העאעאעאע, הנה פרק שאני אישית מאודמאוד אוהבת. וגם, הממ, עקב קיצוצים בפרקים, החלטנו להעלות כל ראשון/חמישי.

תיהנו.D: אה, וד"ש ממנדי.P:

מייקל ולי נסעו במכונית.

"אממ, זה לא קצת מוזר לך לנהוג בצד ההפוך של המכונית?" שאלה לי.

"התאמנתי על זה. לפני שקמת עשיתי כמה סיבובים במכונית." השיב מייקל בחיוך. "וחוץ מזה, ה-GPS הזה הופך את הכל לפשוט יותר..."

"הו. ולאן אנחנו נוסעים?"

"את תראי." הוא אמר ולא הוסיף. לי שתקה. לאחר חצי-שעה מייקל עצר את המכונית.

לי חייכה חיוך רחב. "אנחנו בים." היא אמרה בשמחה.

"נכון." חייך מייקל. "בואי," הוא לקח את ידה והם ירדו לחוף. השעה הייתה שש וחצי, והשמש התחילה לשקוע בים. הם טיילו על החוף בשתיקה.

"לי," אמר מייקל. "אנחנו מכירים כבר המון זמן, ו-טוב, בזמן האחרון יצא לי לחשוב הרבה, והגעתי למסקנה שכל בוקר כשאני קם לידך, זה פשוט מרגיש טוב. אז חשבתי, ואז הבנתי שלקום בבוקר, ולא לראות אותך לצידי זה פשוט מוזר. אז הבנתי ש-" לי קטעה אותו.

"תציע לי נישואין ובוא נגמור עם זה כבר." היא חייכה חיוך רחב.

"אממ, אני יודע שכבר הצעתי לך נישואין, אבל, אמ, רציתי... טוב, רציתי להציע לך נישואין כמו שצריך, the old fashion way." הוא אמר. היא גיחכה ונראתה קצת המומה. "לי," הוא כרע ברך. היא הביטה בו בפה פעור. "תתחתני איתי?"

"ברור שכן, אידיוט." היא צחקה. היא התכופפה ונישקה אותו. הוא משך אותה אליו והם נשכבו על החול, מתנשקים בלהט. אנשים שעברו שם בהו בהם.

"יוני, תכסה את העיניים, זה לא לגיל שלך." אמא אחת שעברה שם אמרה לבן שלה ומשכה אותו משם. מייקל ולי צחקו.

"כדאי שנקום, כל השיער שלי מלא בחול. לא יכולת להציע לי נישואין במקום... פחות ציבורי ופחות-מלא-בחול?" שאלה לי בחיוך. הם קמו מהחול.

"את מעדיפה שאני אציע לך שוב באמבטיה? לא מלאה בחול, ובדרך-כלל היא גם לא ציבורית." הוא גיחך והם הלכו לכיוון המכונית.

"תודה על ההצעה, אבל אני חושבת שאני מעדיפה את הים." הם צחקו ונסעו חזרה לבית של מאי.

-יומיים אחרי-

"אז מה אנחנו נעשה היום?" מאי שאלה. היא, לי, אני ומייקל ישבנו על הספות בבית שלה ובהינו בנשיונל ג'יאוגרפיק. השעה הייתה תשע בבוקר, והסיבה שכולנו ערים היא כזו – לי ומייקל קמו בשבע בגלל שמאי הייתה ערה בשש והתחילה לבשל. שלושתם הרעישו, והעירו גם אותי, וככה מצאנו את עצמינו מול הטלוויזיה.

"אולי ניקח את מייקל לאיזה מקום בארץ?" הצעתי. לי החליפה מבט עם מייקל, מחייכת.

"אז בואו נלך למיני ישראל." לי אמרה. מייקל הביט בה בשאלה.

"מיני-ישראל?" הוא חזר אחריה. "מה זה?"

"אממ, ישראל קטנה," ענתה מאי, ואז פנתה ל-לי, "אבל כולם מבינים את הפואנטה של זה אחרי חמש דקות..."

"מה זאת אומרת?" תהה מייקל.

"כלומר, יש שם את כל ישראל, רק בגודל מיניאטורי." אמרה לי. "אבל מה אכפת לך? יהיה נחמד. אני מתה על מיני ישראל."

"אני בעד מיני ישראל," אמרתי, למרות שאני הצעתי את הרעיון וזה היה די טיפשי להעיר את זה.

"גם אני," אמר מייקל.

"אוקי," מאי נאנחה. "אז נלך למיני ישראל..."

"הי, רכבת!" מייקל אמר, מביט ברכבת הקטנה שנסעה על הפסים לידינו. הוא פנה כדי לבחון את שאר המוצגים סביבו. "אלוהים, זה מגניב." לי צחקה. הוא נעץ בה מבט נעלב. "אל תצחקי. זה מזכיר לי את הצעצועים שהיו לי בגיל שש..."

"טוב, אז ילד בן שש שלי," היא אמרה לו בחיוך, "מתחשק לך להפסיק לבהות ברכבת?" הוא גלגל את עיניו והעביר את מבטו אל המוצג של הנמל ליד הרכבת. מאי ואני הבטנו בשניהם מהצד, מבט מקנא מופיע על הפרצוף של שתינו. החלפנו מבטים ומאי חייכה אליי חיוך קלוש, והתחלנו ללכת אחרי לי ומייקל (שהתלהב מכל דבר שעברנו לידו). כשהגענו לאזור של תל-אביב הקטנה, הודעתי שאני הולכת לשירותים ומאי הציעה ללוות אותי. הנהנתי, ולי ומייקל אמרו שהם יחכו לנו באזור.

התחלנו ללכת לעבר השירותים, כשלפתע שמעתי קול מוכר יותר מידיי אומר בטון מגחך "Hey, Harry, look! It fell asleep while praying!"

