מה קורה?D:

אל תענו על זה, לא באמת אכפת לי. ^^

סתם, אממ, אז ככה. היום, היה היום הראשון שלי במד"א. הרשו לי לסכם בשלוש מילים: קריעת. תחת. מטורפת.

כלומר, תוקעים אותנו, קבוצה ענקית של נוער מגוון (ערסים ואימואים זה לא שילוב טוב), בחדר אחד לא ממוזג משעה שמונה בבוקר עד שש בערב כשכל מה שיש לנו הוא הפסקה אחת של עשרים דקות ועוד ארבע הפסקות של עשר ושלוש של חמש, ואסור להיות במסדרון ככה שהאפשרויות הן להישאר בכיתה או לצאת לחום. כמו כן, מי שמאחר לכיתה בחצי דקה מסולק מהשיעור אל חוץ המבנה כדי להתייבש בשמש עד שהשיעור נגמר. המדריכים מכתיבים בקצב לא-נורמאלי, ומי שלא עומד בקצב - אכל אותה, כי יש בוחן כמעט כל יום ומי-הפראייר-שישאיל-לו-מחברת. ההגבלות על הבגדים הן ממש מוגזמות, התנאים קשים, וזה גורם לי לתהות אם בסיום כל הנ"ל אנחנו מוסמכים רק להיות מגישי עזרה ראשונה, זה בכלל שווה את כל זה? החלטתי שכן. אז בצער רב וביגון קודר אני מכריזה: אני רשמית בקורס מד"א. זה קשה, זה מפחיד, זה דורש דם, יזע ודמעות ורוב הסיכויים שאני לא אעבור את הקורס בהצלחה. ולמרות זאת! אני בפנים.

למה אני מספרת את זה לכן?

כי משעמם לי. אוקיי, גם, אבל בעיקרון בגלל שזה אומר שהחודש הזה אני אהיה עסוקה בעליל ככה שאל תצפו לשומדבר. אולי יעלה פרק פה ושם, אבל בתדירות ממש נמוכה. לא שעד עכשיו היא הייתה גבוהה. אני גרועה, אני יודעת. מותר לכן להוציא את זה עליי בתגובות. אני מרשה. רק לצנזר קללות.P:

אני אלך לדרכי. מחר יש לי בוחן על ההיסטוריה של מד"א והצלב האדום, אז תחזיקו לי אצבעות! אני מבטיחה שאם אעבור את הקורס הזה בהצלחה אני אכתוב כל-כך הרבה פאנפיקים על כל החברים בלהקה עד שלא תוכלו לקרוא יותר! אבל אני בטח לא אעבור את הקורס, אז אל תבנו על זה.XD

ועכשיו ברצינות: אני ממש ממש רוצה לעבור את הקורס הזה. באמת. |: אז אני הולכת לחרוש כל עוד נפשי בגפי, בתקווה שלמרות שפספסתי את ההחייאה אני אדע משהו בבוחן! תאחלו לי בהצלחה?

מצטערת על ההודעה הזאת, אני יודעת שציפיתן לפרק או לפיקצר (אל תגרמו לי לפתוח את הנושא שוב) ואני ממש ממש מצטערת, באמת באמת.

מקווה שלא התאכזבתן הרבה. ^^

לילה טוב וחופש מאגניב!3>