לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ביחד או לבד..


בלוג זה כמו רבים מספר בראש ובראשונה סיפור חיים, כשחושבים על זה קיימים מלא בלוגים בתחום, המיוחד אולי פה שאני פונה לכל הקוראים עם שאלות ותשובות... אשמח שגם אתם תהנו ממנו ותלמדו ממנו... קריאה נעימה!

כינוי:  בדנניק

בן: 30





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2022    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     




הוסף מסר

1/2022

יום ועוד יומיים...


היי חברים,

עבר שבוע נוסף, וואו איזה שבוע זה היה... הוא היה מלא בעבודה כשכיר בשירות לקוחות במועדון כושר, היה מלא בעבודה בעסק שלי שכללה פגישה עם לא אחרת מהזויה תרתי משמע שסגרה תוכנית ואז ביטלה והיה מלא גם באימונים ותזונה נכונה- הכל בדרך ליעד שכיוונתי לעצמי עד לידת האחיין וחתונת אחי (אירוע נוסף שהצטרף לו השבוע) שמתוכננת באפריל. 

 

ואז אחרי הכל אני מתיישב כאן מול המחשב וכותב את שאירע ובעיקר מבין שאני כבר לא אותו "ל" מפעם, נכון השם כיום א ולא ל אבל אין ספק שאני מרגיש שינוי גדול שמתרגש עליי בשנה האחרונה. זה התחיל בירידת הצורך שלי לצלם כל דבר ודבר, פתאום אני יכול להגיע לאירועים ולא לצלם כל פיפס. ה"חברים", בני משפחה ומכרים קצת בשוק מהמצב, כי הרי מי יתעד את המאורע וישאיר מזכרת מהאירוע בתמונות ואיזה פוסט מרגש?! אז כן, הפשן לצילום אינטינסיבי ירד בצורה משמעותית. אולי זה טוב שאיני מצלם כבר אלא מתרכז בנוכחים במאורע ואולי זה רע כי פשוט לא בא לי לזכור או לצלם משהו ממאורע?! כנראה שרק השנים יעידו מה הסיפור באמת. יכול לציין שלאט לאט הורדתי הילוך גם ברשתות החברתיות, אם בעבר להיכנס אחת לשעה לפייסבוק לפחות לכ-10 דק' היה נחלתי. הרי שהיום אני יכול להסתפק בכניסה מוטעית לרשתות ואז לצאת אחרי צפייה קצרה ביותר וגם זה אחרי שעות בלי, יעיד עליי ההתראה השבועית על זמן המסך שירד באייפון. 

 

לצד זה סימני השאלה עבור מה אני רוצה מעצמי בשנים הבאות עדיין נותר...

השבוע המשפחה פרגנה לי מאוד בקבוצת הווטסאפ המשפחתית באומרם, " מתאים לך ביותר פרסום ושיווק דיגיטלי" ואז אחרי שבחנתי את הכל אני שוב יושב וחושב על הכל. אני כן אוהב את המדיה, הפרסום, השיווק, הקריאטיב...באמת שכן. אבל האם זה יהיה עוד תחום לימודים שלא יוביל אותי למשרה? כמו קורס הפקה ותוכן ברשת, כמו קורס עוזרים פרלמנטרים לכנסת, כמו קורס מערכות מידע וסיסטם, כמו קורס מאמני חדר כושר וכו' האם זה יהיה עוד קורס שאשקיע בו לא מעט כסף ובסוף אוותר ללא משרה? כנראה שלא כשחושבים על זה באמת, אבל האם אני באמת רוצה להיות שם?! אולי כן ואולי לא, האמת איני סגור על כך.

 

באשר לזוגיות אני מודה שגם כאן ישנה תפנית לא צפויה בעליל ל-א' החדש...