מאי הביטה בי במבט מעט מבוהל והסתובבנו ביחד, מביטות בשישה אנשים שבהו בדגם של המוסלמים המתפללים ליד כיפת הזהב. הדובר, כמובן, היה גבר בלונדיני עם עיניים כחולות שנצצו בשמש החמה של הצהריים. מאי החזיקה בידי ומעכה אותה, ולמען האמת אני הייתי יותר מידיי המומה בשביל להעיר לה על זה.

"אל, אלה מי שאני חושבת שהם?" הרמתי את מבטי אליה ואז החזרתי אותו אליהם. ראיתי את התלתלים של דני מרחוק, בוהקים מעט ואת הפרצוף המשועשע שלו.

"אני חושבת שכן." טום הפנה את מבטו לעברינו, כנראה קלט אותנו בוהות בהם. הוא נעצר ונראה מכווץ את עיניו, מנסה להיזכר מאיפה אנחנו מוכרות לו. ואז הוא פתח את פיו בהבעה מופתעת. מאי ואני התחלנו ללכת במהירות, לפני שהוא יפנה אלינו או יותר גרוע – יפנה אל דני או דאגי.

נכנסנו לשירותים וסגרנו אחרינו את הדלת במהירות.

"מאי, אני-"

"-הם כאן." היא מלמלה בהלם. "מקפליי, כאן. דאגי כאן. כמה מטרים מאחורי הדלת הזו. מה אנחנו עושות?" היא נלחצה. הנדתי בראשי, אובדת עצות.

לי פערה את פיה בהלם כשראתה את טום, דאגי, הארי ודני לידם. היא התקרבה אליהם במהירות.

"מה אתם עושים כאן?" היא שאלה בהלם. כולם הרימו את מבטה אליה. דאגי ודני כנראה שכחו אותה, כי הם נראו מעט מבולבלים. על פניו של הארי הייתה הבעה מוזרה ולא-מוגדרת, וטום, לעומת כולם, רק חייך.

"לי!" הוא אמר בשמחה וחיבק אותה. "מייקל? מה אתה עושה כאן?"

"אני שאלתי קודם." התעקשה לי.

"אוקיי, אוקיי." טום הרים את ידיו כנכנע. "יש לנו הופעה בתל-אביב עוד כמה ימים, וחשבנו בינתיים לצאת לסיור בארץ הקודש." דני ודאגי נזכרו עם מי הם מדברים, וניגשו לחבק אותה.

"עברו שנים!" אמר דאגי וחיבק את לי ומייקל.

"מה, הארי, לא התגעגעת אליי?" לי שאלה בקול מתוק וחיבקה את הארי, שעדיין היה קצת המום.

"כן, הארי, לא התגעגעת אליי?" מייקל נפנף בריסיו בצורה נשית למדיי. דני, דאגי וטום צחקו, אבל הארי חיבק חזק את לי ולא ממש שם לב לסביבה. מייקל התקרב אליהם. "ווהוו, אחי, זאת אשתי שאתה מנסה למזמז כאן." הארי הוריד את ידיו מ-לי באחת, ונראה כאילו בעוד רגע הוא יקיא את נשמתו.

"אשתך? מייק, אל תגיד לי ש..." דני אמר בהלם, ושתק לאחר שניה. "אתם נשואים?"

לי הושיטה את ידה לדני, והראתה לו את טבעת היהלום שנצצה על אצבעה. "מאורסים, למעשה."

"אתם צוחקים עליי?! זה ענק! מזל טוב!" טום חיבק את מייקל ולאחר מכן את לי. אחריו דני ודאגי חיבקו אותם, מברכים את שניהם. לי הביטה בהארי. הוא נראה המום, ולא אמר מילה. כאילו הוא מפחד שאם הוא יפתח את הפה, הוא יקיא. היא התקרבה אליו, קצת נבוכה.

"הכל בסדר?"

הוא הביט בה, ואז נשם עמוק. "אתם מאורסים." הוא אמר בהלם.

"נכון." היא הביטה בו בציפייה, שיגיד משהו. אבל הוא רק שתק והביט בה. "תגובה?"

"אני... כלומר, אני... מזל טוב." הוא אמר לבסוף, ונשמע מוזר. לי נאנחה. היא הסתכלה אל האחרים. דני, דאגי וטום היו עסוקים בלהשלים פערים עם מייקל, ולא שמו לב אליהם.

"אז מה עם איזי?" היא שאלה. הוא נראה קצת מופתע מהתפנית החדה של השיחה, אבל בכל זאת ענה לה.

"נפרדנו."

"ויש לך מישהי?" היא שאלה בסקרנות.

"לא, לי, אני..." הוא גמגם, ונראה כאילו הוא לא יודע מה לעשות עם עצמו. "אני צריך לשאול אותך משהו."

לי לא אהבה את הנימה שלו, והסיקה שהיא לא תאהב את השאלה הזאת. "אוקיי."

"מה קרה במסיבה של אלה וג'יימס?" לי התחילה להשתעל.

"סליחה... מה?"

"מה קרה במסיבה אז? אני יודע שקרה משהו, אבל הייתי שתוי, ואני זוכר הכל במעורפל... וכל הזמן כשאני מנסה להיזכר מה היה שם, קופצת לי לראש תמונה שלי ושלך במטבח בבית של דני. מה קרה שם?" הוא נעץ בה מבט חודר, והיא הרגישה כאילו הוא סורק אותה בקרני-רנטגן.

"אין לי מושג על מה אתה מדבר." היא אמרה במהירות. "ונראה לי ששמעתי את מייקל קורא לי, אז אם תסלח לי..." והיא התרחקה מהארי בצעדים מהירים לעבר מייקל וכל השאר.