הנה הפאנפיק המשולב של לינוי וסתיו.D: זה יצא ככה רק בגלל שהן ביקשו באותו זמן, וטוב, לא היה לי כוח לכתוב שני פאנפיקים, אז פשוט שילבתי ביניהם.P:

וזה יצא מגניב לדעתי. ^____^

לינה וסתאב, I love you guys <3.

-עריכה-

תודה ענקית ללי-אור על העיצוב!D:

מה אתן חושבות עליו? נכון שהוא גדול?P:

*  *  *

"בוקר-טוב!" סתיו נכנסה לבית של טום, פותחת את דלת חדר השינה שלו ומסיתה את הוילון כך שאור השמש פרץ פנימה, מאיר את כל החדר.

"סתיו!" הוא קרא בבהלה, מכסה את עצמו בשמיכה (הוא לבש רק בוקסר). "מה את עושה כאן?"

"יש לי מפתחות לבית שלך, שכחת? עכשיו קום כבר!" היא זרקה עליו כרית. "יאללה חבוז, יום עמוס לפנינו!"

"לא רוצה יום עמוס." הוא קרא בטון של ילד בן שבע.

"קדימה, לקום." היא הורידה ממנו את השמיכה. "אנחנו צריכים להספיק מלא דברים היום, אתה יודע."

"למה?" הוא פיהק בקול, קם מהמיטה (עדיין לבוש רק בבוקסר).

היא מצאה את עצמה לפתע בוהה בחזה החשוף שלו, ובשיער הבלונדיני החלק שלו שהיה מבולגן והזדקר למעלה בכיוונים אקראיים. ואז היא ניערה את ראשה.

"אה, כי היום, חבוזי, לדני וללינוי יש שנה."

"אז מה?" הוא שאל בעייפות.

"אתה מכיר את דני ולינוי." היא גלגלה עיניים. "הם בטח שניהם שכחו מזה. אבל אנחנו לא! כי אנחנו, שלא כמותם, לא עצלנים, ואם הם לא יארגנו מסיבה ענקית עם מיליון בלונים, זיקוקים, אלכוהול ומוזיקה עד אור הבוקר – אנחנו נעשה את זה! נכון, תומאס? נכון!" היא ענתה לשאלה שלה.

"נכון ,המפקדת!" הוא אמר, מצדיע.

"נכון! עכשיו לעבודה."

"כן, המפקדת!" הוא קרא. "אממ, המפקדת?"

"כן, טוראי פלטצ'ר?"

"את יכולה לצאת כדי שאני אתלבש?"

"אה, כן. אממ, אני אלך להכין קפה כדי לזרז תהליכים ואתה... תתלבש. אז אממ... כן. נתראה." והיא ירדה במדרגות למטבח.

לינוי פקחה עיניים. היא הסתובבה לצד השני של המיטה, וחיוך נפרס על פניה כשהיא ראתה את דני ישן לידה. היא קמה מהמיטה באיטיות, מנסה לא להעיר אותו.

"בוקר טוב, Love." היא נעצרה בפתח הדלת, מסתובבת לאחור ומחייכת כשעיניה נפגשו עם עיניו הכחולות של דני.

"בוקר טוב," היא השיבה, מתקרבת אליו ומנשקת אותו בעדינות. הוא משך אותה אליו וכשהם התנתקו הוא לחש, "אני אוהב אותך."

היא התכוונה לענות לו, בדיוק כשהטלפון של הבית צלצל. היא ניגשה לענות.

"בית משפחת ג'ונס, איך אפשר לעזור?" היא שאלה, מצחקקת.

"שלום, מדברת זרוּבַבֶלה מביטוח לאומי. האם את מעוניינת בפוליסת ביטוח לרכב שלך במבצע חד-פעמי של אלפיים פאונד לשבוע? לבקשת הלקוחות, יש לנו גם מבצע בלעדי של שמינית אחוז על ביטוח בית."

"היי סתיו." גיחכה לינוי.

"מי זה?" שאל דני, קם מהמיטה.

"ביטוח לאומי." היא ענתה לו, מחייכת, וחזרה לטלפון.

"היי." אמרה סתיו. "תגידי, חבוזית, את יודעת איזה יום היום?"

"יום שבת, לא?" היא אמרה בבלבול.

"אה, כן, יום שבת." סתיו ניסתה לא לצחוק. "אז את וג'ונס באים היום לטום?"

"יש סיבה מיוחדת?"

"אה, אמ, כן." היא השיבה. "את מבינה, לדאגי יש... אממ... לטאה חדשה."

