אלו החיים

מקווה שאהבתם את הפרק הקודם D:

פרק חדש,בלי יותר מידי דיבורים:

מקווה שתאהבו.

שבת שלום.

בחיים שלי לא תיארתי שזה יקרה. שיהיה לי כל כך הרבה מזל. האמת שהייתי ממש מופתעת לאחר אותה פרסומת שהמנהלת הראתה לשכבה שלנו. זה היה רגע ממש מאושר. ידעתי שאין שום סיכוי שאני אפספס הזדמנות שכזו. כאילו עכשיו זה הרגע וזה קורה. ובאמת נרשמתי לזה.

הפרסומת התחילה במשפט: "פריז 2009" לא חשדתי בכלום פשוט הסתכלתי והעלתי כל מיני רעיונות שקשורים לבית הספר הזה ולפריז. כל הרעיונות שהעלתי אפילו לא היו קרובים בכלל לפרסומת עצמה. הפרסומת הייתה על התחרות הבין לאומית שאליזבת דיברה איתנו בסטודיו. הרגשתי כזו שמחה שיש לי אפשרות גם פה שבעצם הייתי יכולה אפילו להתעלף במקום. מרוב התרגשות רצתי כל כך מהר להירשם שאני חוששת שרצחתי כמה בדרך. הרבה תלמידים בשכבה שלנו התלהבו אבל חלק למרות שרצו ידעו שלא מספיק טובים אז הם וויתרו בעצב. מחשבה אחת עברה אצלי בראש למה הם לא נרשמים. הרי הם התקבלו לבית ספר הזה!

"אז מה נועם?נרשמת?" מעיין שאלה אותי בעודה צופה בטלוויזיה שבחדר.

"כן בטח. האמת כשעוד גרתי בעיר שלי קודם והייתי בחוג מחול רציתי ללכת לתחרות אבל למאמנת שלנו קרתה תאונה אז זה התבטל" אמרתי בחיוך קלוש והפנתי את מביטי כלפי מטה.

"אה סליחה,לא ידעתי." היא אמרה וכיבתה את הטלוויזיה, "אני חושבת שצריך ללכת לישון מחר יש לנו יום אימונים מפרך גם בזמן הלימודים וגם אחר הצהריים. את בעיקר צריכה מנוחה נועם,האמת גם את מירי.הרי שתיכן חדשות פה . אתן תעבדו קשה מחר כדאי להגיע להישגיהם של השאר." היא אמרה בחיוך ולקחה בידיה את פיג'מה הכחולה  שהייתה מונחת מתחת לכרית הלבנה והלכה לעבר השירותים.

הסטודיו הבהיק מקרני השמש שחדרו אליו דרך התריסים הסגורים בחלקם.מראות בעלי מסגרת לבנה היו "מודבקות" אל הקיר שנמצא מול קורת העץ ומזרונים בעלי חותמת של שם בית הספר עליהם.הטייפ הגדול היה מונח על אחד המדפים שבפינה ומגבות ותיקים היו בחלק התחתון של המדפים בצבע הלקה הלבן והפרקט בצבע החום כהה. אף על פי שזה היה בלתי אפשרי להשוות בין שני הסטודיויים, השוויתי. בסטודיו הקודם היו מעין מגירות קטנות למגבות ותיקים.הוא היה צבוע בצבע כחול ככה וחפץ היחיד שהאיר היה המנורה הבינונית.

זה היה מדהים. הבנתי למה המקום הזה כל כך יקר ובית הספר הכי טוב בארץ. למרות שהמעונות, בית הספר והסטודיויים מקסימים.

*כתבתי בשפה גבוהה יותר כי אני רוצה לנסות לעלות את הרמה.אבל אני לא אעשה את זה כל הזמן.בשלב מסויים זה ימאס.הסטודיו הזה באמת מדהים עוד חמש דקות אני הולכת לשם לאימון הראשון היום. חלמתי שיהיה לי סטודיו גדול ויפה בבית שלי. ואם כבר בית,אני באמת מתגעגעת אל המשפחה. ומעניין איך הבית החדש נראה. ומה רועי רוצה בכלל?מצד אחד עולה לי מין ריגוש קטן בלב, אם מה שהוא רוצה לומר זה באמת מה שאני חושבת שזה ומצד שני אני לא רוצה להתאכזב.

"בוקר טוב בנות" אמרה המאמנת לריקוד לבנות שישבו על הפרקט וביקשה שקט מאיתן.

"יש לנו תלמידה חדשה בבית הספר ואני אשמח אם תקבלו אותה בכבוד.נצטרך להוסיף אותה לריקוד שאנחנו מתעמלים עכשיו.אז נועם כנסי בבקשה." היא אמרה בחיוך וחכתה שאכנס.

הלחץ גבר ומלא מחשבות הטרידו אותי, ומה אם הם יצחקו עלי? ואם אני לא אסתדר פה? אבל זה היה דיי בסדר. כולם בירכו אותי לשלום ושאלו אותי מאיפה אני? בת כמה אני? ואמרו לי בהצלחה.

"אני בטוחה שנסתדר" המאמנת אמרה בחיוך. "אה..כן,שחכתי לציין שקוראים לי מירב" הוסיפה וביקשה שהתיישב.

"כמו ששמעתם מפי המנהלת אתמול, אז יש תחרות ריקוד בצרפת ואחרי שהציגו לכם אותה, הייתה באפשרותכם להירשם.אז מי נרשם אתמול?" מירב שאלה ולאט לאט התרוממו כמה ידיים מכל מיני צדדים בין כולנו.

"אני רואה, נרשמו כארבעה ילדים.אז מי שיצטרך עזרה במשהו. אני פה לשירותכם רק תודיעו מראש." חייכה והוסיפה לאחר היבט קצר בשעונה הכחול. "ועכשיו עובדים."

האימון היה מדהים. היה ממש כיף. התאמנו כשלוש שעות לפחות.זה היה מדהים. בינתיים לא כולם חזרו עדיין מהשיעורים שלהם. אז אני פה לבד בחדר. שומעת מוזיקה קצבית ומביטה לעבר הים. למדתי תנועה חדשה שראיתי בתחרות ריקוד בינלאומית. אני עדיין לא הכי מקצועית בה. אבל אני מצליחה משהו.

פגשתי אנשים חדשים, הם ממש נחמדים גם המורה עצמה. החלטתי שאולי אני אצטרך להיעזר בה למרות הכל בתחרות. אז ביקשתי ממנה עזרה והיא תיתן לי מידי שבוע שעות תגבור שבו היא תלמד אותי יותר, מאשר האחרים.טוב אני אתקשר לרוי ולהורים.אני רוצה לשמוע מה יש לו לומר לי.

"היי רוי,מה קורה?"

"מעולה,מה איתך?איך בבית ספר?"

"הכל טוב,ממש טוב פה.אני שמחה שזה מה שעשיתי." עניתי והוספתי. "תגיד מה רצית לומר לי קודם?" הלב שלי החל לפעום בחוזקה.אני לא יודעת מאיפה זה באה. אבל אני ממש רוצה לשמוע את התשובה.

"טוב,אז נועם.יש משהו שאני רוצה לומר לך כבר הרבה זמן" הוא אמר ושתק רגע אחרי זה ונהיתי ממש לחוצה.