עד כיתה ב' כל הזמן התחננתי להורים שלי לאמץ חיה, ועכשיו כשאני חושבת על זה, היו לי לא מעט חיות כשהייתי קטנה.
קודם כל היה לי בכיתה א' - ב' חילזון. לא סתם חילזון, זה היה חילזון ענקי. הוא גר אצלנו בבית בעציץ כמה ימים עד שהוא נעלם, ולא מצאנו אותו בשום מקום. אחרי שלושה ימים פתאום הרחתי אותו, כנראה שהייתי כלב בגלגול הקודם. הלכתי מהעציץ ההוא עד שהגעתי למאחורי הטליוזיה. ושם הוא היה, וכנראה שהעלים של הצמח שבעציץ לא סיפקו אותו, כי הוא אכל מהקלטות שהיו שם את כל הניירות עם השמות שלהם. מאז, אמא שלי תמיד הייתה מבקשת ממני להריח מאיפה איזשהו ריח מגיע, כאילו אני איזה כלב גישוש.
אחר כך היו לי שני יצורים שעד היום אני לא יודעת איך קוראים להם. מצאנו אותם בים והם גרו בדלי על מכונת הכביסה והיה להם ריח נורא. עד שיום אחד הם מתו, לפחות ככה אמא אמרה לי, אני אפילו לא שמתי לב לזה.
ואז, הגיע היום הנפלא, שהרשו לי לאמץ חתול! רק חבל שהוא היה אצלנו רק יום אחד. אני זוכרת שהוא ממש שנא אותי ולא נתן לי להתקרב אליו. והוא כל הזמן ישן על המיטה של ההורים שלי, לא משנה כמה פעמים גירשנו אותו משם, הוא חזר. ואז ביום למחרת הוא ברח. לפחות ההורים שלי שמחו לקבל את המיטה שלהם בחזרה.
אבל ללא ספק, חיית המחמד הכי חשובה לי, הוא חתול שאבא שלי מצא בדרך הבייתה מהעבודה בחנוכה, ואחרי אין סוף שיכנועים, אמא הסכימה שנשמור אותו. תמיד כשהייתי הולכת לישון, הייתי משאירה את הדלת שלי חצי פתוחה, כי אם חס וחלילה הייתי מעזה לסגור אותה, הוא היה שורט אותה ומעיר אותי בשתיים בלילה.
הוא היה אצלי 4-3 שנים, ובאמת החשבתי אותו כהחבר הכי טוב שלי, עד שבקיץ 2005 הוא מת. אני אפילו לא יודעת ממה, כנראה התקף לב. נראה לי שזה היה היום הכי עצוב שהיה לי אי פעם. חוץ מסבא שלי, שנפתר כשאמא הייתה תינוקת, אף אחד תודה לאל לא מת במשפחה שלי. הייתי בוכה כל יום במשך שעות, גם כשנסענו לצפת שבוע אחרי זה, בכיתי בלילות. בערך חצי שנה המשכתי לשמור על הדלת חצי פתוחה, ודמיינתי אותו נכנס ונשכב על הרגליים שלי כמו שהוא תמיד עשה.
אחרי שנה בערך, קנינו עוד חתול, הוא היה אצלנו שנה, ואז מכרנו אותו. בזמן הראשון התגעגעתי אליו, אבל לפחות אני יודעת שטוב לא שם. כי נתנו אותו לאנשים שאנחנו מכירים, והוא יכול לעשות מה שבא לו שם.
אצלנו בבית, בגלל האבא החורג שלי, הוא לא יכול אפילו לנוח על הספה...
מה שמביא אותי לנושא אחר - אני שונאת את האבא החורג שלי!
הוא תמיד מחפש משהו, פרט קטן, כל דבר, שלא בסדר אצלי. החדר שלי, איך שאני אוכלת, איך שאני מתלבשת, מה שאני אומרת, כל דבר!
הדבר הטוב היחיד שיצא לי ממנו, שבגללו עברנו לחיפה והיו לי מלא חברות ממש טובות. אבל אז, בדיוק כשהחיים שלי היו כמעט מושלמים, היינו צריכים לעבור לארה"ב בגלל העבודה שלו! אנשים חדשים, בית ספר חדש, שפה חדשה, עיר חדשה, ארץ חדשה, יבשת חדשה!
היו זמנים (וגם עכשיו לפעמים) שהוא התנהג אליי בצורה ממש ממש מגעילה, שאני לא רוצה אפילו להזכר בזה. אבל אני לא דואגת, הוא כבר יקבל את העונש שלו. ולא ממני.
מי שזוכר, התחלתי ללמוד ספרדית, אז,
Me llamo Dana
Chao putas
בוא נראה מי יכולה לתרגם את זה בלי מילון D:
ולסיום, תמונה מטרידה D: 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Talking Potato :D