"לדאגי יש לטאה חדשה?" לינוי שאלה, מפקפקת.

"כן, את יודעת שזוקי... הלכה לעולמה לפני חודשיים." אמרה סתיו בעצב. "אז הוא קנה לטאה חדשה בשם... אה..." סתיו חיפשה שם, ולפתע שמעה את טום מזמזם את שיר הנושא של בובספוג-מכנסמרובע. "סר-פטריק."

"הוא קרא ללטאה שלו סר-פטריק?" לינוי התפוצצה מצחוק. "איי, רק דאגי..."

"כן, את יודעת איך הוא." גיחכה סתיו. "בכל-מקרה, הוא מארגן מסיבה אצל תומאס היום."

"אוקיי, אז נבוא. באיזו שעה?"

"שבע?"

"מעולה, נתראה שם."

"מעולה."

"יאפ."

"אז אה... ביי." סתיו אמרה לבסוף.

"להתראות." לינוי צחקה וניתקה את הטלפון. "הי, Love!" היא קראה לדני שהלך למטבח.

"כן?" הוא צעק בחזרה.

"סגרתי לנו פוליסת ביטוח לרכב במבצע חד-פעמי של אלפיים פאונד לשבוע!"

"מה?!"

-

"אני לא מאמין." אמר טום בהלם. "אני לא מאמין שקנינו בלונים בשלושים פאונד." הוא וסתיו הלכו בסוהו, קונים דברים למסיבה לכבוד דני ולינוי.

"תירגע, זה לא כזה נורא. יש לנו עוד לקנות אוכל."

הוא נאנח בייאוש. "אם אנחנו היינו זוג," הוא התחיל, ומייד עלתה לראשה של סתיו תמונה שלה ושל טום בתור זוג, "אני מתערב איתך שהם לא היו עושים מסיבה כזו בשבילנו." התמונה שלה התנפצה.

"רוצה לבדוק את זה?" היא שאלה, צוחקת.

"מה, את רוצה שנהיה זוג?" הוא גיחך.

"לא אכפת לי, ולך?"

"לא." הוא חייך.

"אם ככה, חבוז אהוב שלי, בוא נצא לדייט הראשון שלנו: בסופר-מרקט." והיא משכה את ידו לכיוון הסופר כדי לקנות אוכל וקישוטים למסיבה.

לאחר ארבע שעות, טום וסתיו נחתו על הספה בבית של טום, עייפים מכדי לדבר.

סתיו התעשתה במהירות וקמה מהספה. "טוב, קדימה." היא ניסתה להקים את טום. "אנחנו צריכים לקשט את הבית."

"אז אני אתקשר לדאגי והארי שיבואו לעזור, אין מצב שאנחנו מקשטים את הכל לבד." היא הנהנה והוא הוציא את הפלאפון שלו.

היא הלכה להוציא את הנייר-דבק מהארון כדי לתלות את הקישוטים, ואז – "טום!!!"

"מה? מה קרה?" הוא שאל בבהלה ורץ לחדר שהיא הייתה בו.

"טוֹוֹוֹוֹם!" היא צרחה, קופצת על הגב שלו בצורה של שק-קמח. "טום, יש שם עכביש ענק! והוא קפץ עליי ועכשיו הוא מתרוצץ על הרצפה!"

"אוי, באמת." הוא צחק. "את מפחדת מעכבישים?"

"זה לא מצחיק!" היא קראה בכעס. "עכשיו תהרוג אותו!"

"בסדר, אני הולך."

היא ירדה מהגב שלו בזהירות והלכה לסלון. לאחר עשר-דקות הוא ירד במדרגות, מחזיק בידו חתיכת נייר.

"נו, הרגת אותו?"

"כן, הוא אצלי ביד." והוא התקרב אליה, מנופף בנייר שבידו.

"איכס!" היא צרחה. "תומאס, אני מזהירה אותך, תעיף את הדבר הזה ממני!"

הוא התחיל לרדוף אחריה בכל הבית, מנופף בידו בעכביש העטוף בנייר.

"הוא יבוא לאכול אותך!" הוא צחק, רץ אחריה במעלה המדרגות.

"טום!"

"בוּ!" הוא קרא, קופץ מאחוריה. היא צרחה וכמעט נפלה לאחור. הוא זרק את הנייר עם העכביש לצד ומיהר לתפוס אותה. "את בסדר?" הוא שאל. היא הייתה שקועה בעיניים שלו, והוא בהה בה בחזרה.

"אה..." היא גמגמה, מהופנטת. הוא קירב פניו אל פניה, השפתיים שלהם כמעט נצמדות עד ש...

