בוקר-טוב אנשות.  למרות שבזמן שתקראו את זה כבר בטח לא יהיה בוקר. אני לא בבית הספר, הו יא, אני מבריזנית אשוחה וקפלה. NOT. למעשה, אינני חשה בטוב ועל כן לא יהיה בכוחי ללכת לבית הספר בשלושה ימים הקרובים. לפחות אני אוכל להמשיך לכתוב פיקים על חשבון שיעורים. B)

ואם כבר הזכרתי מבריזנית קפלה ואשוחה, אני רוצה לציין שזהו הפיק של אור (באמאשלי) שכתבתי אותו בערך ברבע-שעה בגלל שהיא הטרידה אותי במסנג'ר והפעילה עליי לחץ של VIP! ._. אז אל תילחצו אם הוא פחות טוב מהאחרים, המוזה עדיין לא אבדה לי. נסו אתן לכתוב פיק ראוי לשמו כשהיא שולחת כל שניה "נו?! אני רוצה לקרוא על דני ועליי אישה!". כפרעליה.  למה אני מדברת עליה בגוף שלישי? כי היא לא קוראת כאן בכ"מ.XD

למה היא לא קוראת כאן? תשאלו אותה. ._. סתם, אל תעשו את זה, אם יש לכן רצון לחיות עד 120. כבר הזכרתי שהיא קשוחה ואפלה? אם לא, אז כן, היא אשוחה וקפלה.

בעצם זה אחד הראשונים שכתבתי, אז מצטערת שלא הלכתי לפי הרשימה. אבל לאחרונה נחתה עליי השראה ענקית (קרדיט גדול לטל שנתנה לי רעיונות! והם טובים!), ככה שיש למה לצפות. D:

בכלאפן, תיהנו my darlings~

*  *  *

"תראו את זה," טום התיישב על הספה ליד דני, שצפה בכדורגל ושתה את הבירה המסורתית שלו.

"מה זה?" דאגי שאל, מציץ מעל כתפו של טום ומביט בעיתון שהוא החזיק בידו.

"'החבוזים' הוציאו אלבום חדש." הוא השיב. "חבוז:אקטיב."

"אז?" שאל דני, לוגם מהבירה.

"זה לא טוב." אמר טום בדאגה. "הם עוד יכולים לעקוף אותנו במצעדים."

"אף להקה חובבנית כמו 'החבוזים' לא תעקוף אותנו, תירגע." אמר הארי בביטחון.

"אני לא יודע, הם די טובים." דאגי אמר, מהרהר.

טום הביט בו, מצמצם את עיניו. "אני אעמיד פנים שלא שמעתי את זה. בכל-מקרה, הם חותמים על האלבום החדש הערב."

"אז?" דני שאל שוב, משועמם בעליל.

"אז," טום אמר כמובן מאליו, "זה אומר שאתה צריך ללכת לשם."

"למה?"

"חייבים לרגל אחר האויב." אמר הארי בחכמה.

טום הנהן. "אנחנו צריכים לדעת איפה המתחרים שלנו עומדים. וזה התפקיד שלך לגלות."

"למה אני?"

"כי ככה אמרנו." אמר טום. "עכשיו לך להתארגן!"

"אבל מנצ'סטר משחקים נגד – "

" – דניאל אלן דיוויד ג'ונס, קום מהטלוויזיה בזה הרגע או שלא תקבל קינוח בארוחת-הערב!"

"אבל אתם אפילו לא נשארים לארוחת-ערב!" הוא קרא.

"אדוני הצעיר, אתה מתווכח איתי?" שאל טום בהלם. "לך להתארגן, ואני מתכוון, עכשיו!" טום הצביע באגרסיביות לכיוון המדרגות. דני נאנח, ממלמל גידופים, וקם מהספה.

"תגיד, טום," אמר דאגי, מבוהל. "לקחת את התרופות שלך?"

"אל תעצבן אותי!"

דאגי נרתע לאחור באימה.

"אני חייבת ללכת להחתמה המזורגגת?" שאלה אור, מודדת מעילים להחתמה הערב.

