אוקי. אתם רשאים לזרוק עליי בננות ועצמים אחרים . D:

אני ממש מצטערת !

רק להזכיר לכם , שהפיק נכתב לפני המון המון זמן (המון המון המון.) (המון). (טוב הבנתם את הפרנציפ)

הפרק הזה מוקדש לעמית , שחיכתה בסבלנות ולא חפרה לי בכלל על זה שאני צריכה להעלות עוד פרק! *אהמשקראהמ* .

ואם יש לכם מצב רוח לפיקים יפים  , כנסו גם לפאנפיק שלה, פה . בברכת אלוהים-כמה-שדני-שר-יפה-אופרה, לינוי  . :)

* * *

"אז מה את אומרת?" ריי הביט בי. הוא חיכה לתשובה.המבט שלו גרם לי לאי נוחות. הרגשתי כל כך אשמה. "ריאן, עברו רק ארבעה ימים.." "אני יודע." הוא נאנח. "אני יודע. אבל אני מתגעגע אלייך. לפחות..." הוא עצר לרגע. "לפחות שבשבוע הזה נהיה ידידים. " "בסדר. אבל אתה מבטיח לא ללחוץ? אני באמת צריכה את השבוע הזה." לא שיקרתי. הייתי צריכה לעשות לי קצת סדר במוח המבולגן שלי, להבין מה אני באמת רוצה. ככה שלא יצאו נפגעים אחרים בסיפור הזה. או לפחות …. כמה שפחות. הרי הלב שלי ואני זה כבר שניים, נכון? "מבטיח." הוא חייך בהקלה. אחרי כמה שעות, ריאן הלך. בדיוק הייתי בדרכי לקומה השניה, לחדר שלי, כששמעתי דפיקות בדלת.הבטתי מסביב וחיכיתי רגע לשמוע קול צעדים. אבא שלי לא היה בבית. ירדתי למטה,שוב, ופתחתי את הדלת. דני עמד שם, מביט בי במבט אטום. סימנתי לו להיכנס. סגרתי את הדלת אחריו. "אל תוותרי על טום." הוא אמר , מביט בי. משפט אחד קטן ומתומצת. “אה, אז לא לוותר על טום? תודה, עכשיו אני יודעת מה לעשות. אח, מה הייתי עושה בלעדייך. “ “ג'ס...הוא כבר לא עם לוסי. השטח , מבחינתך, פנוי.” "מה זאת אומרת?" "היא כעסה עליו. הוא הלך אליה. היא חשבה שהוא רוצה להתנצל, ולכן, לפני שהוא אפילו התחיל לדבר היא הדביקה אותו לקיר בנשיקה ואמרה לו שהיא סולחת. הוא העיף אותה ואמר שהוא בכלל בא להיפרד ממנה." הוא גיחך. "לא יפה לצחוק עליה. זה לא מגיע לה." אמרתי . הוא שתק. "זה כן. היא אימללה אותו." "טום לא היה יוצא עם אחת שמאמללת אותו." אמרתי בנימה כזאת שהפתיעה גם אותי. כאילו שכבר אני מכירה את טום שנים. הוא בחן אותי לרגע. כנראה חשב את אותו הדבר. "הוא לא. אבל כשהוא ראה שאת וריי התחלתם לצאת, הוא כעס.אז הוא המשיך להתראות איתה." הסטתי את מבטי ממנו. היו לי הרבה דברים לחשוב עליהם.דני נראה כאילו זה באמת חשוב לו, מה שיקרה איתי ועם טום. זה היה כל כך ילדותי , כל הסיפור הזה. "אני לא יודעת." "הוא לא יוותר עלייך." אמר, וברגע הבא כבר ראו כמה הוא התחרט. "למה אתה כל כך בטוח? ראיתי כמה ידידות וחברות יש לו." הוא עצר. "מה?" "נו, כשנחתנו. המון בנות התנפלו עליו." הוא נראה מבולבל. "רגע, מה? נחתתם... מאיפה ?" התחלתי לאבד את הסבלנות. "טום לא סיפר לך איפה נפגשנו ?" "במטוס." "בדיוק." "אז איזה בנות? אני –" הוא עצר לרגע, ואז נמרח חיוך רחב על פניו. "אההה. ידידות שלו." "כן." אמרתי בעצבנות . "ידידות שלו." "תאמיני אם אני אגיד לך שמכל ה...ארמ...ידידות שלו, הוא רוצה אותך ?" "לא." "אז כדאי שתתרגלי לרעיון." "הוא לא רוצה אותי. הוא אפילו לא מכיר אותי מספיק זמן להיות ידיד טוב שלי." "אז איך אני יושב כאן?" "מה?" מלמלתי. "בתור מה אני יושב כאן, אם לא בתור ידיד טוב?" הוא חייך. “אני לא אכחיש את זה שיש לך נקודה, ג'ונס.” "לכי אליו." הוא שם את ידו על כתפי. "לא." "אז אני אלך ואגיד לו שאת גם מרגישה ככה כלפיו." "אני לא!" "את לא? ב-א-מ-ת?" הוא התקרב אליי. הבטתי בעיניו. שוב נפלתי במלכודת.הבן אדם הזה יכול לשגע פילים ולגרום להם לרקוד בתחתוני חוטיני ורודים עם מבט אחד. "אני כן." נאנחתי. הוא חייך חיוך ניצחון. "אז לכי אליו." הבטתי בו עוד כמה שניות, ולבסוף פלטתי אנחה וקמתי מהספה . יצאנו מהדלת, דני המשיך לבית שלו , שנמצא במרחק כמה רחובות משם. אני המשכתי לבית של טום. חשבתי בדרך מה שאני אגיד לו. מה, פשוט להיכנס ולהגיד "תעשה אותי כאן ועכשיו, פלטצ'ר!".. ? אז מה אני אגיד? .. לחבק אותו? לתת לו נשיקה על הלחי? ... לספר על השיחה שלי עם דני? לרמוז לו..? בלי ששמתי לב, פתחתי את הדלת של הבית של טום. קפאתי. טום ולוסי ישבו על הספה, מתנשקים בלהט.

* * *

עכשיו רעננתי את הדף. כמה שהפרק הזה קצר O.O לכן, פרק הבא יהיה דאבל - פרק , ביום חמישי .