אלו החיים

פרק 7:

"היי" אמרתי לתומר והתרחקתי מעט, לא מבינה מה הוא עושה על יד ביתי יחד עם מספר בלונים צבעוניים בידו שכתוב עליהם מזל טוב. הוא המשיך להביט אלי ואני לעברו, אף לא חיוך אחד עלה על פני או על פניו. עמדנו משותקים, מנסים להתעלם אחד מהשני כמה שיותר.

"את באה איתי?" הוא שאל בקול שנשמע מודאג מעט מהרגיל, בד"כ היה מסיק מסקנות במהירות ולא מפחד מאף תשובה שהיא.

התחלתי לעלות בראשי כל מיני תמונות שבהם אני מנסה לפענח למי יש יום הולדת היום, קיוויתי שזה לא לאור. אבל יכול היה להיות ששכחתי. התחלתי לדאוג, לא להבין מה קורה, בלי לחשוב בכלל אמרתי כן.

כל הדרך הייתי עסוקה בפענוח התאריך, העלתי לראשי כל מיני דברים הזווים שלא היו יכולים לקרות, מי הייתה יכולה לשכוח את היום הולדת של עצמה, אפילו לא אני – חשבתי מקווה שזה נכון.

"אז..." אמר תומר, קוטע את השתיקה שעברה בנינו למשך לא מעט זמן.

"אז מה?" אמרתי בלועג, מקווה שלא ימשיך את השיחה אחר – כך ושאותה דממה תחלוף בנינו שוב, עד למקום שהוא מוביל אותי.

הוא הביט אלי בפרצוף שעוד לא ראיתי בחייך, פרצוף נעלב וכועס, פרצוף שנוא ואוהב, הוא לא הסיר ממני מבט, הוא המשיך להסתכל אלי באותו פרצוף שנגע לליבי, שלא יכולתי לא לחשוב אחרת או להרגיש.

הוא  הסיר את מבטו והתחיל לשחק בפלאפון שלו, שוב אותם פרפרים מוזרים החלו להציף אותי בכל מקום. הרגשות התבלגנו לי ואני עמדתי קפואה, מרגישה הרגשה שלא הייתי צריכה.

לא הבנתי מאיפה זה הגיע, את אותה הרגישה שאור הרגישה, את אותה הרגשה שהייתה אמורה בכלל לא להופיע.

"מה קורה לי" חשבתי לעצמי, מקווה שזה סתם, שזה עוד יעבור.

פתאום תומר עצר על יד בית ישן , אותו בית הייה למכירה כבר ככמה שנים ועכשיו אותו השלט כבר לא נמצא שם.

"למה עצרת?" הייתי בטוחה שבאותו בית אף חברה שלי גרה שם, הוא לא אמר מילה ופשוט משך אותי במעלה המדרגות לקומה השנייה.

כשכבר היינו באותה קומה, הכל היה חשוך, אפילו לא קרן אור אחת עברה דרך התריסים. נזכרתי בפרסומת שראיתי בקניון, שהרחוב שבו יפגשו כל האנשים יהיה בבית הישן שלי. התחלתי להבין שבו אני נמצאת עכשיו, בבית הישן.

התחלתי לחשוד מעט, אולי תומר רוצה שאני אבחן, אולי תומר לא מכיר אותי מספיק וסתם הוביל אותי לדבר טיפשי שכזה. נזכרתי שוב באותה הפרסומת, היום היה יום חמישי, ביום ראשון תהיה הפגישה הכללית.

"אז מה אני עושה פה?" חשבתי ולפתע האור נדלק בפתאומיות הפתע שמעתי את כולם צועקים. לא הייתה עוגה ולא מתנות אז מה תומר עושה פה עם בלונים ולמה כל המשפחה שלי נמצאת פה יחד עם אור והם צועקים הפתעה?

הפרסומות שראיתי בבית וגם בקניון היו תלויות בענק על הקירות של החדר הריק בעל ריצפת הפרקט והמראה הגדולה שגם היא הייתה על אותו הקיר, הרגשתי כמו בסטודיו קטן למראה.

"מה הולך פה?" שאלתי כבר אחרי שהתחלתי לחשוד במצב הזה, הכל נראה לי כל כך מוזר, לא ברור.

אימי חייכה חיוך גדול כאשר שאלתי את השאלה הזו, "אז ככה..." היא החלה לדבר אך פסקתי אותה במהירות.

"מה הפרסומות האלו עושות פה? מה אתם רוצים שאני אשתתף בזה?" אמרתי מבוהלת אחרי שכבר חשבתי לעומק וקיוויתי שזה לא נכון כי אני לא קשורה לזה ואני לא רוצה.

"תקשיבי עד הסוף..." היא החלה לדבר מעט מעוצבנת, אמא שלי תמיד הייתה מתעצבנת במהירות בגלל שטויות וכל זה קרה, "הפרסומות האלו הן בשביל לעזור לך" היא עצרה לשניונת כדאי שאני אוכל להגיד את מה שברצוני לפני שאני אפסוק אותה אחר כך.

"... את הולכת להכין את הגראפיקה של הריקוד, את תנהלי את זה." היא אמרה בחיוך.

"מה?!" שאלתי מופתעת, לא האמנתי, אני אנהל גראפיקה של אנשים לא מוצלחים, לא האמנתי שאני אוכל להסתדר עם זה.

"כן" ענו כולם בשמחה. חייכתי לעברם חיוך מזויף, לא התלהבתי מהרעיון וזה כבר לא ניתן לשינוי. אני בטוחה שאמא ואבא יתאכזבו אם הם יגלו שאני לא מרוצה מזה.

" ואיפה זה יהיה? כאן?" שאלתי מקווה לפחות שה"סטודיו" יהיה נורמאלי ואני אוכל לעבוד בו וכך אני גם אוכל להתאמן על הריקודים שלי שאני מראה לאיזבל כמו כל שאר הבנות.

חיבקתי את ההורים שלי, קיבלתי את הבלונים של תומר שעליהם היה כתוב מזל טוב שעכשיו הבנתי את הפירוש – מזל טוב על ההפתעה ומאור כל הכבוד וברכה חמה.

לאחר ההפתעה אמא ואבא נתנו לי את הדברים והלכתי לשיעור הבלט שגם הוא הלך כהרגלו, בשעות הערב הייתי בבית וריחות נעימים הציפו את הסלון והמטבח.

בדיוק כאשר סגרתי את הדלת מאחורי אמא צעקה לבוא לאכול, כולם התאספו, אחי שמע על הבשורה ה"משמחת" וגם הוא אמר כל הכבוד ובהצלחה כמו כל אחד אחר.

התחלתי לחשוב שגם זה חלק מהמזל הרע של יום רביעי.

יום חמישי גם הוא עבר כרגיל אבל בלי המזל הרע של יום קודם לכן, פגשתי את רוי מספר פעמים ואז נזכרתי בספר שאמר לי לקנות כשהייתי בחנות הספרים שבקניון.

חזרתי הביתה, לקחתי מקלחת קרירה אחרי יום חם ומטיש ולקחתי את הספר הירוק שקניתי אשר נמצא על השידה שעל יד השולחן..

מה דעתכם?

מקווה מאוד שאהבת ^^

אשמח לקבל ביקורות בונות..