לאחר בדיקה זריזה, שמתי לב שלא הייתי פה משנת 2008..
היום במבט לאחור, אני פתאום קולטת כמה עברתי מאז.
סיימתי תיכון (כן מי הייה מאמין) הייה חבר נפרדנו הייה חבר נפרדנו וכן הלאה..
היו מיונים לגל״צ עמדתי ללכת חטפתי רגליים קרות ואז הברזתי.
עברתי מיונים לקורס הו״ד..התקבלתי.
עבדתי טסתי לברצלונה אחותי התחתנה ונכנסה להריון. התגייסתי.
בחיים לא חשבתי שאני אצליח לסכם כמעט ארבע שנים מחיי בשש שורות מסכנות.
ניתן לראון שכל הפוסטים הישנים שלי נמחקו. למה?.
התשובה לכך היא שקראתי אותם ממש רגע לפני שכתבתי את הפוסט הזה. וכל מה שיכולתי לחשוב עליו זה עד כמה מטומטמת הייתי. במה התעסקתי. דברים שהיום נראים כל כך לא רלוונטים וקשורים לחיים נראו אז כמשהו קריטי.
ובעיקר הייתי ילדה קטנה שבמידה ובמקרה הייתי נתקלת היום בבלוג של מי שהייתי אז.
הייתי באמת חושבת שמדובר הילדה עם בעיות נפשיות קשות ושולחת באותו הרגע מכתב מאד נוזף לרשות הרווחה של איזור מרכז שהם לא מטפלים בילדה עם צרכים מיוחדים.
רק לשם ההברה. לא באמת יש לי צרכים מיוחדים,אבל הלוואי והייה לי, אולי אז הייתי יכולה להסביר את השטויות שעשיתי בעבר.
ועכשיו אני אעבור למשהו קצת יותר רלוונטי לתקופה הנוכחית.
מהרגע שהתגייסתי לצה״ל החלום הרטוב הייה לצאת לקצונה.
לאחר שקיבלתי לא כתשובה כל מה שיכולתי לחשוב עליו זה שצהל זו המערכת הכי מקוללת בעולם שאפילו הזדמנות לנסות להוכיח את עצמי הם לא נותנים לי בטענה שיש מישהו שיכול להצליח יותר או שאני סתם בזבוז הקצאה. איך אתם יודעים?!?! אפילו הזדמנות אחת לא ניתנה לי.
לאחר שיחה מאד עמוקה עם מישהי מאד חכמה שבמהלך כל השיחה נלקחו ממנה מספר רב של תובנות וגישות לחיים.
הבנתי שאולי קצונה זה לא הכל ושיש דרכים אחרות להתקדם בחיים. הבנתי שכדי לצאת לקק״צ עלי להיות פנוייה אישית באופן הכי טוטאלי שיש כדי לא לקרוס נפשית. חשוב שזה יהיה הדבר שאני הכי ארצה בעולם בגלל שאני רוצה אותו. והכי חשוב לדעת להיות הכי תותחית שיש ולהכיר בזה שני הכי שפיצית שם.
הבנתי שיש לי יותר מידי בעיות אישיות עם עצמי שאף אחד לא יוכל לעזור לי לפתור אותן.. אני לא פנויה ריגשית לדבר כזה גדול כרגע אני לא יודעת כמה זה מרצוני ולא מרצון אמא שלי בגלל השוואתה התמידית ביני לבין אחותי..החלטתי שאני פשוט מוותרת על קצונה אבל בהחלט לא מוותרת על עצמי.
מטרת על: להתקדם בזכות עצמי.
שיהיה לי בהצלה לא?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ToXiN