היילו D:

טוב, אז היה היום צ'אט עם דני... היה מסריח כמו קקי של ראלפי O.O לא נתנו לו בכלל לענות על שאלות, שלא לדבר על לפרסם אותן .... *נאנחת* שיהיה.

הבטחתי דאבל פרק? קיבלתם דאבל פרק.

זהירות - קיטש בדרך . נכתב בשנות התמימות שלי. *שורקת*

יחי הטוויטר! לינוי

* * *

לוסי הייתה עם גבה אליי. טום עצר לרגע וחייך. הוא העיף מבט חטוף לעבר הדלת, ונתקל במבטי. חיוכו נמחק בשניות מפניו.הוא קם לעברי. התרחקתי לאט אחורה. "אני מצטער, זה לא מה שזה נראה...." הוא מלמל והמשיך להתקדם לעברי. לוסי נראתה המומה ופערה את עיניה. "על מה אתה מתנצל! אין לך אפילו סיבה... אנחנו לא ביחד, אנחנו לא זוג, וגם לא נהיה!" צעקתי לו והתחלתי להתרחק בריצה לעבר הבית. הרגשתי נבגדת, מושפלת, פגועה. לא ידעתי למה. הרי זה מגוחך שאני ארגיש שהוא חייב לי משהו, כשהאמת – גם אם היא כואבת , - היא שהוא חופשי כמו ציפור לעשות מה שעולה על רוחו . הוא הלך בעקבותיי. "בבקשה, רק תקשיבי לי!" הוא התחנן. לא עצרתי . הגעתי לדלת של הבית, לא הסתכלתי עליו גם לא לשניה. פשוט טרקתי את הדלת ונשענתי בגבי עליה. קברתי את ידיי בפניי. שמעתי דפיקות בדלת. "ג'ס, בבקשה תתני לי להיכנס ולהסביר." "לך מפה". סיננתי. הוא שמע את זה. "ג'ס...בבקשה..." "לך.עכשיו." "ג'ס-" "ביי, טום." "-אומרים להתראות." "מה?" "אומרים להתראות , לא ביי. ביי זה אם לא נראה אחד את השני יותר. להתראות זה אומר שניפגש בעוד כמה זמן." שמעתי אותו מחייך. "אז ביי." אמרתי בתקיפות. הוא שתק. שמעתי צעדים. הוא הלך. הייתי אכזרית. הייתי רעה. לא ידעתי למה. הוא בסך הכל חי את חייו. החלטתי לנסות לא לשבור כל דבר שנקרה בדרכי, אלא לשבת על הספה, ואם לא לראות טלויזיה אז לפחות לבהות במסך הריק. כעבור נצח, מישהו צלצל בפעמון. "לכו מפה!" "ג'ס, זה אני." דני אמר. פתחתי את הדלת, עיני נפוחות, פניי אדומות, מלאות בדמעות. התחלתי להרביץ לו מכות קטנות אך נמרצות. "הכל באשמתך!! אמרת שהוא רוצה אותי! תראה איך השפלתי את עצמי!" "אני מצטער! הי, תפסיקי רגע, ג'ס." הוא אחז בכפות ידיי. המשכתי לבכות אבל השענתי את ראשי על חזו. הוא ליטף את ראשי. "אני לא ידעתי שהוא יתנהג ככה. חשבתי...