"זו החובה שלך כחברה בלהקה." אמרה דורין, האמרגנית, בחשיבות. "וחוץ-מזה, יובל, סטפני וטל לא יכולות לבוא. וההחתמה חייבת להתקיים."

"'לא יכולות לבוא'. ברור. אני מתערבת איתך שהן המציאו תירוצים כדי להבריז."

"בולשיט. אתן להקה, הפרסום ותשומת-הלב זה חלק מהתפקיד. תתנהגי יפה בהחתמה הערב, ואני מבטיחה שאחרי זה אני אקנה לך גלידה. בסדר?"

"טופי מקופלת?" היא שאלה בעיניים גדולות.

"טופי מקופלת." דורין גלגלה עיניים. "עכשיו, צאי לשם ותגרמי לי להתגאות!"

"כן המפקדת!" אור הצדיעה. "רגע, המפקדת."

"כן, טוראי חבוז?"

"המעיל הזה נראה לך מתאים?"

20:05, ההחתמה על Habuz:ACTIVE.

"האעאעאעאעאעא!" חבורה של בנות צורחות התנפלה על אור ברגע שנכנסה לאולם. "זאת אור!"

אור מייד התחבאה מאחורי דורין. "תהרגי אותי. תהרגי אותי עכשיו."

"סליחה, ההחתמות על חבוז:אקטיב יתבצעו רק לפי מספר התור!" קראה דורין. "ככה שאם אתם רוצים חתימה, תצטרכו לעמוד בטור לפי הסדר!"

כולם התייצבו מייד מול השולחן בו אור התיישבה, עומדים בטור מסודר.

עברו שעתיים והדבר היחיד שהחזיק את אור מלצרוח קללות ולדפוק את הראש בקיר הייתה המחשבה על גלידת הטופי-מקופלת שמחכה לה כשכל זה ייגמר.

"כאן קודקוד 1, האם יש אישור לנחיתה?" טום החזיק את הווקי-טוקי בידו הימנית.

"אה?" שאל דני בבלבול.

"הגעת להחתמות?" טום שאל, מגלגל את עיניו.

"אה, כן."

"טוב, אתה רואה אותם?"

"את מי?"

"החבוזים!" קרא טום בכעס. "הם שם?"

"אממ, לא יודע. יש כאן רק מישהי אחת. והיא לא נראית רע בכלל." הוא העיר, בוחן אותה בחיוך.

"תתרכז במשימה, ג'ונס!" הארי חטף מידיו של טום את הווקי-טוקי. "מדובר כאן בקריירה שלנו!"

"כן, המפקד ג'אד!" אמר דני. "אני נכנס לשדה-הקרב, אצור איתכם קשר בקרוב. אחלו לי הצלחה. אלוהים יודע שאני זקוק לזה." הוא בלע רוק, בוהה באימה במיליוני המעריצים ששהו שם.

"בהצלחה, טוראי ג'ונס. אנחנו מחזיקים לך אצבעות כאן בבסיס."

"תודה, המפקד פלטצ'ר. רות-סוף." הוא סגר את הווקי-טוקי.

לאחר חצי-שעה, המעריצים כבר התפזרו ואור קמה מהכסא. "אושר!" היא אמרה בשמחה. "לא עוד חתימות!" היא התחילה ללכת לכיוון היציאה, כשנתקלה במשהו על הרצפה ונפלה. "לעזאזל..." היא מלמלה, קמה מהרצפה.

"מצטער," היא הביטה במי שהפיל אותה; גבר בערך בן 22, עם נמשים, עיניים כחולות ותלתלים חומים.

"מה עשית על הרצפה?" היא שאלה בחשדנות.

"אממ... חיפשתי את... ה... עדשות! כן, חיפשתי את העדשות שלי."

"הא." היא עדיין הביטה בו בחשדנות.

"אז את מהחבוזים?" הוא שאל כבדרך-אגב.

"זה תלוי. אם אני אגיד שכן, תרמוס אותי?"

