דמעות של מלאכים..

אני יושבת במשרד ובפעם הראשונה מאז שהן הגיעו אני מחייכת חיוך אמיתי ובאמת נהנת מהאנשים פה..

פתאום אני מרגישה לרגע ממש כמו לפני שבעה חודשים בפעם הראשונה שהגעתי לפה. 

אני מרגישה שאני יכולה להיפתח ושזה הבית שלי.. לפחות מתחיל להיות..

זה מדהים איך ברגע שאת משנה נק׳ מבט הכל יכול להתהפך לטובה. אפילו הבוקר שלי הייה חביב..

מסתבר שאמא צדקה.. ״מחשבה גוררת מציאות קיימת, תקומי עם חיוך ויהיה לך יום בדיוק כזה״..

אז יהיה בסדר לא?

עכשיו נשאר לי עוד כמה פאקים פנימים שבקרוב אשנה ואז יהיה בסדר.

-להרגיש בטוחה במקום שלי ולהיות עם ראש פתוח, לקבל אנשים חדשים- V

השלב הבאה אין לי מושג מהו. אבל כשיגיע אני סביר להניח אכתוב על זה..