Free Hugs

עד כיתה ב' כל הזמן התחננתי להורים שלי לאמץ חיה, ועכשיו כשאני חושבת על זה, היו לי לא מעט חיות כשהייתי קטנה.

קודם כל היה לי בכיתה א' - ב' חילזון. לא סתם חילזון, זה היה חילזון ענקי. הוא גר אצלנו בבית בעציץ כמה ימים עד שהוא נעלם, ולא מצאנו אותו בשום מקום. אחרי שלושה ימים פתאום הרחתי אותו, כנראה שהייתי כלב בגלגול הקודם. הלכתי מהעציץ ההוא עד שהגעתי למאחורי הטליוזיה. ושם הוא היה, וכנראה שהעלים של הצמח שבעציץ לא סיפקו אותו, כי הוא אכל מהקלטות שהיו שם את כל הניירות עם השמות שלהם. מאז, אמא שלי תמיד הייתה מבקשת ממני להריח מאיפה איזשהו ריח מגיע, כאילו אני איזה כלב גישוש.

אחר כך היו לי שני יצורים שעד היום אני לא יודעת איך קוראים להם. מצאנו אותם בים והם גרו בדלי על מכונת הכביסה והיה להם ריח נורא. עד שיום אחד הם מתו, לפחות ככה אמא אמרה לי, אני אפילו לא שמתי לב לזה.

ואז, הגיע היום הנפלא, שהרשו לי לאמץ חתול! רק חבל שהוא היה אצלנו רק יום אחד. אני זוכרת שהוא ממש שנא אותי ולא נתן לי להתקרב אליו. והוא כל הזמן ישן על המיטה של ההורים שלי, לא משנה כמה פעמים גירשנו אותו משם, הוא חזר. ואז ביום למחרת הוא ברח. לפחות ההורים שלי שמחו לקבל את המיטה שלהם בחזרה.

אבל ללא ספק, חיית המחמד הכי חשובה לי, הוא חתול שאבא שלי מצא בדרך הבייתה מהעבודה בחנוכה, ואחרי אין סוף שיכנועים, אמא הסכימה שנשמור אותו. תמיד כשהייתי הולכת לישון, הייתי משאירה את הדלת שלי חצי פתוחה, כי אם חס וחלילה הייתי מעזה לסגור אותה, הוא היה שורט אותה ומעיר אותי בשתיים בלילה.

הוא היה אצלי 4-3 שנים, ובאמת החשבתי אותו כהחבר הכי טוב שלי, עד שבקיץ 2005 הוא מת. אני אפילו לא יודעת ממה, כנראה התקף לב. נראה לי שזה היה היום הכי עצוב שהיה לי אי פעם. חוץ מסבא שלי, שנפתר כשאמא הייתה תינוקת, אף אחד תודה לאל לא מת במשפחה שלי. הייתי בוכה כל יום במשך שעות, גם כשנסענו לצפת שבוע אחרי זה, בכיתי בלילות. בערך חצי שנה המשכתי לשמור על הדלת חצי פתוחה, ודמיינתי אותו נכנס ונשכב על הרגליים שלי כמו שהוא תמיד עשה.

אחרי שנה בערך, קנינו עוד חתול, הוא היה אצלנו שנה, ואז מכרנו אותו. בזמן הראשון התגעגעתי אליו, אבל לפחות אני יודעת שטוב לא שם. כי נתנו אותו לאנשים שאנחנו מכירים, והוא יכול לעשות מה שבא לו שם.

אצלנו בבית, בגלל האבא החורג שלי,  הוא לא יכול אפילו לנוח על הספה...

מה שמביא אותי לנושא אחר - אני שונאת את האבא החורג שלי!

הוא תמיד מחפש משהו, פרט קטן, כל דבר, שלא בסדר אצלי. החדר שלי, איך שאני אוכלת, איך שאני מתלבשת, מה שאני אומרת, כל דבר!

הדבר הטוב היחיד שיצא לי ממנו, שבגללו עברנו לחיפה והיו לי מלא חברות ממש טובות. אבל אז, בדיוק כשהחיים שלי היו כמעט מושלמים, היינו צריכים לעבור לארה"ב בגלל העבודה שלו! אנשים חדשים, בית ספר חדש, שפה חדשה, עיר חדשה, ארץ חדשה, יבשת חדשה!

היו זמנים (וגם עכשיו לפעמים) שהוא התנהג אליי בצורה ממש ממש מגעילה, שאני לא רוצה אפילו להזכר בזה. אבל אני לא דואגת, הוא כבר יקבל את העונש שלו. ולא ממני.

