האהא, No Thomas for you, young drooling ladies!

פרק חסר-תומאס.

הי, שנה טובה ומתוקה-כמו-הגומה-של-תומאס לכולכם! D:

ומקווה בשביל דוגי שהוא ירגיש הרבה הרבה יותר טוב 3>

הערה : כל הפרק קורה חודש אחרי שג'ס הגיעה, כי ניסיתי שלא לזרז יותר מדי הכל ... מקווה שתבינו :)

* * *

התנתקתי ממנו. דני הרכין את ראשו. "אני מצטער. לא הייתי צריך לעשות את זה.היית במצב פגיע וזה יוצא שסתם ניצלתי אותך. אבל..-" "זאת גם אשמתי." השפלתי את מבטי. שתקנו במשך כמה שניות . הוא הושיט לי את ידו בהיסוס. "תודה." אמרתי בשקט. שמתי את ידי בידו. "ע-עדיף שאני אלך.." הוא חיכך בראשו כעבור זמן-מה. הנהנתי. הוא יצא, ואני הגעתי למסקנה שיש לי המון דברים לחשוב עליהם. כעבור מספר דקות, נשמע צלצול בדלת. זה היה ריאן. "היי בייבי." הוא נישק אותי והגיש לי בחיוך פרחים. חייכתי חיוך נבוך. הרגשתי כל כך אשמה, אחרי מה שאמרתי לדני לפני כמה דקות. כל הדברים שאמרתי לו היו נכונים ,בקשר לטום. ועכשיו, ריאן עומד מולי..ריי חייך אליי והושיב אותי על הספה. לפני שהספקתי לומר משהו, אבא שלי ירד במדרגות. הוא פיהק והתמתח. "ג'ס, מתוקה, אני יוצא קצת עם מוניקה. תסתדרי –" ואז הוא קלט בעיניו את ריאן, יושב לידי ומסמיק. "אוקי. הבנתי. להתראות." אבא שלי חייך ויצא. "את מסמיקה." ריאן ליטף את ראשי. "גם אתה." גיחכתי. הוא חייך. "הבאתי לנו סרטים קיטשיים , אני יודע שבנות מתות על זה." צחקתי ולקחתי מידיו את הסרטים. עיינתי בתקצירים שלהם. "'אישה צעירה מגיעה לניו-יורק ומתאהבת בבחור עשיר'." הקראתי בקול וגיחכתי. "כמה נדוש." "את יודעת.." ריי הניח את זרועו את כתפי. "לא באמת חייבים לראות את הסרט." לקחתי נשימה עמוקה, והחלטתי שאני לא מסוגלת להמשיך ככה. אבל כשפתחתי את פי לומר משהו, ריי כבר נישק אותי והשכיב אותי על הספה. הדפתי אותו בעדינות מעליי. "הי..אני לא נושך." הוא לחש לי. אחר כך חייך. "בעצם, רק אם את במצב-רוח ממש קינקי, ובמקרה כזה.." "ריאן.." התיישבתי על הספה. "אני מצטערת." "מה קרה?" "אני – אני לא יודעת.." "את רוצה לחכות עם זה? אין בעיה, אני מצטער שלחצתי." הוא חיבק אותי. "ריאן.." עצמתי את עיניי לרגע, ואחר כך פקחתי אותן שוב. "אני חושבת שיהיה הכי טוב אם ניקח פסק-זמן קצר.." "את רצינית?" הוא נעץ בי מבט. "מה קרה?" "תראה, אנחנו כבר חודש ביחד.." "מה שמזכיר לי, שהיום זה בדיוק חודש." הוא הביט בי במבט קצת כועס. "והכנתי תוכניות. קניתי שוקולדים ופרחים ו-" "וגם אני. אבל אני מצטערת, אני לא יכולה להמשיך ככה.." "ככה איך?" השפלתי את מבטי. "אני פשוט צריכה שבוע פסק-זמן." "הי.." הוא אמר בשקט והרים את סנטרי לעברו. "את בסדר?" הנהנתי. "שבוע, זה הכל. רק כדי