חופש מקסים ומרנין לכולכן!
תעודתי נראית כמו תאונת רכבת בכל הנוגע לציונים שלי במתמטיקה אך שובצתי לארבע יחידות לימוד במקצוע מתאבדים זה, וגם קיבלתי עבודת קיץ מתועבת כדי להרוס לי את החופשה. טוב נו.
הלוואי שלא נטבע בזיעה של עצמינו בגל החום הזוועתי הזה, והלוואי שלא נטביע איתנו את דני. איימן.
אז הממ, תגובות זו מילה שימושית, תגובות~
פרק 7.
Would you like to go out with me?
"להשתכר זו טעות." קבעה ליזי. ג'ס הרים אליה את מבטו. הוא בדיוק אכל סלט ליד שולחן האוכל, מעיין בעיתון ושותה את הקפה שלו.
"אז מה הפעם?"
"שום סיבה מיוחדת," היא נאנחה והתיישבה לידו.
"הממ, לפחות שכבת עם מישהו?"
"היה שם איזה אחד," היא ניסתה להיזכר, משעינה את ראשה על השולחן, "רקדנו וחשבתי שהיה דווקא בסדר והכל..."
"אבל?"
"אבל נסתבר שהוא למעשה היא." ליזי נחרה בבוז כשג'ס התחיל לצחוק. "תצחק, תצחק. אני פשוט אסבול לי כאן מהאנג-אובר."
"ג'יי אמר שכנראה מגיע לך," ג'ס העיר.
"הוא פשוט שונא כשאני משתכרת בימי שישי, כי הוא טוען שאני הורסת לך ולו את התוכניות ליום שבת." היא הביטה בו באומללות.
"את יודעת שאנחנו אוהבים אותך." היה כל מה שהגבר מולה השיב לה, והיא נאנחה. "למה את לא מסתפרת שוב?" הוא שאל בעניין.
"כי..." היא הרהרה. "לא מתחשק לי פתאום." משכה בכתפיה. "איפה ג'יי בכלל?"
"קניות," ג'ס אמר.
"ומה אתה עושה פה?" היא חייכה. הוא חייך בחזרה.
"אני עושה עלייך בייביסיטר, אלא מה?"
"גיי." הטיחה בו.
"סטרייטית." הוא החזיר. היא התחילה לצחוק, ואז הפסיקה ברגע שההאנג-אובר התחיל להשפיע עליה שוב, כאב מפלח את מוחה בחדות.
"אני חייבת להפסיק לשתות." היא גנחה.
"את לא תוכלי, את אלכוהוליסטית מידיי, ליז."
"אתה יודע," היא גלגלה את עיניה, "תמיד נחמד לדעת שיש לי חברים שתומכים בי."
"עם קצת עזרה מחבריי!*" חייך אליה.
"אל תצטט לי ביטלס עכשיו, אני לא במצב רוח..." היא השעינה את מצחה על שולחן העץ ונאנחה.
"את לא במצב רוח לביטלס?" ג'ס נראה כמעט נעלב. "מי את, ומה עשית לאליזבת'?"
"שתוק, אני בכלל לא במצב רוח למוזיקה בבוקר."
"עוד מעט צהריים."
"אז למה אתה אוכל ארוחת בוקר?" היא צמצמה את עיניה לעברו. הוא נעץ בה מבט תמים.
"אי אפשר להתנגד לאוכל של ג'יי." ליזי פלטה אנחה ארוכה ואז אמרה –
"נכון." הוא חייך ורכן כדי לפרוע את שערותיה. "הי," היא אמרה כאילו נזכרה במשהו, "אתה יודע על מה חשבתי?" סובבה את ראשה לעברו.
"שאת צריכה מוסד גמילה?" הקניט.
"לא, אידיוט!" היא גיחכה. "אולי אני אשאיר את השיער שלי ארוך." ג'ס הרים גבה.
"אוקי, איפה הצלמים של punk'd? תמיד רציתי לפגוש את אשטון קוצ'ר." והוא התחיל לחפש במבטו מקומות מחבוא אפשריים במטבח.
"נו באמת..." ליזי גלגלה את עיניה. "מתחשק לך לבשל איתי משהו היום, אם אנחנו כבר כאן בבוקר נאה זה?"
"הו, בהחלט." חייך אלה ג'ס. "מה ברקע?"
"מה הבאת?"
