"היא אומרת שהיא ממש מתרגשת לקראת ההופעה היום," תרגמתי את פז, ואז אני, דני ודאגי קפאנו. "ההופעה היום?" דני חזר אחריי בהלם, ודאגי הבזיק מבט מהיר לכיוון השעון.

"לעזאזל. כבר שתיים, אנחנו צריכים ללכת לחזרה!" דאגי נעץ בדני מבט היסטרי. "מוזר שאמא טום לא התקשר כדי לומר לנו לה – " בדיוק כשהתכוון לסיים את המשפט שלו הפלאפון של דני צלצל. הוא הוציא אותו, ודאגי הביט בו. "נו, זו אמא?"

דני היסס, ואז הסתכל עליי. הוא ניתק את השיחה. "כן, בוא נלך..." דני אחז בידי לפתע. "אני צריך לדבר עם אלה, היה נחמד לפגוש אותך, פז."

הוא גרר אותי לאחת הפינות ובהיתי בו בבלבול מוחלט.

"מה קרה?"

"זו הייתה אוליביה שהתקשרה."

הבעת פניי נשארה חתומה, אבל הערכתי אותו על כך שהוא אמר לי את זה בעצמו ולא חיכה שאני אגלה לבד. "אה." הסתכלתי על השעון. "תקשיב, אני רוצה להכיר אותך לאמא שלי."

הוא נראה מעט מופתע.

"באמת?" חיוך עלה על פניו.

חייכתי חיוך קלוש – אחרי שהוא יפגוש את אמא שלי הוא לא ממש יחייך. "כן, אממ... יש לנו ארוחות שישי, אתה יודע, ואני חושבת שאמא שלי צריכה להכיר את החבר שלי... אתה לא חייב לבוא אם אתה לא רוצה, אני מתכוונת, אני אבין את זה, יש לך חובות ללהקה והכל ולא ממש באת לכאן בשבילי ו – " הוא נישק אותי, אז השתתקתי.

"אני אשמח לבוא."

חייכתי חיוך גדול, מחבקת אותו. יכולתי לקלוט בזווית עיני את פז מסתכלת עלינו, והתנתקתי מהחיבוק. "אני אלווה אתכם לדלת." מלמלתי במבוכה. "הי, בהצלחה בהופעה היום."

"רגע!" דאגי עצר, מבט עצוב על פניו. "רציתי לאכול את הספגטי לארוחת-ערב." הוא יילל.

דני נאנח ודחף אותו.

"ביי כולם." הוא נופף לכולנו והלך, גורר אחריו את דאגי שהמשיך להתבכיין.

"אני לא מאמינה שזה ממש קרה עכשיו." פז מלמלה. "כלומר... אני. דיברתי עם דני ודאגי. ממקפליי. בבית של חברה של אחותי."

"כן, והיום את תפגשי גם את הארי וטום." אמרה לי בחיוך.

"הארי!" פז צווחה. "אני אפגוש את הארי! הארי ג'אד! אלוהים. הוא הדבר הכי אלוהי בפלנטה הזו."

לי הביטה בה במבט מוזר ואז התקרבה אלינו.

"בבקשה אל תגידו לי שהייתי ככה לפני שלוש שנים." מאי ואני שתקנו. היא נאנחה. "אני מצטערת."

"זה היה מצחיק לראות אותך מפנטזת עליו." אמרה מאי בחיוך. "וגם את אל על דני."

"הי." אמרתי בקול נעלב.

"פז, את נמצאת בדיוק באותה הנקודה שבה לי ואל היו לפני שלוש שנים." מאי פנתה לפז.

"אני לא הערצתי אותם ככה!" אמרתי, נעלבת.

"את נמצאת במצב של הערצה עיוורת לבויבנד - " מאי המשיכה, ואני, לי ופז קטענו אותה ביחד.

" -הם לא בוי-בנד!" אמרנו בתקיפות. מאי הביטה בי במבט של הוכחתי-את-טענתי-התיק-סגור. "כלומר..." מלמלתי. "קשה להיפטר מהרגלים ישנים, אוקיי?" התרגזתי.

"את מתחילה לחבב אותם מחדש, תודי." פז אמרה בחיוך מעצבן.

"אני לא." הכחשתי. האמת היא שלא הייתה לי בעיה להודות בזה שאני אוהבת את מקפליי, הבעיה הייתה שאני אשמע נורא רדודה- אני אוהבת את המוזיקה שלהם רק אם אני מסתדרת איתם? אמורים לאהוב להקה מהמוזיקה שלה, ולא מהיחסים שלך עם אחד הסולנים. חשבתי בזעף. "בכל-מקרה," מיהרתי לשנות נושא. "כבר שתיים, פז. את לא צריכה לחזור הביתה ולהכין-את-עצמך-נפשית או משהו?"

"אה! את צודקת!" היא אמרה בהיסטריה. "עוד לא בחרתי חולצה!" ובזאת היא יצאה החוצה וטרקה אחריה את הדלת. לאחר שניה, בערך, היא חזרה. "בשבע, אלה. אל תחשבי אפילו לאחר. את מסיעה גם את חברות שלי." ויצאה החוצה.

"בחיי..." מלמלתי והתיישבתי על הספה, נאנחת. "הי, מאי, לי, בואו שניה."

הן התקרבו אליי.

"מה קורה?" שאלה מאי.

"אני חייבת לשאול... מאי, מה את מתכוונת לעשות בעוד שבוע?"

"אה, זה." היא נשכה את שפתיה. "מה את מתכוונת לעשות?"

"אני שאלתי קודם."

"אז גם תעני קודם." היא התחכמה.

נאנחתי.

"תראי..."

"אני חושבת לעבור לאנגליה." אמרנו אני ומאי פה-אחד. הבטנו אחת על השניה בהלם.