"הי, באנו לעזור לקשט את הבית!" דאגי והארי התפרצו פנימה, אוחזים בערימה גדולה של בלונים וכל מיני קישוטים נוצצים. טום וסתיו מיהרו להתנתק אחד מהשניה.

"נחמד שהחלטתם לבוא!" אמר טום בציניות, מחייך חיוך רחב.

"דוּמִיה תומאס, שלא תחשוב שלא היו לנו דברים יותר חשובים לעשות." אמר הארי.

"כן, אל תזלזל." חייך דאגי. "אה, היי סתיו." הוא נישק אותה על הלחי.

"היי, דאגלס." היא חייכה. "והרולד." היא נישקה גם את הארי.

"אני אוהב כשהיא קוראת לנו בשמות המלאים." אמר הארי, מהורהר.

"באמת, הרולד?" שאל טום. הארי הביט בו בתוכחה.

"אל תעשה את זה." הוא אמר. טום נאנח בעצב.

"טוב אנשים, יש לנו עבודה לעשות!" אמרה סתיו. "דאגי והארי, אתם תדאגו לקישוטים וטום ואני נדאג לאוכל. יש לנו... שעתיים. מ-עכ-שיו!"

"תגיד, גם לך יש הרגשה שיש משהו ששכחנו?" שאלה לינוי, מהורהרת.

"מה הכוונה?" שאל דני, לועס את הפופקורן. הוא ולינוי ישבו בסלון וראו את "המסור 4".

"לא יודעת, אני חושבת שיש משהו ששכחנו. מה התאריך היום?"

"ה- 15."

"הממ." היא הרהרה. "דני!" היא קראה לפתע.

"מה?"

"אני לא מאמינה ששכחנו!"

"את מה?"

"היום – היום יש יומולדת לפלטצ'!" היא אמרה בהלם.

"נכון!" דני זרק את הקערה של הפופקורן ועצר את הסרט. "את חושבת שגם האחרים שכחו?" הוא מייד הוציא את הפלאפון שלו וחייג לדאגי.

"מה קורה, Mate?"

"דאגי!"

"דני!"

"פלטצ'!"

"אה?"

"פלטצ'! יש לו היום יומולדת ושכחנו לגמרי!"

"לעזאזל!"

"מה קרה?"

דני שמע את סתיו ברקע. "סתיו?"

"זה דני?"

"אתה מדבר עם סתיו?" שאלה לינוי בבלבול.

"לא, אני – "

"תן לי את הטלפון." טום אמר לדאגי ולקח את הפלאפון מידיו. "דני? מה קורה?"

"טום, היום יש יומולדת לפלטצ'!"

"מה? אבל היום לך וללינוי יש – "

"אין להם כלום!" התפרצה סתיו, לוקחת לטום את הפלאפון. "אממ, דני, היום דאגי קנה לטאה חדשה!"

"באמת?" הוא שאל בבלבול ואז ניער את ראשו. "יש שם מישהו אחד שפוי שאני יכול לדבר איתו?!"

"הבא שלוקח לי את הטלפון מהיד חוטף בעיטה בביצים!" סתיו צעקה וחזרה לפלאפון.

"אבל זה הפלאפון שלי!" דני שמע את דאגי מוחה, ואז הוא שמע חבטה קטנה, ואת דאגי מיילל בכאב.

"אז ככה. אנחנו עושים מסיבה היום אצל טום כי לדאגי יש לטאה חדשה." אמרה סתיו.

"לפלטצ' יש היום יומולדת ואנחנו חוגגים ללטאה של דאגי?!"

"נעשה מסיבה משולשת."

"למה משולשת?"

"לא משולשת! אממ, כפולה. גם לסר-פטריק וגם לפלטצ'."

"מי זה סר פטריק?"

"הלטאה של דאגי."

"לא קראו לה זוקי?"

"זוקי מתה."

"באמת?"

"דני!" סתיו התעצבנה. "פשוט תבואו לכאן בשבע ותדאגו שגם פלטצ' יהיה פה!"

"אבל גם אנחנו רוצים לארגן את המסיבה של פלטצ'!" אמרה לינוי, לוקחת את הפלאפון מידיו של דני.

"אבל – אוף, לעזאזל, אתם לא יכולים וזהו! אין לכם משהו לעשות? לכו לראות הביגבאגים או משהו! נראה אתכם, ביי." והיא ניתקה.

"מה זה היה?" טום שאל בבלבול.

"אוקיי, יש לנו... שעה להכין לפלטצ' עוגה." אמרה סתיו בלחץ.