מי שזוכר, התחלתי ללמוד ספרדית, אז,

Me llamo Dana

Chao putas

בוא נראה מי יכולה לתרגם את זה בלי מילון D:

ולסיום, תמונה מטרידה D:

בטח שמעתם על הניסוי הזה, שמנסים לשחזר את המפץ הגדול ובלה בלה בלה, שיהיה ביום רביעי ויש סיכוי שיעשה חור שחור שיבלע את כדור הארץ.

לדעתי לסכן את כל העולם בשביל ניסוי מטומטם זה ממש... מטומטם.

אני ממש מקווה שסוף העולם לא יגיע, לא כי אני מפחדת למות, כולם מתים בסוף, אלא כי אני רוצה שהמוות שלי יהיה יחודי. כמה מוזר שזה נשמע, אני ממש לא רוצה למות עם עוד מיליארד אנשים שמתים איתי.

בכלל, אני לא מבינה למה המדענים האלה חייבים לדעת הכל, למי אכפת מה קרה במפץ הגדול? תגידו תודה שזה קרה וזהו!

ונעבור לנושא אחר - בית ספר.

התחלתי ללמוד ספרדית עם כיתות ז', וזה די מעצבן ללמוד עם אנשים קטנטנים כאלה, זה נותן לי הרגשה שאני טיפשה כזאת :\

חוץ מזה זה לא נורא כל כך.

כל המורים, הם בדיוק ההפך ממה שחשבתי שהם.

המורה למטמתיקה, שחשבתי שהוא הבן של השטן, או לפחות אח שלו, דווקא ממש נחמד, למרות שהוא לא יודע מתמטיקה בשיט.

והמורה לאנגלית, שנראתה לי די נחמדה, היא בדיוק ההפך.

חוץ מזה, יש בשכבה שלי שני ילדים חדשים מישראל, אחד מיפן, ואחד מאיפשהו בארה"ב.

ת', אחת מהאלה מישראל, לומדת איתי ברוב הכיתות, ואני מתרגמת לה כמעט הכל. גם אני הייתי כל כך עילגת באנגלית שנה שעברה?

ב', מיפן, לא יודע אנגלית בכלל, נראה לי הוא יודע רק כן או לא. אני די מרחמת עליו האמת..

כבר התחילו לתת לא מעט ש"ב. אני צריכה לעשות דיאלוג לספרדית, דף עבודה בהיסטוריה, 25 שאלות באנגלית, תרגילים בספר במטמתיקה, ומכתב מטומטם למדעים של שני עמודים לפחות.

עדיין לא התרגלתי לקטע הזה שצריך לקום בשש וחצי. ביום הראשון כמעט אחרתי כי קמתי מאוחר מידי, כי האמא המקסימה שלי, לא שמה לב שהבת שלה עדיין חולמת על בננות מרקדות (זה באמת מה שחלמתי באותו לילה. מאוד מטריד), ולא טרחה להעיר אותה. תודה אמא, שאת תמיד שם בשבילי.

שמתי לב שאין לי ברשימות לא את הדברים שאני אוהבת, ולא את מה שאני שונאת. ועכשיו מחקתי גם את ה'אני', כי רוב הדברים שם השתנו.

מחקתי מהרשימות גם את כל הדברים שכבר עשיתי והיה עליה קו, ועכשיו פתאום הרשימה נראית כל כך קצרה. אני צריכה להוסיף לזה עוד, או פשוט למחוק את זה, כי זה נראה כל כך בודד.

עריכה: עכשיו זה בסדר, הוספתי עוד רשימות. אני לא טובה בפירוטים. תתמודדו עם זה

אף פעם לא הבנתי את האנשים האלה ש'מחזירים תגובות' בבלוגים של מי שהגיב להם. מה זה שווה אם אנשים מגיבים אצלך רק כדי שתגיב אצלם?

אני מגיבה כשיש לי על מה להגיב. אם מישהו מגיב אצלי, אני נכנסת לבלוג שלו ומגיבה אם יש לי משהו להגיב עליו.

וזה מוביל ל'בלוג יפה, מוזמן לשלי', אחרי זה, הדבר האחרון שבא לך לעשות באותו רגע, זה להכנס לבלוג הזה.

חתולים סגולים זה חמוד.

דנה.

סיכום! פאם פאם פאם פאם!

20 ביוני - החופש התחיל!!

מתישהו - עברנו דירה (יש לי זיכרון קצר, מה אתם רוצים?)

