אני בצודדת =(

לא כיף בכלל! בזמן האחרון אני לא ממש מרגישה טוב,

אני מרגישה כמו זקנה בריטית עם כל הכוסות תה האלה . טוב מייטס, הנה המשך , באיחור של יומיים (אני יודעת, אני יודעת) . הפרק הבא ביום חמישי .  זה לא השתנה, כי הפרקים קצרים. כזאת אני <:

סי-יה! 3>

* * *

"ג'ס! בוקר טוב! קומי! " אבי דפק דפיקות נמרצות על דלת חדרי. "אני באה..אני באה.." מלמלתי מתוך שינה והתהפכתי לצד השני. ידי נגעה במשהו. "את יודעת, אם את לא תקומי הוא פשוט ימשיך להציק לך." שמעתי קול מוכר. חייכתי. פקחתי את עיני. ידו של טום אחזה בידי. "כיף להתעורר ככה, אה?" הוא חייך אליי. הנהנתי בעדינות ופיהקתי. "מה הטעם לקום בבוקר מוקדם?" "ככה שיהיה לך את כל היום ותוכלי להספיק את כל מה שתרצי." הוא ליטף את ראשי. טמנתי את ראשי בחיקו והוא חיבק אותי."הוא יודע בכלל שאני פה?" קמתי בבת אחת,מבוהלת. "לא. וכדאי שתצא דרך החלון, כי אחרת הוא יחשוב דברים..-" טום צחק. "תירגעי..לא עשינו כלום. ובכל אופן, הוא לא ראה אותי אתמול עוזב, אז אני מניח שהוא יודע שאני ישנתי פה." בהלה אחזה בי. זה לא טוב. "אתה לא מכיר את אבא שלי. הוא חי במחשבה שאסור לדברים לקרות עד אחרי החתונה. הוא מיושן וקרציה. זה לא שילוב טוב, בעיקר אם חבר שלך ישן פה." אמרתי , יותר לעצמי. ניסיתי לחשוב על דרך לצאת מזה. "חבר שלך...אני אוהב את ההגדרה הזאת." הוא חייך . חייכתי לרגע, מסתכלת על הגומה שלו, ואחרי שניה החיוך שוב נמחק מפניי. "ריי!" "קוראים לי טום, אבל בסדר, קורה..." "לא,לא! ריי! הוא אמור להיות כאן כל רגע!" קמתי בבהלה מהמיטה וזרקתי עליו את החולצה שלו, שהייתה מונחת בפינת החדר. שמעתי צעדים ליד הדלת. סימנתי לטום לשתוק. "היי ג'ס? זה ריאן..אני נכנס, בסדר?" הסתכלתי על טום. הוא הסתכל עליי. "לא!! אני מתכוונת....לא...אני....אממ...מחליפה בגדים." "זה בסדר ג'ס, אני כבר ראיתי אותך מחליפה בגדים.." שמעתי אותו צוחק. הסתכלתי על טום, ששילב ידיים בכעס. "ריי! אני כבר באה. חכה לי למטה בבקשה, אוקיי?" "אוקיי." שמעתי אותו יורד במדרגות. "מה נעשה?" שאלתי את טום. "הוא ראה אותך מתלבשת?!" "טום, עשה לי טובה.." צחקתי.ניגשתי אל החלון. "צא מפה." "אין סיכוי! מה אני, וונדרוומן?" "זה לא אמור להיות...?-" עיקמתי את ראשי והרמתי גבה. אחר כך ניערתי בראשי. "לא משנה, בכל מקרה, תירגע, זה מרחק של פחות מ3 וחצי מטרים. ואם תיפול..-" הסתכלתי למטה. "הדשא ירכך את הנפילה." משכתי בכתפיי. "אה. אם הדשא מרכך את הנפילה אז אין לי בעיה לשבור רק רגל." הוא העווה את פרצופו. צחקתי. "אתה חייב לצאת מפה איכשהו." "לצאת או.... להיכנס?" הוא הסתכל לעבר האמבטיה שחברה לחדרי. נאנחתי. "טוב, אבל תהיה שקט. ותיכנס לשם במהירות..." ניגשתי לסגור את הדלת של האמטיה אחריו, אבל הוא נישק אותי. התנתקתי ממנו בחיוך וסגרתי את הדלת. "ריאן?" קראתי.ירדתי למטה, אבל אבא שלי ישב על הספה. אז ריאן הסתכל עליי במבט של בבקשה-בואי-נעלה-לחדר-שלך. הנהנתי. עלינו במדרגות בדממה. כשהגענו לחדר, הוא חייך אליי, לקח את ידי, סובב אותה אליו ונישק אותי. התנתקתי ממנו במבוכה. "אנחנו באמת צריכים לדבר." הושבתי אותו על המיטה. לקחתי נשימה עמוקה. "אני רוצה שניפרד." הוא הסתכל עליי בהלם. "מה?" נאנחתי. "תראה, אתה בחור מקסים והכל. אבל, טוב, אני לא מרגישה כלפייך אותו הדבר ו.." "יש מישהו אחר?" הוא שאל. “אבל זה לא -” “יש?” הנהנתי באיטיות. "מי?" "אממ..טוב..." הרגשתי את לחיי מאדימות. "פשוט ספרי לי כבר." העפתי מבט על חדר האמבטיה, והחזרתי את מבטי במהירות לריאן. "טום." "טום?? טום פלטצ'ר?" "הוא ולא אחר." חייכתי חיוך קלוש. "אבל הוא חבר שלי! הוא לא יעשה לי את זה!" השפלתי את ראשי, ואחר כך הסטתי את מבטי ממנו. הייתי חייב. פשוט הייתי חייב. "אאאאאפפפצ'יייייי". "מה זה?!" אופס. "יש מישהו בתוך האמבטיה, ג'ס?" ריי ניגש אל דלת האמבטיה. "בטח שלא..!" הורדתי את ידו מהידית, אבל זה היה מאוחר מדי. ריי נכנס לתוך חדר האמבטיה.

* * *

DUDES!

כמעט שכחתי להגיד , הבלוג של המקפרוג'קט (כי אנחנו שולטות!) מתמודד בבלוג של מעריב לנוער על 'בלוג המוזיקה הטוב ביותר' . בבקשה תצביעו לנו ? <: כל מה שצריך לעשות , זה :

להיכנס לפה >> http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=636341&blogcode=11525365 , ללחוץ על 'מקפרוג'קט' ולהצביע.  זייהו! אה, ותנסו לעשות את זה פעם ביום (זה המקסימום) , אנחנו ממש רוצות לזכות D: תודה! 3>