מכתב קצר לאנשים ששופטים אותי על כך שלא שירתי בצה"ל.
זרים, מכרים, מורים, חברים ובני משפחה יקרים.
זה לא מעניינכם ולא מתפקידכם לומר לי שאני לא בסדר.
אני לא משתמטת, לא משנה מה אתם אומרים או מה אתם חושבים.
לא "ברחתי" לשירות לאומי. עשיתי אותו בכבוד, בגאווה, באהבה ובמסירות.
ואני גם לא הולכת לפרט כאן את שאר המקומות בהם התנדבתי כדי שתדעו כמה אני תורמת למדינה,
מהסיבה הפשוטה שזה לא באמת עניינכם.
זה לא משנה מה הסיבה שלא התגייסתי. לא התגייסתי. נקודה.
וגם לא השתמטתי. אני לא דתייה ולא שיקרתי בנוגע לזה או בנוגע לשום דבר אחר.
(אם כבר, שיפצתי כמה דברים כדי כן להתגייס..)
והתנדבות באותה תקופה לא באה בחשבון מבחינתי.
זו הייתה החלטה שלי ושל צה"ל. לטובתם- ולטובתי.
וכל מי שאני חושב שאני פחות טובה ממנו מהסיבה הזאת,
יכול ללכת לשאול את הילדים מבית החולים שעשיתי בו את השירות אם אני אדם רע או "שונאת ישראל".
וכן, במקרה אני גם שמאלנית. אני שייכת לקבוצת האנשים בקשת הפוליטית שמכונים "בוגדים".
ואני גם לא קיצונית. אני לא "עם האויב". אני לא "בעדם".
אני בעד דרך אחרת.
אז תגידו מה שתרצו, שאני גרה במרכז ולא חיה את האיום,
שלא עשיתי צבא אז אני לא יודעת כלום,
תגידו מה שאתם רוצים.
אתם לא יכולים לפגוע בי יותר.
אני יודעת מי אני- ואני לא פחות טובה מכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
