אני בצודדת =(

לא כיף בכלל! בזמן האחרון אני לא ממש מרגישה טוב,

אני מרגישה כמו זקנה בריטית עם כל הכוסות תה האלה . טוב מייטס, הנה המשך , באיחור של יומיים (אני יודעת, אני יודעת) . הפרק הבא ביום חמישי .  זה לא השתנה, כי הפרקים קצרים. כזאת אני <:

סי-יה! 3>

* * *

"ג'ס! בוקר טוב! קומי! " אבי דפק דפיקות נמרצות על דלת חדרי. "אני באה..אני באה.." מלמלתי מתוך שינה והתהפכתי לצד השני. ידי נגעה במשהו. "את יודעת, אם את לא תקומי הוא פשוט ימשיך להציק לך." שמעתי קול מוכר. חייכתי. פקחתי את עיני. ידו של טום אחזה בידי. "כיף להתעורר ככה, אה?" הוא חייך אליי. הנהנתי בעדינות ופיהקתי. "מה הטעם לקום בבוקר מוקדם?" "ככה שיהיה לך את כל היום ותוכלי להספיק את כל מה שתרצי." הוא ליטף את ראשי. טמנתי את ראשי בחיקו והוא חיבק אותי."הוא יודע בכלל שאני פה?" קמתי בבת אחת,מבוהלת. "לא. וכדאי שתצא דרך החלון, כי אחרת הוא יחשוב דברים..-" טום צחק. "תירגעי..לא עשינו כלום. ובכל אופן, הוא לא ראה אותי אתמול עוזב, אז אני מניח שהוא יודע שאני ישנתי פה." בהלה אחזה בי. זה לא טוב. "אתה לא מכיר את אבא שלי. הוא חי במחשבה שאסור לדברים לקרות עד אחרי החתונה. הוא מיושן וקרציה. זה לא שילוב טוב, בעיקר אם חבר שלך ישן פה." אמרתי , יותר לעצמי. ניסיתי לחשוב על דרך לצאת מזה. "חבר שלך...אני אוהב את ההגדרה הזאת." הוא חייך . חייכתי לרגע, מסתכלת על הגומה שלו, ואחרי שניה החיוך שוב נמחק מפניי. "ריי!" "קוראים לי טום, אבל בסדר, קורה..." "לא,לא! ריי! הוא אמור להיות כאן כל רגע!" קמתי בבהלה מהמיטה וזרקתי עליו את החולצה שלו, שהייתה מונחת בפינת החדר. שמעתי צעדים ליד הדלת. סימנתי לטום לשתוק. "היי ג'ס? זה ריאן..אני נכנס, בסדר?" הסתכלתי על טום. הוא הסתכל עליי. "לא!! אני מתכוונת....לא...אני....אממ...מחליפה בגדים." "זה בסדר ג'ס, אני כבר ראיתי אותך מחליפה בגדים.." שמעתי אותו צוחק. הסתכלתי על טום, ששילב ידיים בכעס. "ריי! אני כבר באה. חכה לי למטה בבקשה, אוקיי?" "אוקיי." שמעתי אותו יורד במדרגות. "מה נעשה?" שאלתי את טום. "הוא ראה אותך מתלבשת?!" "טום, עשה לי טובה.." צחקתי.ניגשתי אל החלון. "צא מפה." "אין סיכוי! מה אני, וונדרוומן?" "זה לא אמור להיות...?-" עיקמתי את ראשי והרמתי גבה. אחר כך ניערתי בראשי. "לא משנה, בכל מקרה, תירגע, זה מרחק של פחות מ3 וחצי מטרים. ואם תיפול..-" הסתכלתי למטה. "הדשא ירכך את הנפילה." משכתי בכתפיי. "אה. אם הדשא מרכך את הנפילה אז אין לי בעיה לשבור רק רגל." הוא העווה את פרצופו. צחקתי. "אתה חייב לצאת מפה איכשהו." "לצאת או.... להיכנס?" הוא הסתכל לעבר האמבטיה שחברה לחדרי. נאנחתי. "טוב, אבל תהיה שקט. ותיכנס לשם במהירות..." ניגשתי לסגור את הדלת של האמטיה אחריו, אבל הוא נישק אותי. התנתקתי ממנו בחיוך וסגרתי את הדלת. "ריאן?" קראתי.ירדתי למטה, אבל אבא שלי ישב על הספה. אז ריאן הסתכל עליי במבט של בבקשה-בואי-נעלה-לחדר-שלך. הנהנתי. עלינו במדרגות בדממה. כשהגענו לחדר, הוא חייך אליי, לקח את ידי, סובב אותה אליו ונישק אותי. התנתקתי ממנו במבוכה. "אנחנו באמת צריכים לדבר." הושבתי אותו על המיטה. לקחתי נשימה עמוקה. "אני רוצה שניפרד." הוא הסתכל עליי בהלם. "מה?" נאנחתי. "תראה, אתה בחור מקסים והכל. אבל, טוב, אני לא מרגישה כלפייך אותו הדבר ו.." "יש מישהו אחר?" הוא שאל. “אבל זה לא -” “יש?” הנהנתי באיטיות. "מי?" "אממ..טוב..." הרגשתי את לחיי מאדימות. "פשוט ספרי לי כבר." העפתי מבט על חדר האמבטיה, והחזרתי את מבטי במהירות לריאן. "טום." "טום?? טום פלטצ'ר?" "הוא ולא אחר." חייכתי חיוך קלוש. "אבל הוא חבר שלי! הוא לא יעשה לי את זה!" השפלתי את ראשי, ואחר כך הסטתי את מבטי ממנו. הייתי חייב. פשוט הייתי חייב. "אאאאאפפפצ'יייייי". "מה זה?!" אופס. "יש מישהו בתוך האמבטיה, ג'ס?" ריי ניגש אל דלת האמבטיה. "בטח שלא..!" הורדתי את ידו מהידית, אבל זה היה מאוחר מדי. ריי נכנס לתוך חדר האמבטיה.

