היי לכולם (:
אני מקווה שלא התעכבתי אם פרק..
אז אני מקווה שתאהבו - יומטוב (:
מפרק 13:
"אני רציתי להגיד לה מקודם, לא ידעתי שהיא עזבה..." גמגם מייקל וניסה לענות למישל שלחצה עליו לענות.
"אני כל כך מצטער על כך שלקחתי את המכתבים שלה, אילו הייתי יודע מקודם, אני פשוט רציתי לומר לה למה אתן חוקרות אותה וגם אני יודע מי גנב את השרשרת המקורית..ו..."
"מי?!" ג'ין ומישל שאלו בהתפרצות על מייקל שפחד להוציא מילה מולן.
פרק 14:
יש לי אח, איך זה ייתכן שכל שנות חיי מאז שנולדתי לא שמעתי אפילו פעם אחת מהורי שהם מדברים על מישהו נוסף במשפחה, הייתי בטוחה שהיא ממציאה זאת, איך פתאום כל האמת מתגלה ואני מתחילה לגלות על עוד קרובי משפחה שלי שבכלל קודם לכן לא שמעתי עליהם. האם זה אפשרי?
לקחתי את התמונה שהייתה על השידה, כאשר ידי נגעו בתמונה הזאת עברה בי מין צמרמורת, צמרמורת רע כזאת, שלא בישרה לטוב.
איך זה יכול להיות שאני מזה את אותו הבן אדם אך אף פעם לא ראיתי אותו, הוא לא היה אצלנו בבית.
שוב חשבתי על אותם הדברים שספיר אמרה לי . הגעתי למסקנה שאף אחד מהמשפחה שלי לא רצה להיות לצידנו. אף אחד לא עזר ואם זאת לא ראיתי אף אחד מהם ולא הכרתי.
אני בטוחה שאם היה לי אח צורת חיי היו שונים לגמרי, לפחות כך נראה לי.
"טוב לכי לישון עכשיו,כבר לילה “ אמרה ספיר בצחקוק אך לא הבנתי אותה, הרי עוד בוקר בחוץ וישנו הרבה אור שהגיע מבחוץ אל תוך החדר. הראתי לה את השעה אך היא בכל זאת אמרה לי ללכת לחדר וכך עשיתי.
לא הבנתי מה קורה לה בזמן האחרון מאז שיחה על התאונה שקרתה היא השתנתה לחלוטין ואני לא מבינה על מה היא מדברת.
ישבתי בחדר משועממת, לא רציתי לקרוא ולא לצייר, רציתי לכתוב או לדבר עם מישהו אך לא אהיה לי עם מי. לכן לקחתי כרגיל דף והתחלתי לכתוב את כל מה שקרה היום ועל כל המקרה של התאונה ועל התנהגותה המוזרה.
שמעתי את צעדיה של ספיר אל חדרי, 'מה היא רוצה עכשיו' חשבתי לי אם מעט פחד , קיוויתי שהיא בסדר ואין לה בעיה כלשהי.
"היי מאיה, בואי, אנחנו הולכות לרופא צריך לבדוק איזה תרופות את בדיוק צריכה משום שאני לא בטוחה שהתרופות שאני נותן לך הן התרופות הרצויות" - אז היא כן זכרה שאני חולה? אם כך אז כנראה אני סתם מודאגת ולא קרה שום דבר מוזר חוץ מהקפה שכנראה רק במקרה לא ראתה.
"אני באה" אמרתי אם השתעלות קלה והלכתי לנעול את הסנדלים השחורות שהיו מונחות בכניסה.
"הגענו" ספיר אמרה לי לאחר 10 דקות של נסיעה, הבטתי החוצה דרך החלון ... בחוץ נראה מולי בית אפלולי וקטן למדיי, הוא נראה מאוד ישן אך גם מעוצב בצורה שונה ואחרת מכל הבתים האחרים והרגילים שיש.
גינה קטנה עם צמחייה הייתה שם ושער גדול לכניסה. מרפסת קטנה ויפה עם ספסל חום היה ליד חלון גדול ושקוף.
יצאתי מהמכונית והמשכתי להביט על הבית המרהיב שנמצא בדיוק מולי, משום מה הרגשתי כאילו מישהו מביט בי.
****
הם הסתכלו עליו בכעס ובהרבה שנאה, הם לא נראו נחמדים מהתחלה, "אני מצטער" אלכס ענה עם מבט חושש על פניו. "תזהר ותסתכל לאן אתה הולך!" אמר לו הבחור הגבוה שנעמד מולו, היו לו עיניים כחלחלות ואף עקום למראה. אך לעומת אחרים אלכס לא היה מתייחס לזה.
"בסדר" ענה אלכס ומבט קשוח עלה על פניו, הוא הראה להם שאינו מפחד מהם ואינו חושש, הוא יודע שהינו יכול להתמודד מולם.
לאחר מילה או שתים ביניהם אלכס התיידד עם חברותו של סטיבן שהיה במקרה זה שנתקל בו, הוא המשיך לטייל עם מבט מרוצה על פניו.
אחרי טיולו של אלכס פתאום סטיבן קרא לו ואיתו עוד חבורה של אנשים, " אתה רוצה להצטרף לחבורה שלנו?" שאל בפתאומיות. "כן. אבל מה אני צריכה לעשות בשביל זה?" שאל כאילו זה היה ברור כשמש שיצטרך לבצע פעולה כלשהי, "אז ככה..." התחיל סטיבן לדבר.
****
"מאיה!!!!!!" שמעתי מישהי קוראת בשמי. הסתכלתי סביבי אך לא ראיתי אף אחד מוכר קורא לי. כנראה קראו למישהו אחר ולא לי,חשבתי. המשכנו ללכת לכיוון המרפאה ושוב שמעתי מישהו צועק 'מאיה' , "אני חושבת שמישהו קרא לך" ספיר אמרה לי בעודה ממשיכה ללכת ואני אחריה.
"מאיה!!!!" שוב שמעתי את אותה הצעקה אך הפעם דמות מוכרת רצה לעברי.
~מקווה מאוד שאהבתם~
~מה דעתכם?~
~התגיבו?~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מיכלי, שכותבת ^^