אם בעבר הייתי נכנס לגריינדר (כן למי שפספס אני לא סגור על המיניות שלי...) על בסיס יומיומי לטובת סטוצים, היום אני יכול גם לפסוח מעט על האפליקציה ואולי אף לשכוח ממנה. אני יכול להתחבר אחת ל..אבל בעיקר גם אחרי פגישה להרגיש סוג של רייקנות. אולי זה עולם הסטוצים שאני רווי ממנו כבר ואולי זה באמת תפנית לא צפויה שקרתה לי בעלילת חיי? בכל מקרה אספר ואשתף שאני מודה שיש אחת שהשאירה את ליבי עדיין פועם לכיוונה. ככל שהזמן עובר אני מודה שאני לא מפסיק לחשוב על ל' שיצאתי איתה עד לפני חצי שנה. נכון, יצאנו, נפרדנו, חזרנו ושוב נפרדנו מס' פעמים לא מועט בשנתיים האחרונות. אבל מודה שככל שהזמן עובר אני עליה חושב יותר ויותר. היא מצחיקה או מעלה חיוך על פניי בכל הודעה שבה אני שומע את קולה, כל תמונה שלה מרגשת אותי (אם אני כבר נכנס לאינסטגרם), וכן אני מודה שהיום הייתי עושה הכל אחרת. כנראה שככל שהזמן עובר הפספוס איתה מרגיש יותר ויותר חסר. כן אציין שאנחנו בקשר חברי ידידותי ביום יום , מידי פעם מדברים וצוחקים על החיים...וה"חברים" עוד אומרים שאנחנו בטוח עוד חוזרים.

 

באשר לאירוע המתרגש ובא...

כן אחי הציע לבת זוגו מזה 4 שנים נישואים והיא אמרה "ברור שכן!", ההכנות בעיצומן, כל המשפחה נכנסה למשטר תזונה כי כולם רוצים להיראות מדהים במאורע הראשון במשפחה שלנו. ההורים, האחים וכו' מתרגשים, לראשונה נהיה מארחים באירוע ולא אורחים. כולם מתכוננים ומתכננים כבר מה לובשים ומה עושים פה ומה עושים שם. אני אחראי על לא מעט דברים ומקווה להספיק לגעת בהכל כי בכל זאת אפריל קרב ובא. אבל בעודי אחראי על רשימת המוזמנים אני מתחיל להפנים שוב ושוב את המשפט שלי מהעבר "אין לי חברים". בעוד אחים שלי והוריי חושבים איזה חברים להזמין אני מבין יותר ויותר שאין לי חברים, כי באמת אין לי את מי להזמין כחלק מחבריי למאורע הגדול של אחי. כמו שאמרתי בעבר, גם בהודעה קשה (אבא חולה, אמא אירוע לבבי וכו') וגם בהודעה טובה ומרגשת (אחי מתחתן, סיימתי תואר וכו') אין לי את מי לעדכן. שומר הכל לעצמי, לא מתעניין באף אחד לשלומו והאמת אף אחד לא מתעניין גם לשלומי, גם בעבודה זה ככה, גם בחדר הכושר זה ככה, גם בצוות בעסק זה ככה, גם בסלסה זה ככה ובקיצור כנראה שלא היה זה משפט שיצא מהפה אל החוץ אלא באמת הפנמה שזה המצב שהיה ביסודי, בחטיבה, בתיכון, בצבא, בעבודה, במכללה, בעבודה, בסלסה ובכלל זה המצב ואיתו עליי להשלים גם ברבות השנים.

 

לכל מי שאומר לי א' תתחיל לעשות כדי ליצור את זה אספר שעשיתי לא מעט ברבות השנים כדי להכניס לחיי אנשים, אבל בסוף במרבית המקרים אם לא בכולם היה משפט אחד שנאמר ע"י כולם מהפה אל החוץ ולא יותר "איתי לא יהיה לך מה שהיה לך עם אחרים..אנחנו נשאר חברים" ובסוף שוב ושוב ושוב נעלמו כלא היו. אז כן אני א' בחור בן 30 מחולון, אדם ללא חברים, ללא מוזמנים כ"חברים" אפילו באירוע גדול כמו חתונת אחי - אין מה לעשות גם לקואוצ'ר מנחה NLP שכמותי אין פיתרון למצב מסתבר. אז הגיע העת לקבל את זה לטוב ולרע, בעיקר לטוב כי אין האדם לבדו באמת, כי הרי גם אני לעצמי זה המון בשביל לא מעט אנשים. 

 

זהו להפעם,

מאחל לכולם שבוע נפלא!

בדדניק.

נכתב על ידי בדנניק , 8/1/2022 18:15  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

2,018
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער , משפחתי וחיות אחרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לבדנניק אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על בדנניק ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)