לחשוב קצת." "בסדר." הוא קם. חיבקתי אותו. "סליחה." לחשתי לו באוזן. "טוב, זה לא יצא ערב כמו שתיכננתי , אבל.." הוא חייך חיוך עקום. אחר כך התקרב לעבר הדלת. ניגשתי לספה וצנחתי עליה. "אני אוהב אותך." זה הגיע לי משום מקום. הבטתי בו בהפתעה גמורה. הוא עמד עם הגב אליי, אז כעבור רגע הסתובב אליי, וראו שקצת קשה לו. "רציתי להגיד לך את זה כבר קודם, אבל לא הייתה לי הזדמנות." "א-אני..." שתקתי. לא היה לי מה להגיד. מגעילה! קיללתי את עצמי בליבי. "זה בסדר. אני יודע שזה הכל קורה מהר מדי, אנחנו רק חודש ביחד.." מה שלא תעשי , ג'ס, רק אל תגידי גם אני. זה סתם יחמיר את המצב. כעבור כמה שניות הוא שמט את כתפיו ויצא מהדלת. הרגשתי כל כך  נורא. רציתי לקבור את עצמי איפשהו , במקום שאיש לא יוכל למצוא אותי. עם טום לא דיברתי. הוא היה עסוק מדי ב-חברה החדשה שלו. לא ידעתי לאן ללכת. הייתי לבד בבית, וממש לא התחשק לי לשבת בטרנינג כל הלילה ולאכול את עצמי מרוב אשמה. ודני, טוב.. לדני היה קשה לי אפילו להביט בעיניים אחרי מה שהלך היום. אני פה רק חודש, וכמה בלאגן אני כבר הספקתי לגרום , חשבתי בקרירות . החלטתי בסופו של דבר ללכת לבית של דאגי, שנמצא במרחק כמה רחובות. לבשתי בלית-ברירה ג'ינס וטישירט, למרות שהייתי שמחה להישאר בטרנינג. כעבור מספר דקות, כבר הייתי בפתח הבית של דאגי. דפקתי בהיסוס על הדלת. דאגי פתח אותה, מעט בהפתעה... לא ראיתי אותו מעל לשבועיים. "הי ג'-" "יש לך גלידה, והרבה?" הוא הנהן. "תמיד. וטרנינג תוכלי למצוא בקומה השניה. אני אלך לשים את אחד מהסרטים של ג'ים קארי, את נראית ממש גרוע!" הוא סימן לי בידו להיכנס. "הי, שבועיים לא ראית אותי וזאת ההערה הראשונה שלך לגביי. תודה." חייכתי בציניות. הוא צחק. "מצטער, אבל .. –" "אני וריאן בהפסקה. וכן , אני מרגישה אשמה, ולא, אתה מוזמן לא להגיד כלום לגבי הנושא הזה עד שאני אחליט שזה קצת פחות רגיש." "got you." הוא הנהן והלך לעבר המקרר. עליתי לקומה השניה והחלפתי לטרנינג שלו, שסמל Hurley התנוסס עליו. אחר כך ירדתי בחזרה לקומת הכניסה. הוא הכין לי כוס שוקו, ומיכל גדול של 'בן אנד ג'ריס' היה מונח על השולחן בסלון.  חייכתי וחיבקתי אותו. "תודה." השתהיתי כמה שניות, ואחר כך התנתקתי ממנו והתיישבתי על הספה, מתחילה לאכול מהגלידה ברגשות מעורבים. "פסיכולוג דאגי-לי-פוינטר לשירותך." הוא הנהן והתיישב מולי. אחר כך שלף מחברת מאחת המגירות. "אז איך המטופלת המועדפת עליי מרגישה היום?"

                                                                                                        * * *

ואהמ, הפרק הבא יעלה ביום שני , או ביום ראשון מאוחר בערב. כי אני אצל סבתא והכל :)