* * *

DUDES!

כמעט שכחתי להגיד , הבלוג של המקפרוג'קט (כי אנחנו שולטות!) מתמודד בבלוג של מעריב לנוער על 'בלוג המוזיקה הטוב ביותר' . בבקשה תצביעו לנו ? <: כל מה שצריך לעשות , זה :

להיכנס לפה >> http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=636341&blogcode=11525365 , ללחוץ על 'מקפרוג'קט' ולהצביע.  זייהו! אה, ותנסו לעשות את זה פעם ביום (זה המקסימום) , אנחנו ממש רוצות לזכות D: תודה! 3>

היילו D:

טוב, אז היה היום צ'אט עם דני... היה מסריח כמו קקי של ראלפי O.O לא נתנו לו בכלל לענות על שאלות, שלא לדבר על לפרסם אותן .... *נאנחת* שיהיה.

הבטחתי דאבל פרק? קיבלתם דאבל פרק.

זהירות - קיטש בדרך . נכתב בשנות התמימות שלי. *שורקת*

יחי הטוויטר! לינוי

* * *

לוסי הייתה עם גבה אליי. טום עצר לרגע וחייך. הוא העיף מבט חטוף לעבר הדלת, ונתקל במבטי. חיוכו נמחק בשניות מפניו.הוא קם לעברי. התרחקתי לאט אחורה. "אני מצטער, זה לא מה שזה נראה...." הוא מלמל והמשיך להתקדם לעברי. לוסי נראתה המומה ופערה את עיניה. "על מה אתה מתנצל! אין לך אפילו סיבה... אנחנו לא ביחד, אנחנו לא זוג, וגם לא נהיה!" צעקתי לו והתחלתי להתרחק בריצה לעבר הבית. הרגשתי נבגדת, מושפלת, פגועה. לא ידעתי למה. הרי זה מגוחך שאני ארגיש שהוא חייב לי משהו, כשהאמת – גם אם היא כואבת , - היא שהוא חופשי כמו ציפור לעשות מה שעולה על רוחו . הוא הלך בעקבותיי. "בבקשה, רק תקשיבי לי!" הוא התחנן. לא עצרתי . הגעתי לדלת של הבית, לא הסתכלתי עליו גם לא לשניה. פשוט טרקתי את הדלת ונשענתי בגבי עליה. קברתי את ידיי בפניי. שמעתי דפיקות בדלת. "ג'ס, בבקשה תתני לי להיכנס ולהסביר." "לך מפה". סיננתי. הוא שמע את זה. "ג'ס...בבקשה..." "לך.עכשיו." "ג'ס-" "ביי, טום." "-אומרים להתראות." "מה?" "אומרים להתראות , לא ביי. ביי זה אם לא נראה אחד את השני יותר. להתראות זה אומר שניפגש בעוד כמה זמן." שמעתי אותו מחייך. "אז ביי." אמרתי בתקיפות. הוא שתק. שמעתי צעדים. הוא הלך. הייתי אכזרית. הייתי רעה. לא ידעתי למה. הוא בסך הכל חי את חייו. החלטתי לנסות לא לשבור כל דבר שנקרה בדרכי, אלא לשבת על הספה, ואם לא לראות טלויזיה אז לפחות לבהות במסך הריק. כעבור נצח, מישהו צלצל בפעמון. "לכו מפה!" "ג'ס, זה אני." דני אמר. פתחתי את הדלת, עיני נפוחות, פניי אדומות, מלאות בדמעות. התחלתי להרביץ לו מכות קטנות אך נמרצות. "הכל באשמתך!! אמרת שהוא רוצה אותי! תראה איך השפלתי את עצמי!" "אני מצטער! הי, תפסיקי רגע, ג'ס." הוא אחז בכפות ידיי. המשכתי לבכות אבל השענתי את ראשי על חזו. הוא ליטף את ראשי. "אני לא ידעתי שהוא יתנהג ככה. חשבתי...