עיר הנוער היה מדהים . באמת. בלי קשר לזה שחיבקתי את לירן דנינו. <במציאות הוא אפילו יותר הורס!> <וטוב, יש גם לזה קשר XD>

 ושוב תודה על התגובות !! אתם גדולים . D:

אני לא אוהבת את הפרק הזה, הפרקים הבאים יותר טובים, תאמינו לי.   (רק לי הוא מזכיר את קרמיט?) אבל , אוה וואל . הוא יותר ארוך מהפרק הקודם , לפחות זה ...ותהנו עד כמה שאתם יכולים XDD

* * *

הוא התנשף. "את..יודעת...שמתי ..לב...למשהו מוזר..." "קודם כל תנשום. הכושר שלך בקרשים." גיחכתי. הוא הסמיק. "טוב, אני חושב שגרמת לנו לחצות את לונדון בהליכה.איך הגעת עד לשם מפה ?" הוא הצביע על הבית של אבי . "אין לי מושג. אני מניחה שנורא כעסתי אז לא שמתי לב." משכתי בכתפיי. "כעסתי , אה? בזמן עבר." "מה הנקודה?" "את כבר לא כועסת. גרמתי לך לא לכעוס." הוא חייך. "אז אני מנחשת שזה היה שווה את ההליכה?" "לגמרי." חייכתי. "איפה אתה בכלל גר?" "פה." "מה?" "אני גר בבניין הצמוד לשלך." "עברת דירה או משהו?" "לא, ממש לא. אני גר פה כבר תקופה." "אוה. נחמד." "כן, אנחנו שכנים." הוא חייך. "כן, לפחות אני אכיר כאן מישהו." "לא סתם מישהו, סופר-מישהו!" הוא ניפח את חזהו בגאווה. גיחכתי. "ג'סיקה, תכנסי הביתה!" אבא שלי קרא. זה-עם-הגומה צחק. "פלאפון?" נאנחתי. "אבא שלי חי בתקופת האבן. " "מוכר לי." "טוב .. אז אממ..ניפגש .. מתישהו." אמרתי, מתחילה להתרחק לעבר הבית. "האמת." הוא הניח את ידו על כתפי. נעצתי בה מבט. הוא הוריד אותה בחיוך מתנצל. "אני אשמח אם ניפגש לפני זה." "מממ. על מה חשבת?" "בואי אליי מחר , יבואו אליי גם עוד כמה ..חברים.." הוא מלמל. "גם החברות שלך יהיו שם?" מלמלתי. הוא נעץ בי מבט. "על מה את מדברת?" אוף, פאתטית פאתטית פאתטית! "כלום, שום דבר. אני אהיה אצלך מחר.." "אז להתראות ג'סיקה." "ג'ס. " חייכתי. הוא חייך ."להתראות...?" ברגע הזה הבנתי שאני בעצם אפילו לא יודעת את השם שלו. "אוה.מצטער. טום. " "אתה חייב לשנות את כל הגישה הזאת של ה'מצטער'" צחקתי. "אתה לא צריך להצטער בכל פעם שאתה נושם." "ג'סיקה!!" אבא שלי קרא שוב. "בסדר, בסדר." צעקתי לעברו. "הורס שמחות." מלמלתי. טום חייך. נכנסתי הביתה. "מה היה כל כך חשוב שאתה קורא לי ככה?!" טרקתי את הדלת. "חשבת על לפרוק מזוודה?" "חשבת על זה שאני בת 20?!" "חשבתי." "תחשוב חזק יותר." פלטתי ועליתי לחדר. אני ממש צריכה לשכור בית. משלי. לבד. - -למחרת- "אוה היי." טום פתח לי את דלת ביתו. הוא חייך. מצאתי את עצמי מסתכלת על הגומה שלו וחושבת כמה זה חמוד. "היי." מלמלתי. הוא חיבק אותי חיבוק חפוז. הסמקתי . נכנסנו לסלון. "בית מדהים." הערתי. הוא חייך. "תודה." "אתה גר לבד?" "כן. זה חלק מהכיף כשאתה בן 22." הוא חייך. "lucky you. . ספר את זה לאבא שלי." נאנחתי. "בת כמה את?" "משהו בין 20 ל21." "אוה." שתיקה. צלצול בדלת. "זה בטח הם.." הוא מלמל. ארבעה בנים, שלא הייתי יכולה אפילו להעלות על דעתי להגיד שהם לא נראים טוב, נכנסו בדלת הבית של טום. הסתכלתי על בחור עם פוני שנוטה לצד שמאל ועיניים כחולות. העברתי את מבטי על בחור עם עיניים כחולות ושיער מתולתל חום. הרגשתי מהופנטת. העיניים שלו היו מדהימות. היה שם עוד חתיך אחד עם עיניים כחולות ושיער שחור, ולידו עמד אחד עם עיניים כחולות ושיער חום , שסודר בפוני שנח על עינו השמאלית. בחנתי אותו. הוא היה באמת מדהים. שמתי לב שלכולם כמעט יש עיניים כחולות חוץ מטום. הרגשתי פתאום לא שייכת, גיחכתי לעצמי. טום נעץ בי את מבטו בזמן שבחנתי אותם. "טוב, זה דאגי, דני , הארי וריאן." הוא הציג אותם בסדר שבו הם עמדו, מעט בקוצר-רוח. "את יכולה לקרוא לי ריי." ריאן חייך אליי. בהיתי בחיוך שלו ובשיניים הלבנות. נמסתי. "היי. אני ג'סיקה , אבל אתם יכולים לקרוא לי ג'ס." חייכתי אליהם בחזרה. הבחור עם הפוני לצד, דאגי, פנה לטום בקריצה. "אז מה עשיתם פה לפני שהגענו..?" טום האדים . "כלום, דאג." "באמת? אבל אמרת ש – " דאגי התחיל להגיד וטום שם את ידו על הפה של דאגי. הארי גיחך. "את צריכה לסלוח להם. וכדאי שתתחילי להתרגל, הם ככה רוב הזמן." "תשנה בבקשה את כל הגישה של ה-הם. אתה לא פחות טיפש מאיתנו." דאגי נעץ בו מבט משועשע. "הי הי חבר'ה, תירגעו! אתם לא יודעים ש first impression last impression?" * גיחכתי . "אז ג'סיקה..איך זה שאף פעם לא ראיתי אותך? איפה טום החביא אותך כל הזמן הזה.?" ריאן אמר בחיוך. חייכתי. "האמת שהיכרתי אותו לא מזמן, בדיוק הגעתי מאמריקה.." "אני אשמח לשמוע על זה ב,ארוחת ערב למשל?" הוא חייך. הסמקתי. "אנחנו...מפריעים?" דני, אני חושבת, הקפיץ את גבותיו פעמיים. "למה שנפריע? נכון, ריי?" טום שאל וחייך חיוך מאולץ. ריאן הנהן באיטיות. כולנו שתקנו במבוכה. "אז, ספרי לי ג'סיקה.." הארי פנה אליי לרגע וחייך, ואחר כך הכניס דיסק לתוך מכשיר הדיוידי. "את דמדומים, את אוהבת?"

*ביטוי שאומר - רושם ראשוני הוא רושם אחרון. זאת אומרת , רושם ראשוני הוא הקובע.