"מבטיח שלא." הוא הניח יד אחת על ליבו.

"טוב, אז כן."

"אה." הוא הביט בה, קצת מאוכזב. 'חבל', הוא חשב, 'היא דווקא נראית נחמדה'.  

"על מה אתה חושב?" היא שאלה, נועצת בו מבט חשדני.

"רק רגע," היה צליל של SMS בפלאפון שלו, והוא הוציא אותו מהכיס.

<נסה להתקרב אליה כדי שהיא תיתן לך מידע על הלהקה!> זה היה מטום.

"את רוצה לצאת לשתות משהו?" הוא שאל לפתע.

היא צמצמה את עיניה, בוחנת אותו. הוא חייך חיוך קטן, ולבסוף היא אמרה, "בסדר.".

הם יצאו מהאולם, והתחילו ללכת לכיוון לא מוגדר.

"אז, איך זה להיות סלב?" הוא גיחך.

"אני לא הולכת לדבר איתך על הקריירה שלי, אז כדאי שתשכח מזה עכשיו."

הוא הרים את ידיו כנכנע. "אז את משחקת אותה קשוחה, אה?"

"אני לא משחקת אותה." היא אמרה בעניין. "אני באמת קשוחה."

"עוד נראה כמה קשוחה תהיי אחרי שתשתי את הלאטה של סטארבקס." הוא חייך בערמומיות.

"אני לא אוהבת סטארבקס." היא הוציאה לו לשון.

"אז ככה. ומה בקשר לגלידה?"

"הממ, גלידה זה טוב."

"אני אעשה איתך עסקה." הוא אמר. "אם אני אצליח לנחש איזה טעם של גלידה את הכי אוהבת, את תהיי חייבת לספר לי על עצמך."

"בסדר, אבל אין-מצב שתצליח לנחש בכל-מקרה." היא אמרה בביטחון.

"אל תהיי כל-כך בטוחה, יש לי כישרון לדברים האלה." הוא נעמד מולה. "אוקיי, תסתכלי עליי." היא הסתכלה לו בעיניים. בעצם, היא יותר... בהתה לו בעיניים. אוקיי, אז היא הייתה שקועה בעיניים שלו. "אמ..." הוא עצם את עיניו לרגע. "נראה לי... רגע, סוכריות? לא, זה... טופי! טופי ו..." היא בהתה בו בהלם. "וניל? או, לא, רגע... שוקולד? מוקה? משהו עם ק'... מקופלת?"

"כן!" היא פלטה, המומה. "אלוהים, איך ידעת?"

"אמרתי לך שיש לי כישרון לדברים האלה." הוא חייך.

"בסדר," היא חייכה. "אז קדימה, shoot."

"אוקיי... כמה שנים את נמצאת בלהקה?"

"אני הקמתי אותה." היא השיבה. "לפני... שנה, בערך."

"לא הרבה זמן." הוא הרהר. הם הגיעו לגלידרייה, והוא הוציא את הארנק שלו. "טופי-מקופלת?" הוא שאל בחיוך. היא הנהנה, עדיין מופתעת. הוא קנה את הגלידות והם המשיכו ללכת. "טוב... אז מה התפקיד שלך בלהקה?"

"גיטריסטית." היא ענתה. היא התכוונה לשאול משהו, אבל צרחה ענקית נשמעה מאחוריהם.

"דני!!!"

דני הביט באור באימה.

"מי אלו?" היא שאלה בבלבול.

"בואי," הוא אמר במהירות. הוא משך את ידה וגרר אותה מאחורי שיח.

"מה אתה עושה?" היא שאלה, קצת בכעס. "אני סלב, אתה יודע את זה? אני יכולה לקרוא לשומר הראש שלי שיכסח לך את הצורה!"

הוא התעלם ממנה. "שיט..." הוא מלמל. כל הגלידה נשפכה על החולצה שלו, והוא הוריד אותה.

"שמעת אותי? אני אתבע לך את – " היא השתתקה באחת, בוהה בחזה החשוף שלו.