טוב, הוא אמר כל כך הרבה מילים יפות עלייך." הרמתי את עיניי אליו. "הוא אמר מה?" " הוא יהרוג אותי שאמרתי לך . " הוא נאנח. "אבל הוא דיבר עלייך בדיוק כמו ילד קטן בחנות צעצועים. זאת אומרת .. זה טום, הוא נולד כדי לחפור – אבל הפעם זה באמת היה חריג." "בולשיט." "אני מאמין לו." "דני, הוא היה – .. הוא התנשק עם לוסי. ונראה כאילו הוא נהנה מזה." "שאלתי אותו." "שאלת אותו?! מה לעזאזל נותן לך את הזכות להתערב בזה? אתה חושב ש-” "הוא בא אליי. " הוא קטע אותי, כשהתחלתי כבר לאבד את העשתונות שלי. אין לי מושג איך הייתה לו כל כך הרבה סבלנות אליי. הייתי בלתי נסבלת באותם רגעים. "באמת כאב לו. הוא אמר שאת לא רוצה לראות אותו יותר. הוא אמר שהוא עשה טעות ופשוט ניסה לשכוח אותך.הוא לא ידע שתיכנסי ותראי אותם." שתקתי. "ג'ס, תני לו עוד הזדמנות." "לא." השפלתי את ראשי. "ג'ס...הוא ממש בדיכאון בגלל מה שקרה." "אתה אמרת את זה סתם.הוא לא באמת רוצה אותי.ועוד אני האמנתי לך כמו טיפשה." "תאמיני לי שכן." הוא אמר בביטחון, ואז, כשראה שאני נועצת בו מבט, הוא כחכח בגרונו. "התכוונתי...שזה קל להתאהב בך." גיחכתי. הוא הסתכל עליי. "אני רציני." הוא שם את כפות ידיו על פניי. "דני..." "תלכי אליו, בבקשה. תשמעי מה יש לו לומר." "אני לא יודעת." "תישני על זה. תחלמי עליי. או בעצם, עליו." הוא חייך. חייכתי חיוך קטן. "תודה." חיבקתי אותו. הוא הנהן, נתן לי נשיקה בלחי ועזב. עליתי למעלה. הפלאפון שלי צלצל. זה היה ריאן. נאנחתי. אני לא יכולה פשוט לא לענות לו. הוא התקשר כבר המון פעמים, וסיננתי אותו. זה לא פייר. "היי ריי." "איפה את? כמה חיפשתי אותך!" "מצטערת. " "למה הקול שלך רועד?" "זה .. זה בטח בגלל הפלאפון. הוא לא טוב." "בטוחה?" "בטוחה." "אני רוצה לבוא אלייך, להיות איתך קצת." "אולי עדיף פעם אחרת , ריי. אבא שלי בבית." פתאום החלטתי. "ריי, אנחנו צריכים לדבר." הוא נאנח. "כן, אנחנו באמת צריכים לדבר. המון זמן לא דיברנו שיחות כאלה של כמה שעות, יש לי המון מה לספר לך! למשל -" "לא...ריי," נאנחתי " אנחנו צריכים לדבר." "אה." הוא אמר ולאחר רגע התעשת. "אהההה." "ניפגש מחר." "אוקיי...ביי, ג'ס." "ביי." ניתקתי. ישבתי על המיטה. חשבתי על טום. שוב פרצתי בבכי. פאתטית. זה לא שרציתי לבכות , זה פשוט מין רגע כזה שלא הייתה לי שליטה על הגוף שלי. אתם יודעים, הרגע הנוראי הזה של גוש מחניק בגרון, ויבבות חלושות, והראייה מיטשטשת. כעבור כמה דקות, מחיתי את הדמעות, נשכבתי במיטה בניסיון להירדם, לשכוח מהכל. - - - 