טוב, הוא אמר כל כך הרבה מילים יפות עלייך." הרמתי את עיניי אליו. "הוא אמר מה?" " הוא יהרוג אותי שאמרתי לך . " הוא נאנח. "אבל הוא דיבר עלייך בדיוק כמו ילד קטן בחנות צעצועים. זאת אומרת .. זה טום, הוא נולד כדי לחפור – אבל הפעם זה באמת היה חריג." "בולשיט." "אני מאמין לו." "דני, הוא היה – .. הוא התנשק עם לוסי. ונראה כאילו הוא נהנה מזה." "שאלתי אותו." "שאלת אותו?! מה לעזאזל נותן לך את הזכות להתערב בזה? אתה חושב ש-” "הוא בא אליי. " הוא קטע אותי, כשהתחלתי כבר לאבד את העשתונות שלי. אין לי מושג איך הייתה לו כל כך הרבה סבלנות אליי. הייתי בלתי נסבלת באותם רגעים. "באמת כאב לו. הוא אמר שאת לא רוצה לראות אותו יותר. הוא אמר שהוא עשה טעות ופשוט ניסה לשכוח אותך.הוא לא ידע שתיכנסי ותראי אותם." שתקתי. "ג'ס, תני לו עוד הזדמנות." "לא." השפלתי את ראשי. "ג'ס...הוא ממש בדיכאון בגלל מה שקרה." "אתה אמרת את זה סתם.הוא לא באמת רוצה אותי.ועוד אני האמנתי לך כמו טיפשה." "תאמיני לי שכן." הוא אמר בביטחון, ואז, כשראה שאני נועצת בו מבט, הוא כחכח בגרונו. "התכוונתי...שזה קל להתאהב בך." גיחכתי. הוא הסתכל עליי. "אני רציני." הוא שם את כפות ידיו על פניי. "דני..." "תלכי אליו, בבקשה. תשמעי מה יש לו לומר." "אני לא יודעת." "תישני על זה. תחלמי עליי. או בעצם, עליו." הוא חייך. חייכתי חיוך קטן. "תודה." חיבקתי אותו. הוא הנהן, נתן לי נשיקה בלחי ועזב. עליתי למעלה. הפלאפון שלי צלצל. זה היה ריאן. נאנחתי. אני לא יכולה פשוט לא לענות לו. הוא התקשר כבר המון פעמים, וסיננתי אותו. זה לא פייר. "היי ריי." "איפה את? כמה חיפשתי אותך!" "מצטערת. " "למה הקול שלך רועד?" "זה .. זה בטח בגלל הפלאפון. הוא לא טוב." "בטוחה?" "בטוחה." "אני רוצה לבוא אלייך, להיות איתך קצת." "אולי עדיף פעם אחרת , ריי. אבא שלי בבית." פתאום החלטתי. "ריי, אנחנו צריכים לדבר." הוא נאנח. "כן, אנחנו באמת צריכים לדבר. המון זמן לא דיברנו שיחות כאלה של כמה שעות, יש לי המון מה לספר לך! למשל -" "לא...ריי," נאנחתי " אנחנו צריכים לדבר." "אה." הוא אמר ולאחר רגע התעשת. "אהההה." "ניפגש מחר." "אוקיי...ביי, ג'ס." "ביי." ניתקתי. ישבתי על המיטה. חשבתי על טום. שוב פרצתי בבכי. פאתטית. זה לא שרציתי לבכות , זה פשוט מין רגע כזה שלא הייתה לי שליטה על הגוף שלי. אתם יודעים, הרגע הנוראי הזה של גוש מחניק בגרון, ויבבות חלושות, והראייה מיטשטשת. כעבור כמה דקות, מחיתי את הדמעות, נשכבתי במיטה בניסיון להירדם, לשכוח מהכל. - - - 

