______________________
לפעמים הצפייה הגדולה, הדרך אל אותו רגע מאושר שמחכים אליו כ"כ נהרס באופן פתאומי. אותו רגע שחשבת שיהיה המאושר בכל חייך. נהרס בגלל משהו קטן ולא צפוי.
האדם רוצה להשיג משהו, והוא משתוקק דווקא לאותם דברים שאיננו יכול להשיג.
"ממש הבלתם אותי בהתחלה, כבר חשבתי שאתם אומרים את האמת" אמרתי בצחוק למרות הדאגה שאולי בעצם זו אמת.
"האמתי שזה נכון ואנחנו מאוד מצטערים על זה." אמר אבי ולאחר מכן הרבה טופס בו היה כתוב את המחרים של הלימודים בבית הספר.
"באמת?" אמרתי אם דמעות בעיניים. קלטתי שזהו, החלום שלי לא יכול להתגשם.
" סתם צחקנו!" אמרו פה אחד ובאו לחבק אותי לרגל ההצלחה שלי ועל כך שהתקבלתי.
"יש!" חשבתי בלב וקיוויתי שגם אור התקבלה כי אז נכנסתי לצרה שיהיה קשה לצאת ממנה.
ההורים חתמו על הטופס לקבלת הלימודים ועל כך שהם יודעים ומסכימים שאני אעבור לאותו בית ספר בזמן שאני טלפנתי לאור לראות מה איתה.
"היי אור" אמרתי בתקווה לדעת שקיבלה אותה תשובה.
"היי" היא ענתה לי מצוברחת בקול מצמרר בטלפון.
"את בסדר?רוצה לדבר?" עניתי בניסיון לפענח מה קרה לה ולמה היא נשמעה ככה באותו רגע.
"לא יודעת. מה התוצאה שלך באודישנים?" היא שאלה בהפתעה.
"את בטוחה שאת בסדר?" ניסיתי להתחמק כמה שיותר מאותה שאלה אך היא לחצה עליי יותר כדי שאני אענה לה באותו רגע.
"כן התקבלתי" אמרתי באי רצון באותו רגע של חולשה.
"הא" היא אמרה ושמעתי את קול הבכי שתקף אותה מאחורי הטלפון.
"ואת?" שאלתי בצפייה לתשובה חיובית למרות שזה לא נראה כך.
"לא!" היא אמרה ושוב נתקפה בבכי מר.
"את תלכי?" היא שאלה לאחר שהפסיקה לבכות בקולניות.
רגע ההחלטה הגיע, הרגע שממנו הכי פחדתי. הרגע שיכול להרוס את שני הצדדים שלי בחיים. את צעד התשוקה לריקוד ואת צעד החברות עם אור.
"אני.." ניסיתי לדבר אך נתקפתי חרדה מסויימת שתקפה את כל גופי. לא הצלחתי לפתוח את הפה.
"הבנתי" היא אמרה וניתקה את הטלפון.
"אמא אני צריכה לדבר" ניגשתי אליה לאחר זמן רב של מחשבות שבו לא ידעתי מה אני מחליטה לעשות בהמשך.
"מה קרה חמודה?" היא שאלה, לקחה את כוס התה שלה והתיישבה על ידי השולחן.
"תיראי.."
"אני מקשיבה" היא ענתה בחיוך. למרות שרציתי להחזיר חיוך שישפר את רוחי. זה לא היה הזמן המתאים לזה.
"אור לא התקבלה." אמרתי במהירות ושתקתי לאחר מכן.
'אם לא הייתי מכירה את אור לא הייתי בכלל הולכת לאותם אודישנים. אור הייתה אמורה ללכת. אם לא הייתי חברה שלה, לא הייתי מסתדרת בבית הספר היסודי ולא הייתי משתנה למה שאני עכשיו. בילדיעה היה לי את אותו חוסר הביטחון שגבר עלי בשנים הראשונות.' חשבתי בזמן שאמא דיברה.
"את מקשיבה חמודה?" היא אמרה קוטעת אותי ממחשבותיי של העבר.
"לא. סליחה. את יכולה לחזור על זה?" שאלתי בספקות. לא ידעתי אם אני ארצה לשמוע את זה.
"אני חושבת שבאמת זה בחירה קשה להחליט. הרי אור חברה טובה שלך למרות הכל אני חושבת שהיא תבין אם תחליטי להצטרף ללימודים כי זה היה חלום שלך מאז ילדותך. אבל מצעד שני היא זאת שנתנה לך את אותה אפשרות ללכת לאודישנים."
"זה בדיוק מה שחשבתי." עניתי קוטעת את דבריה.
"אז אני מבינה שאת מבינה אותי." היא אמרה בחיוך עגום.
"אז מה אני אעשה?"
"עכשיו זאת כבר החלטה שלך. ואם תחליטי שאת הולכת על זה. אני בטוחה שהיא תבין למרות שיכול להיות שהיא מאוד תכעס בהתחלה על החלטתך."
"תודה" עניתי והוצאתי מהמעיל את הפלאפון.
"אור צאי לפארק הציבורי עכשיו. אני אפגוש אותך שם." אמרתי במהירות, ניתקתי. ויצאתי לשם.
אור הפנסים שהאירו את הפארק נראו בכל מקום. הכלבים המשוטטים בכל עבר. והאנשים שטיילו להם בזוגות על יד מפלים.
"היי" שמעתי קול מוכר מאחורי. הבטתי לאחור ורוי עמד שם עם פרח אדום בידו.
"היי" אמרתי בחיבוק זרועות כאשר היה ממולי.
"מה נשמע?" הוא אמר בחיוך נותן לי את הפרח האדום והריחני.
"בסדר גמור.איתך?" עניתי בחיוך גדול שהיה פרוס על פניי באותו רגע.
"מה אתה עושה פה?"
"מה את כבר רוצה שאני אלך? " ציחקק.
"האמתי שלא" אמרתי והתיישבתי לאחר שהרמתי את הפרח שנפל מידי.
"טוב אז אני נשאר." ענה.
לאחר מכן המשיכה שיחה ארוכה להתפתח בנינו. שעות הלילה המאוחרות כבר הגיעו.
לא שמנו לב איך הזמן עבר. ורק כשקלטתי לא הכנתי איפה אור נמצאת.
"הלו אור?" התקשרתי אליה לאחר שאני ורוי נפרדנו לשלום והחלטנו להיפגש יום למחרת.
"היי" היא ענתה שקול משמח יותר.
"היי. איפה היית? חיכיתי לך?"
"האמת שכשבאתי ראיתי אותך ואת רוי מדברים. אז החלטתי להישאר אתכם לבד. את יודעת.
ידעתי שאת רוצה לדבר איתו באותו רגע. ראיתי את זה על הפרצוף שלך. אז הלכתי." היא אמרה.
זה היה רגע כל כך מאושר מבחינתי. שיש לי חברה כמוה שעושה בשבילי הכל.
ועכשיו בכלל לא ידעתי מה תהיה ההחלטה שלי.
_________________________
מקווה שאהבתם ושתגיבו את דעתכם.
החלטתי לעלות פוסט כל שבוע.
ובגלל שהעומס ירד. אני אעדכן יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מיכלי, שכותבת ^^