"מה? אבל... כל המשפחה שלך כאן!" מאי אמרה, מופתעת.

"אני יודעת, אבל העניינים ביני ובין דני נהיים רציניים, אני הולכת להכיר אותו לאמא שלי ביום שישי."

"אלוהים," אמרה מאי. "אתן יודעות על מה חשבתי עכשיו?"

"מה?" שאלנו לי ואני.

"אתן חושבות... אלוהים. אתן מדמיינות לעצמכן את אל ואת דני... נשואים?"

התחלתי להשתעל.

"מאי!" השתנקתי. "איך הגעת לזה?!"

"מאי, זה כמו לדמיין אותך ואת דאגי נשואים." לי גיחכה.

"אם כבר מדברים על חתונות," אמרה מאי במהירות. "מתי את ומייקל מתחתנים?"

"לא יודעת, עוד לא קבענו. אני לא חושבת שאני רוצה להתחתן באולם." היא משכה בכתפיה.

"אז איפה את רוצה להתחתן?" שאלתי בפליאה.

"אני רוצה מקום יפה... טבעי. בלי קירות, אני לא רוצה להתחתן במקום סגור." היא אמרה. הזכרתי כבר שהיא פיתחה קלסטרופוביה* בשנה האחרונה?

"אז את מתכוונת לבנות חופה באמצע היער?" גיחכה מאי.

"אל תהיי סתומה," לי צחקה. "אני לא הולכת לבנות חופה ביער. אני אשלם לפועלים שיעשו את זה." היא חייכה בזחיחות.

"את צוחקת?"

"כן."

"יש לך מזל..." אמרה מאי, נאנחת בהקלה. "אז איפה את כן הולכת להתחתן?"

"אני רוצה להתחתן בים." אמרה לי במבט מזוגג. "איפה שמייקל הציע לי נישואין." היא חייכה חיוך קטן.

"זה לא היה באמבטיה?" שאלתי בהשתאות.

"כן, אבל הוא הציע לי שוב. בים." היא אמרה. "ואגב, ברור לכן שאתן שושבינות, נכון?"

"ברור." אמרתי בעיניים גדולות. מאי צחקה. "מה מצחיק אותך?"

"את השושבינה." היא גיחכה. "זה אומר שתהיי חייבת ללבוש שמלה."

"בסדר." משכתי בכתפיי.

"בסדר? את לא מתכוונת למחות?" שאלה לי בהפתעה.

"האמת שלא. כלומר, דני אמר שאני נראית טוב בשמלה, ואז חשבתי - "

" -הא, אז ככה." אמרה מאי בתוכחה. "כשאנחנו, החברות הכי טובות שלך, אומרות לך ששמלות יפות עלייך, את לא מקשיבה, אבל כשדני אומר לך שהן יפות עלייך את ישר מסכימה איתו, נכון?"

"אל תעשי דרמות, מאי. את יודעת שזה לא ככה." חייכתי. "התכוונתי לזה שאתן החברות הכי טובות שלי; הדעה שלכן משוחדת!"

"הוא החבר שלך!" אמרה לי בהלם. "הדעה שלו משוחדת פי כמה יותר משלנו!"

"טוב, אם תמשיכו להתגרות בי, אני אתחיל למחות על השמלה." שילבתי את ידיי בילדותיות.

"אל תהיי ילדה קטנה." אמרה לי בחיוך משועשע.

"מאי התחילה!" ייללתי.

"אני לא מתחילה ויכוחים, אני מסיימת אותם." אמרה מאי בהתנשאות מעושה.

זרקתי עליה כרית.

"אז את תעברי על זה בשתיקה, אני מניחה?" גיחכתי.

"בדיוק." היא אמרה. זרקתי עליה עוד שתי כריות. "אבל עכשיו אני פשוט אהיה מטומטמת אם אני לא אחזיר לך." וכך אני ומאי התחלנו מלחמת כריות.

"מאי במלחמת כריות." מלמלה לי בתמיהה. "העולם התהפך."

מאי זרקה עליה כרית.

"אל תהיי כבדה!" צחקה.

לי חייכה בהפתעה.

"את כבדה!" והיא הרימה כרית מהספה והתכוונה לזרוק אותה על מאי, אבל בפועל הכרית פגעה בי.

"את מתה, לי!"

"זאת מאי שהתכופפה!"

"אני לא זזתי, את פשוט לא יודעת לכוון!"

"אני כן." אמרה לי בקול נעלב.

"רגע," עצרתי את הוויכוח. "מה השעה?"

"אממ..." לי הביטה בשעון שב-DVD. "ארבע. אומייגאד. ארבע."

"שיט..." מלמלתי. "יש לנו שלוש שעות להתכונן. ו-פאק, עוד אין לי בגדים!" אמרתי בפאניקה.

"אז למה אנחנו עדיין כאן?" שאלה מאי. היא לקחה את מפתחות המכונית ויצאנו מהבית. "בעזריאלי בטוח תמצאי משהו." הגענו לקניון לאחר עשרים-דקות, והתחלנו להסתובב בחיפוש אחר בגדים. לאחר שעה וחצי יצאנו משם עם המון שקיות, ונכנסנו לאוטו.

השעה הייתה חמש וחצי כשהגענו חזרה לבית של מאי. עלינו לחדרים כדי להתקלח ולהתחיל להתכונן. מאי נכנסה למקלחת בחדר שלנו, לי נכנסה למקלחת בחדר האורחים בקומה השנייה, ואני התקלחתי בחדר-האמבטיה בקומה השלישית. אני כל-כך אוהבת את הבית של מאי.

יצאתי מהמקלחת לאחר חצי-שעה, ומיהרתי להתלבש.

*פחד ממקומות סגורים.