ישבתי על המיטה בחדר. טום , אתה כזה לוזר, אלוהים...כשג'ס ראתה אותי ואת לוסי...הלב שלי התנפץ למיליון רסיסים.שברים קטנטנים של תקווה. היא באמת באה להגיד לי שהיא אוהבת אותי. אבל אני הייתי חייב להרוס את הכל, כמו תמיד. העפתי מבט לעבר החדר שלה. הייתי בטוח שהוילונות יהיו סגורים. אבל להפתעתי, הם היו פתוחים. קמתי לעבר החלון. ראיתי אותה יושבת על המיטה, בוכה. הצמדתי את ראשי לחלון והרגשתי איך שכואב לי הלב. לא רציתי שהיא תבכה, בטח לא בגללי. הייתי חייב לעשות משהו. היא נשכבה על המיטה, עיניה עצומות, כנראה. התפללתי שהיא לא תצליח להירדם. קמתי בהחלטיות. בהחלטה של הרגע האחרון לקחתי גם את הגיטרה שלי. ירדתי במדרגות, מתיז על צווארי קצת בושם. טרקתי את הדלת אחריי. דפקתי בדלת. אבא שלה פתח לי אותה. הוא חייך בחביבות. "היי, באתי לראות את ג'ס." השתדלתי לחייך. "או-אה כמה מעריצים יש לה פה." הוא גיחך. הלב שלי נחמץ. "בטח, בוא, היא בחדר." הנהנתי בתודה ועליתי במהירות במדרגות. דפקתי בדלת. היא לא ענתה. הנחתי שהיא ישנה. פתחתי בזהירות את הדלת. היא ישנה שם. הסתכלתי עליה ישנה. יכולתי להתבונן בה שעות. התיישבתי לידה וליטפתי את ראשה. היא חייכה לרגע ופקחה עיניים. חייכתי אליה. היא התנערה ממגע ידי. "מה אתה עושה פה?!" "אני –" "לך." "לא." "סליחה?" "אני לא הולך עד שלא תשמעי את מה שיש לי להגיד." היא נאנחה. העיניים שלה נצצו מדמעות. דמעה אחת זלגה במורד לחייה. מחיתי לה אותה בעדינות. "למה אתה עושה לי את זה?" היא לחשה. שמתי את אצבעי על שפתיה. היא עצמה עיניים לרגע ושתקה. לקחתי את הגיטרה והתחלתי לנגן. I can't stop, I can't stop loving you. הסתכלתי עליה. היא השפילה מבטה. You're a dreamer and dreaming's what you do, I won't stop believing that this is the end, there must be another way. Cos I couldn't handle the thought of you going away, woah yeah. Sorry's not good enough, why are we breaking up? Cos I didn't treat you rough so please don't go changing. What was I thinking of? You said you're out of love, baby don't call this off because sorry's not good enough. For you said you'd never leave me here, be there to hold and please me. Sorry's just not good enough for you, Everybody makes mistakes and that's just what we do. Sorry's not good enough, why are we breaking up? Cos I didn't treat you rough so please don't go changing. What was I thinking of? You said you're out of love, baby don't call this off because sorry's not good enough. "בבקשה תסלחי לי.." חיבקתי אותה. היא לא התנגדה. עטפתי אותה בזרועותיי וליטפתי את שיערה. "השיר הזה נורא יפה." היא מלמלה. "אתה כתבת אותו?" הסמקתי. "...כ-כן.." החלטתי לשנות נושא. "ג'ס..את לא יכולה לדמיין את מה שעבר עליי כשהיית עם ריי.." "אוה, אני דווקא כן יכולה לדמיין. לך היה את לוסי." "את..קינאת?" ניסיתי להחניק את החיוך. זה לא ממש הצליח. "מה אתה מרוצה?" היא שאלה וחייכה חיוך קלוש ,אחר כך זרקה עליי כרית. “אידיוט.” חייכתי. הסתכלתי עליה. היא הסתכלה עליי בחזרה. הרגשתי שלווה כזאת , ודקירות קטנות בבטן, והרגשתי את העיניים שלי נוצצות. התקרבתי אליה. נישקתי אותה בעדינות. זה הרגיש כל כך טוב. כאילו שהגוף שלי צעק, איך לעזאזל לא עשית את זה עד היום?!. היא התנתקה ממני כעבור כמה שניות ובחנה אותי, כאילו ווידאה שאני באמת כאן, ובאמת אנחנו ברגע הזה, סוף סוף. ליטפתי את ראשה בעדינות. היא חייכה ונישקה אותי.

