברוס ספרינגסטין .

זה הזכיר לי אותו .

ניסיתי לחשוב מה הצעד הבא , כי מהפגישה האחרונה הדבר היחידי שגיליתי , זה שאני יכולה להיות אדריכלית נהדרת . שזה לא ממש עוזר אבל שיהיה .

ניסיתי לחשוב איזה רעיון היה לו , מה הוא רצה שנעשה … ואז נזכרתי והמשכתי לנסוע , אמרתי שאני יתקשר אליו יותר מאוחר , לתאם זמן ומקום .

הגעתי הביתה וריח מוזר הציף את כל הבית שלי ,

ריח של בננות .

'וואי זה מה שאני צריכה עכשיו , הם העבירו את המלחמה לפה ! ידעתי שלא הייתי צריכה לתת לאיימי את המפתח של הבית שלי' מילמלתי תוך כדי שהנחתי את התיק צד החום שלי והורדתי את המעיל השחור והצעיף האפור מעליי . מניחה את המפתחות של הבית ושל המכונית ואת הפלאפון על השולחן ליד הדלת , הולכת לכיוון המטבח לראות מאיפה ולמה הריח .

'דאממממממט !!!' אמרתי שראיתי את המבטח שלי חצי שרוף , שבתוכו עוגת בננות שהפכה לשחורה .

לפתע דני יצא מהמרפסת עם סיגריה ביד שאותה זרק לכיור , לתוך כוס מים שהייתה בו . לקח מגבת ובזהירות פתח את התנור , נחנק מהעשן שיצא ממנו .

הבטתי בו בסקרנות שהוא רץ לכיוון המרפסת וחוזר עם המטף שהיה שם בפינה .

'מה אתה עושה פה פור גאד סייק ?' צעקתי עליו אחרי שהפסקתי להשתעל מהעשן שהיה במטבח וברוב הבית .

'מכין לך עוגה' הוא אמר עם חיוך מרוצה 'בערך ?' הוא אמר אח"כ מוחק את החיוך כלא היה.

'טוב תנקה אחריך ...' אמרתי בעייפות ונשכבתי על הספה , משפשפת את עיניי ומצחי.

'תודה לך דני , תודה על ההתחשבות אני נורא מודה לך על העוגה שהכנת לי !!' הוא אמר והרים את רגליי שהיו מונחות בקצה הספה , מתיישב במקומם ומוריד אותם על ברכיו .

'איך נכנסת בכלל ? ולמה בננות למה ?!' אמרתי בעצבים לאחר שהסתכלתי מבועתת במטבח שהיה נראה כאילו עברו בו 2 מלחמות עולם .

'בעזרת המפתח ששכחת אצלי' הוא אמר עם חיוך מרוצה , כאילו ניצח במלחמה בינינו 'ואמרת שאת אוהבת בננות !' אמר והצביע עליי באצבע מאשימה .

'וזו סיבה לשרוף לי את המטבח ?!' אמרתי בקול רם , אולי בצעקה והוא השתתק והתקפל במקומו .

'טוב אני ילך לנקות' אמר לי דני וקם ממקומו והלך באיטיות למטבח עם ראש מורכן , כמו ילד ששולחים אותו להירשם על זה שהוא מפריע בכתה .

'you're such a pussy' אמרתי בשקט , לעצמי . לפתע דני הסתובב במהירות והסתכל עליי במבט רציני ואמר בשקט 'מה אמרת עליי ?' הוא צימצם את עיניו והתקדם לכיווני . אני באותו הזמן התיישבתי במהירות על הספה ועל כל צעד שלו , זזתי אחורה עד שהגעתי לסוף הספה הירוקה והבנתי שאין לי לאן ללכת , ואני צריכה עם כל הקושי שבדבר , להתמודד עם האמת .

'מה אמרת עלי ?' דני אמר בשקט וצמצם את עיניו עוד יותר, שהמראה שלו גרם לי לגחך אבל מיד מחקתי את החיוך מהפנים .

'אמרתי תודה על .. אממ העוגה ?' אמרתי בהיסוס תוך כדי שהתיישבתי על המשענת של הספה ודני התקרב יותר ונעמד לידי . לא היה לי יותר לאן לברוח .

'את לא אמרת את זה' הוא אמר בכעס והתקרב עוד , נשם בחוזקה לעברי ויכלתי להרגיש את הנשימות שלו , את הריח של הסיגריות והבירה , והבננות . התחלתי לזוז אחורה עד שנפלתי מהמשענת של הספה על הרצפה . זה כאב .

'את בסדר ?' הוא אמר ועזר לי לקום , הבעת פניו השתנתה ב-180 מעלות מכעס זה הפך לפחד וניסיון כושל להסתיר את הצחוק שלו שמנסה להתפרץ בגלל מה שקרה .

'זה בסדר , אתה יכול לצחוק עליי' אמרתי לו והתיישבתי על הספה מרכינה את ראשי כדי שדני לא יראה את לחיי מחליפים צבעים מלבן חיוור לאדום עגבניה .

'אמרתי לך כבר פעם לא להתחיל איתי , כי זה לא נגמר בטוב' הוא אמר וחייך חיוך מרוצה .

'כן אמרת ... ' אמרתי בעצבים , משפשפת את הישבן והגב , שם קיבלתי מכה .

'יש לך ריח של בננות' דני קבע והתחיל להריח אותי , את הסביבה ואותי שוב . אחרי שהוא תבע ממני הסברים באמצעות אלימות פיזית שכוללת לשבת עליי עד שאני ייכנע סיפרתי לו מה קרה והוא לא הפסיק לצחוק.

*איך יכולת ?