לא נעים לי להעלות פרק. <<"

כי אני, כזה,

לוידעת, לא נעים כזה. ;;

אני חייבת?>:

כןןןןןן!

אני לא אוהבת את הנמשים שלי. ;~;

אם נשכח לרגע את הקטע של הנמשים (הכל-כך מתועבים שלי), הכוונה היא שנשארו לי עוד מלא פיקצרים לכתוב, והאמת היא שאינלי רעיון בשיט. את חלקם התחלתי ולא סיימתי, חלק אפילו לא התחלתי עדיין. הנקודה היא, שאני מה-זה מצטערת. אבל עד שלא יהיה לי רעיון לפיק, אז... כאילו... נו. אני לא אומרת שנטשתי לגמרי, אני אומרת שגם חלק מהסיבה שלוקח לפוסט מלא זמן לעלות היא שיש עומס-לא-נורמאלי בבצפר ואני מבלה חצי מהזמן שלי בשינה או בספרייה. XD למי שיש את המסנג'ר שלי אולי גם שמה לב שאני לא מתחברת הרבה בזמן האחרון. |:

טוב, אז אני אפסיק לחפור כאן ואשים את הפרק כי יש לי הרגשה שככל שאני אדבר ככה יגבור בכן הרצון לחנוק אותי. ;;

*  *  *

Hit Or Miss

"אוקיי. הם יהיו כאן עוד חצי-שעה. עוד שעתיים אני אראיין אותם." אמרה ניקי ובהתה בקיר בהלם.

"נכון. אל תילחצי, את תהיי מעולה." בל ניסתה לעודד אותה. זה לא עזר.

"מה אם אני אתחרפן ואשאל אותם שאלות מביכות?"

"את לא, אני אהיה לצידך. יהיה בסדר." היא הניחה את ידה על כתפה של ניקי, וזו חייכה חיוך קטן. דקה אחרי זה, שרה, העורכת של העיתון, נכנסה לחדר.

"אחר-צהריים טוב, בנות." היא אמרה. "ניקי, אני יכולה לדבר איתך לרגע במשרד?" ניקי הנהנה והלכה אחריה למשרד.

"אמ, בסדר, אז ככה. אני יודעת שאת מתרגשת לקראת הריאיון," ניקי הנהנה במרץ. "ואני יודעת שאת לחוצה ושאת מפחדת."

"כן, מעולם התרגשתי כל-כך לקראת – "

"בגלל זה לורה תעשה את הריאיון במקומך."

"מה?!" ניקי השתעלה, נדהמת. "סליחה - שרה, בטח לא שמעתי אותך נכון... ל-לורה?"

שרה הנהנה בראשה פעם אחת. "למה?"

"היא דיברה איתי, והבנתי שהיא מכירה אישית את מקפליי. הם ירגישו יותר בנוח איתה, והיא תרגיש חופשייה לשאול אותם שאלות שכל מעריצה רוצה לדעת את התשובות להן."

"אבל- אבל את הבטחת את הריאיון הזה לי! זו הייתה ההזדמנות שלי לקבל את התפקיד הקבוע של המראיינת!"

"אני מצטערת, ניקי, אבל זה ריאיון חשוב. הוא אמור להופיע בשער של המגזין, והוא חייב לחשוף את כל הדברים המביכים ביותר על מקפליי. ולורה היא זאת שמסוגלת לעשות את זה. את עוד תקבלי את ההזדמנות שלך."

"אבל אני רוצה את ההזדמנות הזו! את הבטחת לי את מקפליי!"

בל ישבה בלובי, בזמן שניקי ושרה שוחחו במשרד בקומה השלישית. ואז היא שמעה אותם.

" – אני מתערב איתכם שהיא גבוהה, רזה, עם עיניים כחולות, ושהיא בלונדינית." אמר קול מרגיע, חזק ובטוח.

"אתה לא מתבלבל בינה לבין דאגי במקרה?" הם צחקו.

"אוי, שתקו." דאגי נתן לבחור הגבוה והמתולתל מכה על העורף. "איפה היא, בכל-מקרה?"

"לך תדע, אנחנו אפילו לא יודעים איך היא נראית."

בל בהתה בהם, המומה. מקפליי. היא נמצאת איתם באותו החדר. הם מדברים. לידה. ואחד מהם מצביע. עליה. רגע... עליה? לפני שהיא הספיקה להפנים את מה שקורה, אחד מהם ניגש אליה.

"תסלחי לי, הממ, את המראיינת?" הוא שאל בחיוך שחשף גומת-חן עמוקה בצד אחד של הפנים שלו.

"אה..." היא רק הסתכלה עליו ולא יכלה להוציא מילה מהפה. "אני..." הוא גיחך והיא קפצה. "אני מצטערת," היא מיהרה לומר. "אני רק, אממ, אני מתכוונת... אה, אני לא המראיינת. אבל חברה שלי – " דלתות המעלית נפתחו וניקי יצאה מהן, זועפת ועצבנית.

"בל!" היא קראה בכעס.

"הי, ניק – "

" – לורה גנבה לי את הריאיון! את קולטת?! את יודעת כמה ציפיתי לזה! ומילא שהפסדתי הזדמנות לפגוש את מקפליי פנים-מול-פנים, הפסדתי את ההזדמנות להפוך למראיינת הראשית של 'Sugar'!"

