אני רוצה לשתף אתכם במשהו כנה שחשבתי עליו הרבה זמן.
נכנסתי למעגל הפרעות האכילה לפני כעשור.
לא סתם זה מכונה "מעגל". וזה בדיוק מה שאני רוצה לדבר עליו.
זה משהו מאוד מחזורי, לפחות אצלי.
מתחיל בדיאטה תמימה, מתפתח לדיאטת כאסח, הרעבות, צומות, דיכאון, נקודת שפל, התאפסות, שיקום, עלייה במשקל- דיאטה תמימה
וסוב סובב הסביבון. הייתם חושבים ש"למדתי מזה" ולא אחזור לזה שוב יותר.
טוב, זה נכון חלקית. כשהייתי מאוד צעירה לא באמת ידעתי מה אני עושה.
בגיל 14 בערך נכנסתי לשלב הכי אפל בחיי ולא יצאתי ממנו עד גיל 17. זה היה שלב הדיכאון והצומות הכי ארוך EVER.
לא פשוט.
אחרי ההתאפסות המשמעותית שהייתה לי בגיל 17-17.5, הנפילות שלי היו מעידות קטנות.
המעגל הסתובב מהר יותר ולא היה מפחיד כמו פעם.
אבל זה כמו קרוסלה, וכבר יש לי בחילה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