* * *

דרך אגב, תודה על התגובות בפוסט הקודם , מצטערת שלא עניתי - הפעם אני מבטיחה לענות 3>

אוקי. אתם רשאים לזרוק עליי בננות ועצמים אחרים . D:

אני ממש מצטערת !

רק להזכיר לכם , שהפיק נכתב לפני המון המון זמן (המון המון המון.) (המון). (טוב הבנתם את הפרנציפ)

הפרק הזה מוקדש לעמית , שחיכתה בסבלנות ולא חפרה לי בכלל על זה שאני צריכה להעלות עוד פרק! *אהמשקראהמ* .

ואם יש לכם מצב רוח לפיקים יפים  , כנסו גם לפאנפיק שלה, פה . בברכת אלוהים-כמה-שדני-שר-יפה-אופרה, לינוי  . :)

* * *

"אז מה את אומרת?" ריי הביט בי. הוא חיכה לתשובה.המבט שלו גרם לי לאי נוחות. הרגשתי כל כך אשמה. "ריאן, עברו רק ארבעה ימים.." "אני יודע." הוא נאנח. "אני יודע. אבל אני מתגעגע אלייך. לפחות..." הוא עצר לרגע. "לפחות שבשבוע הזה נהיה ידידים. " "בסדר. אבל אתה מבטיח לא ללחוץ? אני באמת צריכה את השבוע הזה." לא שיקרתי. הייתי צריכה לעשות לי קצת סדר במוח המבולגן שלי, להבין מה אני באמת רוצה. ככה שלא יצאו נפגעים אחרים בסיפור הזה. או לפחות …. כמה שפחות. הרי הלב שלי ואני זה כבר שניים, נכון? "מבטיח." הוא חייך בהקלה. אחרי כמה שעות, ריאן הלך. בדיוק הייתי בדרכי לקומה השניה, לחדר שלי, כששמעתי דפיקות בדלת.הבטתי מסביב וחיכיתי רגע לשמוע קול צעדים. אבא שלי לא היה בבית. ירדתי למטה,שוב, ופתחתי את הדלת. דני עמד שם, מביט בי במבט אטום. סימנתי לו להיכנס. סגרתי את הדלת אחריו. "אל תוותרי על טום." הוא אמר , מביט בי. משפט אחד קטן ומתומצת. “אה, אז לא לוותר על טום? תודה, עכשיו אני יודעת מה לעשות. אח, מה הייתי עושה בלעדייך. “ “ג'ס...הוא כבר לא עם לוסי. השטח , מבחינתך, פנוי.” "מה זאת אומרת?" "היא כעסה עליו. הוא הלך אליה. היא חשבה שהוא רוצה להתנצל, ולכן, לפני שהוא אפילו התחיל לדבר היא הדביקה אותו לקיר בנשיקה ואמרה לו שהיא סולחת. הוא העיף אותה ואמר שהוא בכלל בא להיפרד ממנה." הוא גיחך. "לא יפה לצחוק עליה. זה לא מגיע לה." אמרתי . הוא שתק. "זה כן. היא אימללה אותו." "טום לא היה יוצא עם אחת שמאמללת אותו." אמרתי בנימה כזאת שהפתיעה גם אותי. כאילו שכבר אני מכירה את טום שנים. הוא בחן אותי לרגע. כנראה חשב את אותו הדבר. "הוא לא. אבל כשהוא ראה שאת וריי התחלתם לצאת, הוא כעס.