"אבל ניק – "

" – לא, אל תנסי להרגיע אותי, אני ארצח את לורה! אני אוציא לה את המעיים ואקשור אותם מסביב לצוואר שלה עד שהיא תיחנק, ואחר-כך אני אחזיר אותה לחיים כדי לנקר לה את העיניים, ואז אני אשלח אותה לטימבוקטו בקופסא עם תגית 'מזון לנמרים טיבטים- מיוצר בפיליפינים', ואחרי זה אני אתלוש לה את השערות מה – "

" – ניקי!"

"מה?!" היא התנשפה. ואז היא קפאה, בוהה בטום בהלם. "ט-טום פלטצ'ר. ה-היי." היא מלמלה בקושי.

"היי." הוא גיחך. "אז אני מבין שאת אמורה לראיין אותנו?"

"הייתי אמורה, אבל כלבה מטומטמת אחת – אני מתכוונת, אממ... בעצם, אתם, אה... מכירים אותה." היא אמרה במבוכה והסמיקה. טום הביט בה בשאלה. "לורה אוונס, היא עובדת כאן, והיא שכנעה את העורכת לתת לה את הריאיון בטענה שהיא תגרום לכם להוציא יותר מידע."

"תסלחו לי לרגע," אמר טום. הן הנהנו בבלבול. הוא שאף אוויר מלוא ריאותיו ואז... "דני!!!"

"מה?"

"בוא לכאן!" דני, הארי ודאגי התקרבו אל טום, אל בל ואל ניקי. דני עמד ליד בל, שתפסה בידה של ניקי ומחצה אותה. ניקי הרגישה שהיא כולה רועדת מהתרגשות.

"מה קרה?"

"האקסית שלך אמורה לראיין אותנו."

"סליחה?" דני החוויר.

"לורה. היא מראיינת אותנו. עוד שעה וחצי."

"איך אתה יודע?" הוא שאל.

טום התכוון לענות, אבל ניקי מיהרה לענות במקומו. "אני אמרתי לו. אני עובדת כאן, הייתי אמורה לראיין אתכם. אבל היא גנבה לי את הריאיון."

"אני לא מתקרב אליה," דני היה לבן כמו סיד. "היא פסיכית לגמרי. היא שוב תנסה לאנוס אותי!"

טום הניד בראשו בעצב ופנה אל ניקי ובל, שהביטו בהם בבלבול.  "לורה אוונס היא האקסית של דני." הוא הסביר. "היא ודני נפרדו כי היא הייתה קצת... אממ... רכושנית."

"רכושנית?!" התפלץ דני. "היא הייתה פרנואידית! היא כמעט הרגה את אולִי!"

"היא לא ניסתה להרוג אותה, דני." אמר הארי באנחה. "היא רק – "

" – הכניסה לה פלפל למרק בארוחת-הערב אצל קארה טורינטון." השלים אותו דאגי.

"מה הבעיה בזה?" שאל הארי בבלבול.

"היא יודעת שאולִי אלרגית לפלפל! זה עושה לה – "

" – תסלחו לי," קטעה אותם ניקי. "אבל אתם מוכנים להסביר לי מה לעזאזל הולך כאן?"

"איך קוראים לך?" שאל אותה דני.

"ניקי."

"ניקי, תקשיבי לי," הוא תפס בכתפיים שלה והתחיל לטלטל אותה. "אסור לך לתת ללורה אוונס להתקרב אליי. היא לא יכולה לעשות את הריאיון הזה. את חייבת לעזור לי."

"אבל שרה אמרה ש... ואין לי מה לעשות אם היא – "

" – ניקי, אני מתחנן, אל תתני לה לעשות את הריאיון הזה!"

"נו באמת, כמה גרועה היא יכולה להיות?" שאל הארי בהלם.

"אין לך מושג," התפרצה בל לשיחה, כשתקף אותה גל של אומץ. כולם הביטו בה ודני הפסיק לטלטל את ניקי. "היא איומה. בכל הרצינות." ואז היא הסתכלה על דני. "אני מבינה אותך לגמרי. ניקי ואני נעזור לך, אם יש משהו שנוכל לעשות."

"רק רגע," אמרה ניקי. "מה זאת אומרת 'ניקי ואני'? לי אין שום חלק בזה, הדבר האחרון שאני צריכה זה ששרה תפטר אותי, או יותר גרוע מזה- אני ממש לא מחפשת צרות עם לורה."

"גם אני לא," אמר דני והרים את ידיו כנכנע.

"ואין משהו שאנחנו יכולים לעשות, אז כנראה שנצטרך לבטל את הריאיון." אמר דאגי.

"ניקי, מה איתך? את תוכלי להחליף את ג'ולי לצמיתות!" אמרה בל בהלם.

"איז, רדי מזה. אין שום-דבר שאפשר לעשות, ואני לא מתערבת."

"בסדר, אני אצטרך להציל את המצב לבדי." היא אמרה בכעס והלכה.

"בחורה לעניין." אמר הארי.

"וגם יש לה תחת יפה." הוסיף דני, מהורהר, והביט בגבה המתרחק של בל.

"מה היא הולכת לעשות?" שאל טום את ניקי. היא נראתה מבועתת.

"לא משהו טוב."