ישבתי על המיטה בחדר. טום , אתה כזה לוזר, אלוהים...כשג'ס ראתה אותי ואת לוסי...הלב שלי התנפץ למיליון רסיסים.שברים קטנטנים של תקווה. היא באמת באה להגיד לי שהיא אוהבת אותי. אבל אני הייתי חייב להרוס את הכל, כמו תמיד. העפתי מבט לעבר החדר שלה. הייתי בטוח שהוילונות יהיו סגורים. אבל להפתעתי, הם היו פתוחים. קמתי לעבר החלון. ראיתי אותה יושבת על המיטה, בוכה. הצמדתי את ראשי לחלון והרגשתי איך שכואב לי הלב. לא רציתי שהיא תבכה, בטח לא בגללי. הייתי חייב לעשות משהו. היא נשכבה על המיטה, עיניה עצומות, כנראה. התפללתי שהיא לא תצליח להירדם. קמתי בהחלטיות. בהחלטה של הרגע האחרון לקחתי גם את הגיטרה שלי. ירדתי במדרגות, מתיז על צווארי קצת בושם. טרקתי את הדלת אחריי. דפקתי בדלת. אבא שלה פתח לי אותה. הוא חייך בחביבות. "היי, באתי לראות את ג'ס." השתדלתי לחייך. "או-אה כמה מעריצים יש לה פה." הוא גיחך. הלב שלי נחמץ. "בטח, בוא, היא בחדר." הנהנתי בתודה ועליתי במהירות במדרגות. דפקתי בדלת. היא לא ענתה. הנחתי שהיא ישנה. פתחתי בזהירות את הדלת. היא ישנה שם. הסתכלתי עליה ישנה. יכולתי להתבונן בה שעות. התיישבתי לידה וליטפתי את ראשה. היא חייכה לרגע ופקחה עיניים. חייכתי אליה. היא התנערה ממגע ידי. "מה אתה עושה פה?!" "אני –" "לך." "לא." "סליחה?" "אני לא הולך עד שלא תשמעי את מה שיש לי להגיד." היא נאנחה. העיניים שלה נצצו מדמעות. דמעה אחת זלגה במורד לחייה. מחיתי לה אותה בעדינות. "למה אתה עושה לי את זה?" היא לחשה. שמתי את אצבעי על שפתיה. היא עצמה עיניים לרגע ושתקה. לקחתי את הגיטרה והתחלתי לנגן. I can't stop, I can't stop loving you. הסתכלתי עליה. היא השפילה מבטה. You're a dreamer and dreaming's what you do, I won't stop believing that this is the end, there must be another way. Cos I couldn't handle the thought of you going away, woah yeah. Sorry's not good enough, why are we breaking up? Cos I didn't treat you rough so please don't go changing. What was I thinking of? You said you're out of love, baby don't call this off because sorry's not good enough. For you said you'd never leave me here, be there to hold and please me. Sorry's just not good enough for you, Everybody makes mistakes and that's just what we do. Sorry's not good enough, why are we breaking up? Cos I didn't treat you rough so please don't go changing. What was I thinking of? You said you're out of love, baby don't call this off because sorry's not good enough. "בבקשה תסלחי לי.." חיבקתי אותה. היא לא התנגדה. עטפתי אותה בזרועותיי וליטפתי את שיערה. "השיר הזה נורא יפה." היא מלמלה. "אתה כתבת אותו?" הסמקתי. "...כ-כן.." החלטתי לשנות נושא. "ג'ס..את לא יכולה לדמיין את מה שעבר עליי כשהיית עם ריי.." "אוה, אני דווקא כן יכולה לדמיין. לך היה את לוסי." "את..קינאת?" ניסיתי להחניק את החיוך. זה לא ממש הצליח. "מה אתה מרוצה?" היא שאלה וחייכה חיוך קלוש ,אחר כך זרקה עליי כרית. “אידיוט.” חייכתי. הסתכלתי עליה. היא הסתכלה עליי בחזרה. הרגשתי שלווה כזאת , ודקירות קטנות בבטן, והרגשתי את העיניים שלי נוצצות. התקרבתי אליה. נישקתי אותה בעדינות. זה הרגיש כל כך טוב. כאילו שהגוף שלי צעק, איך לעזאזל לא עשית את זה עד היום?!. היא התנתקה ממני כעבור כמה שניות ובחנה אותי, כאילו ווידאה שאני באמת כאן, ובאמת אנחנו ברגע הזה, סוף סוף. ליטפתי את ראשה בעדינות. היא חייכה ונישקה אותי.

* * *

דרך אגב, תודה על התגובות בפוסט הקודם , מצטערת שלא עניתי - הפעם אני מבטיחה לענות 3>