7 ביולי - נסעתי לישראל =)

היה נחמד, למרות שאני שונאת לישון אצל מישהו אחר להרבה זמן, אבל הסתדרתי :>

הייתי בחיפה שבוע אצל חברות, וכול שאר הזמן אצל המשפחה (אבא וסבתא). הייתי גם בימית 2000 וסופרלנד (היה כיף. חוץ מהתורים והקייטנות) ועוד כל מיני מקומות שאין לי כוח להיזכר בהם. ואמא שלי כמעט רצחה אותי כשראתה את חשבון הפלאפון משם. והיא רצתה שאשלם חלק מזה.. שתרצה כמה שבא לה, זה לא אשמתי שעברנו לארה"ב ואני יכולה לראות את החברות שלי מישראל פעם בשנה.

גם קניתי לא מעט דברים, שבקושי נכנסו למזוודה (הרוב לא נכנסו, והייתי צריכה לסחוב את זה בתיק גב שלי. זה יותר נורא ממה שזה נשמע. תאמינו לי.

5 באוגוסט - חזרתי לארה"ב

15 באוגוסט - יומולדת לאבא 3>

ומפה אני אתחיל למספר, כי אין לי מושג מה היה מתי.

1.גן חיות. די שמעמם. למרות ששנה שעברה ראיתי גורילה שהקיאה לתוך היד שלה ושתתה את הקיא D: זה היה מגעיל ומגניב באותו הזמן.

2.צפייה בליוויתנים.

שטנו לראות אותם. האמת, ציפיתי לראות אחד או שניים, אבל היו שם מלא, וראינו אמא ואת הבן שלה 3>

3.Canobie lake park

היה כיף. למרות שעליתי על סירה כזאת שעולה, ואז יורדת במהירות ומשפריצה (לא סתם משפריצה, כל מי שעומד 10 מטר ליד זה נרטב), ונרטבתי לגמרי. וכשסוף סוף התייבשתי התחיל לרדת גשם. אני והמזל שלי.

הוא גם היה קטן יחסית, אבל עדיין נחמד D:

4.Six Flags - פעמיים

זה הלונה פארק הכי גדול שהייתי בו, חוץ מהיורו דיסני. (כלומר השני הכי גדול). והייתי בו בסה"כ ארבע פעמים.

בפעם הראשונה נתקעתי בתורים ענקיים (קייטנות...), אבל בפעם השנייה קנינו flash pass שזה מכשיר שמאפשר לעקוף את כל התור לכל מיני מתקנים.

הרכבת הרים הכי גדולה שם זה הסופרמן (זה לא האמיתי, זה הוירטואלי. ובמציאות זה יותר מהיר ובמנהרה השנייה משפריצים מים) הרכבת הזאת גדולה פי 5 או 6 מהרכבת בסופרלנד (שאני אף פעם לא יכולה לזכור את השם שלה) עליתי על זה בקרון הראשון,והרמתי ידיים כל הנסיעה,  זה היה ממש מפחיד אבל שווה כל שנייה.

5.קאייקים - גם פעמיים, בשני מקומות שונים. למרות שבמקום השני היו מלא אצות :\

6.the white mountain (נחשו למה קוראים לו ככה)

אני לא כל כך זוכרת מה היה שם חוץ מקור איימים (היו עליי 4 שכבות!), וכאבי רגליים.

7.IMAX

שני סרטים בתלת מימד. חוץ מהתלת מימד הסרטים ממש משעממים. דקומנטרי.

קיצור, הייתי כמובן בים (בישראל, בבוסטון אין חופי רחצה), בריכה, החלקה על הקרח, מול המזגן, מתחת לשמיכת פוך, מסעדה עם זקן משוגע (הוא התחיל ללצרוח עלינו בלי סיבה XD), קולנוע, ומול המחשב.

ובאה אלינו מישהי לכמה ימים. קוראים לה ויקה, והיא הבת של אחותה של דודה של האבא החורג שלי או משהו כזה)

אה, וחרשתי על ה-stepmania, DDR, שטיח ריקודים, או איך שתרצו לקרוא לזה, והתקדמתי מהשלב של המתחילים, לשלב למתקדמים.

 טוב, כמעט.

זהו, זה בערך הקיץ שלי. אני חושבת.

בכל מקרה, מחרתיים מחר לימודים.. שיעוריי בית... מבחנים... עבודות... מורים... בית ספר....

טוב, אני אפסיק בנקודה זו. אני מדכאת את עצמי.

שלכם (ושלי), דנה.

כי גם אני גאונה בטימטומתיקה.