אלו החיים

טוב הפעם אני באמת היגזמתי עם העיכוב.

אני ממש מצטערת. שנת הלימודים כבר החלה ולא ממש יש לי זמן לכתיבה ולכל השאר.

הדבר היחיד שאני עושה כמעט כל היום זה הלימודים וש.ב.

אני גם לא אתחיל לפרט למה, זה לא יעניין אותכם.

אבל אני בטוחה שכל אחד מכם רוצה להצליח.

מפרק 4:

הגעתי הביתה, בשקט פתחתי את הדלת, "היי!" שמעתי מישהי צועקת, נזהרתי, הדלת כבר הייתה פתוחה, אף אחד לא ראה אותי ואני לא הבחנתי באף אחד. על קצות האצבעות הלכתי לכיוון המטבח שלא נראה לעיין.

הגעתי למטבח, הכל עמד במקומו, שום דבר לא נשבר, אבל ראיתי מישהי עומדת שם.

קיצר פרק חמש ^^

עמדתי מעט מאחורי המטבח כדאי שלא יראו אותי אך מזווית זו יכולתי לראות את המטבח ומה שמתרחש בו, חוץ מפינה אחת של החדר. עמדה שם בחורה בעלת שיער אדמדם ונמשים רבים היו על פניה. אותה אחת הייתה מוכרת לי מעט אך לא הבנתי מי היא בדיוק. המשכתי להביט אל תוך המטבח, הבחנתי שהיא התחילה להתעסק במשהו לא ברור,ראיתי כמה ניצנוצים מתוך ידיה. היא המשיכה להתעסק בזה ופתאום היא החזיקה משני צידי החוט, ישר הבנתי שהיא מחזיקה בשרשרת בכף ידה.

'מה היא עושה' שאלתי את עצמי לא מבינה מה היא עושה אצלי בבית, איך היא נכנסה ולמה יש לה שרשרת בכף ידה, כל השאלות האלו צצו במוחי ברגע אחד.

ראיתי אותה לוחשת משהו ולפתע נשמע עוד קול מתוך המבטח: "את רוצה לשתות משהו?" זהיתי את אותו הקול, זה היה אח שלי. היססתי מעט, לא ידעתי מה לעשות באותו רגע. הבניתי שאותה בחורעה לא סתם בתוך הבית, היא יחד עם אח שלי. "כן תודה" היא אמרה והחלטתי להיכנס אל תוך המטבח בפיתאומיות.

"היי" אמרתי מביטה לכל הכיוונים ופתאום מבטי נעצר עליה, עכשיו זהיתי מו זו, היא הייתה הבחורה שנצמדה לאחי בקפיטריה.

 "היי מה קורה?" אחי אמר בביישנות לא מביט לעברי בעודו ממשיך למזוג לאותה בחורה את המיץ. "בסדר" אמרתי מעט מעוצבנת לוקחת כוס מים והולכת לחדר.

הפעם לא היה לנו שיעור בלט, היה לי חופש. בזמני הפינוי בדר"כ לא היה לי כל-כך מה לעשות, החלטתי שאני אבוא אל אור ואבין על מה כל המהומה.

לקחתי את הפלאפון ויצאתי מהבית, פתאום ראיתי את אור עומדת מחוץ לביתי. "היי" אמרנו יחד לפתע.

היא החלה לדבר לפני שהפסקתי להוציא מילה מפי, "אני מצטערת" היא אמרה מרקינה ראש. לא ידעתי איך להגיב, מה לומר. רק רציתי לדעת על מה. מה קרה לה באותו רגע. להבין את התנהגותה. 

"מה קרה לך?" שאלתי מעט מודאגת שתתעצבן על אותה שאלה. "בואי נדבר בפארק" היא ענתה והתחלנו להתקדם.

עד אותה נקודה שבו נמצא הספסל, לא דיברנו. שתקנו והלכנו. "קינאתי בך זה הכל" היא אמרה במבט גאה. "קינאת בי?" שאלתי לא מבינה.

"כן קינאתי בך כי... " לפתע תומר צץ לתמונה, הבנתי הכל. הבנתי על מה כל המהומה, אני נזכרתי שהבחנתי בעייניה,הבנתי שהיא מתאהבת בו. הבנתי את כעסה כאשר הוא החליט לשבת על ידי ולא על ידה.הבנתי שגם כעסה על אותה נשיקה מוזרה. התחלתי להבין הכל, לא האמנתי שלא הבחנתי זאת מקודם.

"הבנתי" אמרתי במהירות, "היי" אמר תומר עם חיוך גדול מרוח על פרצופו מתקרב אלי. "היי" אמרתי מחייכת חיוך קטן מביטה לעברה של אור.

החלטתי ללכת להשאיר אותם לבד, כמו שהכרתי את אור, היא תדע מה לעשות.

הלכתי לקניון שהיה קרוב לביתי, כסף תמיד היה לי בכל מקום. הסתובבתי בחניות, קניתי דברים ופתאום כאשר עברתי על יד חנות הגלידה שנמצאת ממש על יד הבית קולנוע ראיתי את אור ותומר מחזיקים יד ביד ואוכלים גלידה. הבנתי שזה יתפתח משם לכל מקום אפשרי. נכנסתי אל תוך חנות הספרים, רציתי לקנות ספר חדש משום שכבר סיימתי את כל הספרים שקניתי לפני כחודש. ניגשתי את המוכר שעמד על יד המדפים. "אפשר עזרה בבקשה?" שאלתי מביטה אל עבר המוכר.

"היי" אמר בחיוך, זה היה רוי שפגשתי באותו בוקר בבית הספר. "היי" חייכתי לעברו, "אז אפשר עזרה?" שאלתי ממשיכה בדברי.

"כן בטח, מה את צריכה?", "ספר יפה על נוער". הוא החל לחפש בין המדפים והוציא ספר שנראה ישן בגלל כריכתו ובעל מס' רחב של עמודים. "קחי תסמכי על את תאהבי אותו" הוא אמר והושיט לי את אותו הספר.

"תודה" אמרתי בחיוך הולכת לכיוון הקופה, אפילו לא טרחתי לבדוק על מה הספר, פשוט ידעתי שאני יכולה לסמוך עליו.

שילמתי במהירות על הספר והלכתי לכיוון היציאה מהקניון.

"רגע" שמעתי את רוי צועק לי.

מה דעתכם?

מקווה שלא נטשטם.