היי דודס!

אז, הייתה לי שיחה משעשעת עם אחת המגניבות, אקא דניאל - מפה . בקיצור, שתינו סיכמנו ש: • ליטל ג'ואנה זה אחד השירים הממכרים. • והוא גם נשמע כאילו הוא לקוח ממחזמר כושל. • ושטומי יראה סופר-סקסי בתור דמות מהמאה ה-17. לדוגמא, טום סוייר. עם הבגדים והכל של פעם , והשיער שברדיואקטיב. *_____* • שהרולד הוא אחד המתופפים הטובים. לגמרי! וזהו בעיקרון, להוציא כמה שטויות שנאמרו חחח אני ממש מצטערת על האורך של הפרקים, אני מנסה כל הזמן להאריך אותם אבל זה לא ממש מצליח. >< בכלאופן, בברכת איזה-כיף-לטום-שחזר-מאמריקה, לינוי. :)

* * *

"אז ניפגש מחר?" ריי שאל בחיוך שובה. הנהנתי בעדינות, מכורה לחיוכו הממיס. הוא רכן לעברי ונישק אותי. לאט, הוא התחיל להעמיק את הנשיקה, אבל אני עצרתי. "אני בפתח של הבית של אבא שלי,ריי,והוא אמור להגיע כל רגע." מלמלתי במבוכה. הוא הסמיק. "אוה." הוא חיבק אותי והלך לדרכו. נכנסתי הביתה ועליתי במהרה לחדרי . סגרתי את הדלת ונשענתי עליה בגבי. הבטתי בחלון. בתוך תוכי ידעתי למה אני מסתכלת לעבר הבית השני. קיויתי לראות שם מישהו. אבל החדר היה ריק. תחושת אכזבה הציפה אותי. למה אני בעצם מרגישה ככה? . סגרתי את הוילון ונשכבתי על המיטה. נרדמתי כעבור מספר דקות. -למחרת- "ג'ס! תתעוררי!" שמעתי את אבי קורא לי - יותר נכון, צורח לי- מבעד לדלת הסגורה. הקול נשמע יחסית עמום, אז הסקתי שהוא הגיע מהקומה התחתונה. "אז אני מניחה שלא-לקנות את השעון המעורר ההוא הייתה בסופו של דבר החלטה טובה.." מלמלתי לעצמי והתמתחתי, מפהקת. "אני רק אשים על עצמי משהו וארד." צעקתי לו. "אוקי, תעשי את זה מהר.." שמעתי אותו מכחכח בגרונו. "יש לך אורחים." אורחים? מה לעזאזל..? ירדתי במדרגות. בפתח הבית עמדו דני ודאגי, ומבט מודאג על פניהם. "היי, ג'ס." הם חיבקו אותי. הסמקתי, אבי עדיין עמד שם. "אנחנו חייבים לדבר איתך." הבטתי לעבר אבא שלי. עם כל מה שאני יכולה להגיד עליו, ואני יכולה –והרבה , לקרוא רמזים הוא דווקא יודע טוב מאוד. הוא פנה לעבר המדרגות ונעלם בסופן. "ראית את טום?" דני שאל אותי. הסתכלתי על הרצפה במבוכה. "לא מאז אתמול בבוקר." "גם אנחנו לא." דאגי שם את ידו על ראשו בדאגה. "איפה הוא יכול להיות?" הוא הסתכל עליי. כעבור כמה שניות הוא שאל, "מה עשית לו?" . הוא בחן אותי. "מה עשיתי לו?" חזרתי אחריו בתדהמה. "בדיוק. הוא רב ריב ענק עם ריאן –ריאן, שהוא לעולם לא רב איתו- ועכשיו אנחנו לא מוצאים אותו. את חייבת להיות הסיבה לזה." דאגי אמר ושילב את ידיו, כמחכה להסבר. "סליחה? אז עכשיו אתם מאשימים אותי בכל זה?" מחיתי. דני הסתכל במבט עוין לעבר דאגי, והתקרב אליי. "ג'ס, אנחנו יודעים שזה לא באשמתך. פשוט, תהינו, הוא מעולם לא התנהג ככה..חשבנו אולי אמרת לו משהו.." דני ליטף את ראשי. נרעדתי. כפות ידיו היו חמות ונעימות. הסתכלתי היישר לתוך עיניו. הן היו כחולות ומשגעות. נערתי בראשי. "אולי אתם גם רוצים לערוך חיפוש משטרתי בחדר שלי ? לבדוק אם במקרה החבאתי אותו במגירה?" אמרתי בכעס. דאגי הרכין את ראשו. "אני מצטער." "ההתנצלות התקבלה." אמרתי בתקיפות. התקרבתי לכיוון דלת הכניסה לבית, שהייתה עדיין פתוחה. "ועכשיו , תצאו בבקשה." "אבל ג'ס .." "ג'סיקה, בשבילכם. ותצאו.עכשיו" סיננתי .  דני הנהן בעדינות , מסתכל עליי במבט כאומר מצטער. הוא משך בשרוולו של דאגי והם יצאו. חיכיתי כמה דקות, לקחתי את מעילי ויצאתי מהבית. התחלתי לרוץ. פשוט לרוץ . רצתי במורד הרחוב, אחר כך פניתי לעבר פארק. הדבר הבא שהיה זה שמצאתי את עצמי מעולפת, ראשי הולם כאילו תזמורת נגנים ניגנה בתוך מוחי, והכתף שלי כואבת כאילו תקוע לי שם טוסט. גבינה ובצל, אני חושבת.  * פקחתי את עיני . "ג'ס.. אני מתכוון, ג'סיקה." דני תיקן את עצמו במהירות, והביט בי בעיניו הגדולות . "קומי לאט." החזקתי את ראשי, שעדיין כאב נורא. צייתתי לדני. קמתי לתנוחת ישיבה. "הבאתי לה מים." שמעתי קול מוכר, מהדהד במרחק. הוא התקרב אליי , הגיש לי כוס מים והשפיל את ראשו במבוכה. "אז אני מניחה שמצאתם אותו." אמרתי, והסתכלתי על טום. "כן , הוא היה בבית של–" דאגי התחיל לומר. "בפארק." טום קטע אותו ונעץ בו מבט. הנהנתי ושוב נשכבתי על האדמה, מנסה להסדיר את קצב פעימות הלב שלי.

* * *

*תומאס מייקל פלטצ'ר בכבודו ובעצמו אמר את המשפט ההזוי הזה. ואני מצטטת - "I get a pain in my shoulder which feels like Ive got a crisp stuck there. Cheese and onion, I think." אל תשאלו מה הקשר, פשוט כי אין. זה תומאס.