"אבל העוגה של לינוי ודני עדיין בתנור!" הארי אמר. "אין לנו סיכוי."

"בסדר, אז טום ואני נלך לקונדיטוריה לקנות לפלטצ' עוגה."

"אתם רק תדאגו שעד שנחזור, הבית הזה יהיה מפוצץ בבלונים וקונפטי." אמר טום, והוא וסתיו יצאו מהבית.

לאחר חצי-שעה הם חזרו. לא היה אפשר לזהות את הבית; הוא היה כל-כך מפוצץ בקישוטים, עד שאי-אפשר היה לראות אפילו נקודה קטנה מהקיר.

"עבודה טובה!" אמר טום, מתפעל ממעשה-ידיהם של הארי ודאגי.

"תודה, תודה." הארי קד. "אני יודע שאנחנו גאונים."

"Don't push it." אמרה סתיו. "בכל-מקרה, דני ולינוי צריכים להיות כאן עוד חצי-שעה בערך. שאלות?" דאגי הרים יד. "כן, טוראי פוינטר?"

"המפקדת, מה הפואנטה בכל מה שעשינו היום? למה כל-כך חשוב שזו תהיה מסיבת-הפתעה?"

"ובכן, טוראי פוינטר, זאת שאלה טובה. שאני לא יכולה לענות עליה, כי אין לי תשובה בעצמי. בכל-אופן, כשדני, לינוי ופלטצ' יהיו פה, ג'יימס יפעיל את הזיקוקים."

בדיוק באותו הרגע נשמע צלצול בדלת, וחמישה-עשר אנשים נכנסו לבית.

"מישהו אמר 'ג'יימס' ולא קיבל?" גיחך ג'יימס, נכנס לסלון.

"בדיוק אמרנו שכשלינוי ודני – "

"מישהו אמר 'דני' ולא קיבל?" לינוי, דני ופלטצ' עמדו בפתח הדלת. כולם בהו בהם. "מה?" הוא שאל בתמימות. "איחרנו?"

"ה... הפתעה?" אמר דאגי, מחייך באשמה.

 ג'יימס, באיחור, הפעיל את הזיקוקים. נשמעו רעשים חזקים מכיוון החצר, וכולם יצאו החוצה כדי לצפות בזיקוקים.

"הי, סתיו!" טום צעק אליה מעבר לכל הרעש. "כל הכבוד!"

היא התקרבה אליו. "גם לך! אני חושבת שיצאה אחלה מסיבה, לא?"

"כן." הוא התקרב אליה. "עבודה טובה, המפקדת."

"לא היית כל-כך גרוע בעצמך, טוראי פלטצ'ר." היא גיחכה.

הוא קירב את פניו אליה ואז, בעדינות, הוא נישק אותה.

"תראה את זה." לינוי אמרה לדני, מצביעה על סתיו וטום. "החברה הכי טובה שלי והחבר הכי טוב שלך."

"כן, זה מגניב." הוא גיחך. "אז אממ, את יודעת, נזכרתי במשהו."

"ומה זה?"

"היום זה לא רק היומולדת של פלטצ'."

"אלא?"

"היום אנחנו גם יוצאים שנה."

היא הביטה בו בהלם. "באמת?" היא שאלה, מחייכת בהתנצלות.

"כן." הוא נישק אותה. "ובהזדמנות זו," פתאום הוא כרע ברך. כולם הביטו בהם. "לינוי," הוא הוציא קופסא קטנה ושחורה מכיס המכנסיים שלו. "תתחתני איתי?" היא בהתה בו בתדהמה. פיה נפער ועיניה בהו בו בהלם. היא עמדה כך כמעט דקה, וסתיו התקרבה אליה.

"כאן את אמורה לומר 'כן'." היא לחשה לה.

"כן!" לינוי צרחה את התשובה, בדיוק כשזיקוק גדול במיוחד התפרץ לשמיים והתשובה שלה נבלעה ברעש החזק.

"מה?" שאל דני.

"אמרתי," היא התכופפה אליו, "שכן!" הם התנשקו, והחיוך של דני לא נמחק מפניו לרגע.

"אתה יודע, זה לא הוגן." אמר דאגי, כשהוא והארי ישבו לבדם על הספסל בחצר, מסתכלים בקנאה על הזוגות שהסתובבו שם.

"מה?" הארי שאל.

"שדני הולך להתחתן ושלטום יש חברה ורק אנחנו נשארנו רווקים."

"דאגי," גל של אומץ שטף את הארי. "אתה רוצה לצאת איתי?"

"הרולד!" דאגי קרא בהלם. "חששתי שלעולם לא תשאל!"