"תודי שאני סקסי." הוא ניפח את חזהו בגאווה.

"הו, הצניעות." היא גיחכה.

"מה? אני רק – " הפלאפון שלו צלצל. הוא נאנח וענה לשיחה. "כן?"

"איפה אתה?!"

"מה זה משנה?" הוא הזדעף.

"מה זאת אומרת? אתה נוטש את המשימה?" שאל טום בהלם.

"כן, אני נוטש." אמר דני בשמחה. "זה מטומטם."

"ג'ונס, אתה לא יכול להפקיר חברים בשטח!" התפרץ הארי.

"זה בדיוק מה שאני עושה." דני חייך חיוך רחב. "תפרשו לדוקים, זה יעשה לכם טוב." ובזאת הוא לקח את הפלאפון שלו, וזרק אותו למזרקה שהייתה לידם.

"אתה כרגע... זרקת את הפלאפון שלך למזרקה?"

"יאפ."

"למה?" היא בהתה בו.

"כי נמאס לי."

"הא. רגע, אז, למה הבנות האלה מקודם צרחו 'דני'?"

"אה, אממ, זה השם שלי." הוא חייך במבוכה.

"תהיה יותר ספציפי?"

"אני, אה, בלהקה."

"אה-הא."

"אנחנו די מצליחים."

"אוקיי."

"מקפליי."

פיה נפער בתדהמה. "רגע, אתה – דני ג'ונס?"

"האחד והיחיד." הוא חייך חיוך רחב.

"ומה עשית בהחתמות?" היא שאלה בבלבול.

"החברים המפגרים שלי שלחו אותי לרגל אחריכם." הוא גלגל את עיניו.

"אה-הא! אז הכל היה חלק מהמשימה שלך, נכון?" היא שאלה בכעס, קמה מהשיח.

"בהתחלה כן, אבל אחר-כך פשוט רציתי לדבר איתך בתור ידיד!"

"דני, רוצה להכיר חבר מאוד טוב שלי?" היא הרימה את ידה. "זה מיסטר בולשיט." היא פתחה וסגרה את היד בצורה של פה. "'בהתחלה כן, אבל אחר-כך רציתי לדבר איתך בתור ידיד'." היא חיקתה אותו בקול צפצפני.

"אני רציני!"

"גם אני!" היא התחילה ללכת בכיוון הנגדי.

"חכי רגע!" הוא משך את היד שלה. היא פצתה פה כדי להתנגד, אבל הוא הקדים אותה; מצמיד את שפתיו אל שפתיה.

היא התנתקה ממנו ואמרה, "אז ככה? אתה חושב שתשתיק אותי בנשיקה? שלא תחשוב שאני אתן לך לעשות את זה רק בגלל שאתה דני ג'ונס – "

" – את אי-פעם שותקת?" הוא צחק, ונישק אותה שוב. הפעם היא לא התנגדה.

"אף אחד לא יצליח להשתיק אותי." היא אמרה לבסוף, מחייכת. הוא התכוון לענות לה, בדיוק כשהווקי-טוקי שלו צפצף.

"ווקי-טוקי?" היא גיחכה.

"רק רגע," הוא אמר בהתנצלות והוציא אותו מהכיס. "כן, טום?" הוא שאל באנחה.

"תפסנו אותך! מתרועע עם האויב, אה ג'ונס? שלא תחשוב שנעבור על זה בשתיקה – " טום לא הספיק לסיים את המשפט שלו, ודני כבר זרק את הווקי-טוקי לשיחים.

"ג'ונס, אתה מתרועע עם האויב. איזו חוצפה." היא צחקקה. הוא נישק אותה שוב.

כמה עוברי-אורח תמימים בדיוק חלפו על פני השיח אליו דני זרק את הווקי-טוקי, וכמעט חטפו התקף לב כששמעו את קולו המרעים של טום צועק: "שלא תעיז לסנן אותי, טוראי ג'ונס! ענה לי מייד! אתה מתעלם ממני? חכה-חכה בארוחת-הערב!"