אז הוא המשיך להתראות איתה." הסטתי את מבטי ממנו. היו לי הרבה דברים לחשוב עליהם.דני נראה כאילו זה באמת חשוב לו, מה שיקרה איתי ועם טום. זה היה כל כך ילדותי , כל הסיפור הזה. "אני לא יודעת." "הוא לא יוותר עלייך." אמר, וברגע הבא כבר ראו כמה הוא התחרט. "למה אתה כל כך בטוח? ראיתי כמה ידידות וחברות יש לו." הוא עצר. "מה?" "נו, כשנחתנו. המון בנות התנפלו עליו." הוא נראה מבולבל. "רגע, מה? נחתתם... מאיפה ?" התחלתי לאבד את הסבלנות. "טום לא סיפר לך איפה נפגשנו ?" "במטוס." "בדיוק." "אז איזה בנות? אני –" הוא עצר לרגע, ואז נמרח חיוך רחב על פניו. "אההה. ידידות שלו." "כן." אמרתי בעצבנות . "ידידות שלו." "תאמיני אם אני אגיד לך שמכל ה...ארמ...ידידות שלו, הוא רוצה אותך ?" "לא." "אז כדאי שתתרגלי לרעיון." "הוא לא רוצה אותי. הוא אפילו לא מכיר אותי מספיק זמן להיות ידיד טוב שלי." "אז איך אני יושב כאן?" "מה?" מלמלתי. "בתור מה אני יושב כאן, אם לא בתור ידיד טוב?" הוא חייך. “אני לא אכחיש את זה שיש לך נקודה, ג'ונס.” "לכי אליו." הוא שם את ידו על כתפי. "לא." "אז אני אלך ואגיד לו שאת גם מרגישה ככה כלפיו." "אני לא!" "את לא? ב-א-מ-ת?" הוא התקרב אליי. הבטתי בעיניו. שוב נפלתי במלכודת.הבן אדם הזה יכול לשגע פילים ולגרום להם לרקוד בתחתוני חוטיני ורודים עם מבט אחד. "אני כן." נאנחתי. הוא חייך חיוך ניצחון. "אז לכי אליו." הבטתי בו עוד כמה שניות, ולבסוף פלטתי אנחה וקמתי מהספה . יצאנו מהדלת, דני המשיך לבית שלו , שנמצא במרחק כמה רחובות משם. אני המשכתי לבית של טום. חשבתי בדרך מה שאני אגיד לו. מה, פשוט להיכנס ולהגיד "תעשה אותי כאן ועכשיו, פלטצ'ר!".. ? אז מה אני אגיד? .. לחבק אותו? לתת לו נשיקה על הלחי? ... לספר על השיחה שלי עם דני? לרמוז לו..? בלי ששמתי לב, פתחתי את הדלת של הבית של טום. קפאתי. טום ולוסי ישבו על הספה, מתנשקים בלהט.

* * *

עכשיו רעננתי את הדף. כמה שהפרק הזה קצר O.O לכן, פרק הבא יהיה דאבל - פרק , ביום חמישי .