"הראשון של הקיור," הוא עצר כדי להרהר לרגע, "הבאתי לג'יי איזה אחד של אואזיס שהוא רצה ולך, במיוחד, הבאתי את הדיסק של אהבת חייך החדשה, מקפליי."משהו נדלק בעיניה באותה השנייה כשהיא הרימה את ראשה ונעצה בו מבט מתחנן.
"אוה, שים אותו!" ביקשה.
"בשמחה, זרקי לי את התיק, הוא לידך." היא הביטה בתיק השחור שהיה על הכיסא לידה. היא הרימה אותו וזרקה אותו לעבר ג'ס, שתפס אותו במיומנות. הוא פתח אותו, הוציא את הדיסק והגיש לה אותו. "תכניסי למערכת." היא הלכה אל מערכת הסטריאו בסלון והכניסה את הדיסק, לוחצת על play ומגבירה כשצלילי הגיטרה התחילו למלא את החלל. היא חצי הלכה חצי ריקדה את דרכה אל המטבח, לוקחת את ידו ומתחילה לרקוד איתו. הוא צחק.
"אז מה נבשל?"
"בא לי עוגת תותים." היא אמרה בעיניים נוצצות.
"את כל כך צפויה," גיחך. "אבל נצטרך לחכות שג'יי יחזור." ליזי עשתה פרצוף עצוב.
"אבל ג'יי הוא טבח נאצי! הוא יבשל את הכל בעצמו." ואז חשבה לעצמה לרגע. "טוב, נחכה לו."
"לסלון?" הציע ג'ס. היא הנהנה.
"לסלון!"
"בן אדם," טום הרים גבה, "אתה לא זכרת את השם שלה?" דני הנהן. "ואתה מתפלא שהיא לא רצתה אפילו לראות אותך?" דני שוב הנהן. "אתה דפוק?" דני הנהן, ואז עצר כשהבין מה הוא עשה.
"הי!"
"אני רציני, מה עובר עלייך? לא שוכחים שם של בחורה!"
"אבל אני זוכר עכשיו!"
"טוב, זה לא עוזר לנו ממש, נכון?" טום נאנח.
"נכון." דני אמר באומללות.
"אז, מה אתה הולך לעשות?"
"לוותר?" הוא משך בכתפיו, נשען על הספה. "עדיין יש לי את הטלפון של האיימי ההיא." טום נחר.
"תשמע, היא יפה, אבל אתה בטוח שאתה – "
" – רוצה לוותר על נערת הפיצה החלומית שלך?" דאגי נכנס אל החדר, מתיישב ליד דני ומגחך. "באמת, דן. לא חשבתי שתוכל לשכוח את השם של 'מושא ההידלקות' החדש שלך."
"'מושא ההידלקות'?" טום גיחך.
"אני לא דלוק עליה!" התגונן דני. שני הבנים לידו רק נעצו בו מבט. "זה רק... היא כזו... יפה ו... יש לה חיוך יפה וקול אממ... שכיף לשמוע, והייתי רוצה להכיר אותה יותר ו – "
"איי, דני, דני..." טום נאנח.
"מה אני צריך לעשות?" הוא רטן.
"תתקשר לזו שהביאה לך את המספר?" הציע דאגי. "נדמה לי שהקטע עם נערת הפיצה גם ככה אבוד." הוא נאנח.
"כן, הא?"
"אז מה את עושה, בת דודה?" צ'ארלי התיישבה מול ג'יין בבית הקפה. היא הניחה שני ספלי שוקו מולה וחייכה אליה.
"מגישה טפסי קבלה לאוניברסיטה." אמרה ג'יין וגררה ספל שוקו אליה, מסניפה אותו באושר. "אני כל כך אוהבת שוקו."
"אני יודעת," גיחכה צ'ארלי, מסיתה את הפוני שלה מעיניה. "אז לאן את רוצה להתקבל?"
"הממ, בהתחלה חשבתי על קיימברידג'," אמרה ג'יין, ממשיכה למלא את הטופס, "אבל אין לי מושג איך אני הולכת להשיג עשרת אלפים פאונד בשביל לממן לעצמי את הלימודים ולא להתקיים משאיפה ונשיפה של אוויר, אז, ובכן, אני שוקלת את ג'ון מורס*-"
"עד לליברפול?"
"כן, בת דודה, עד לליברפול."
"מה רע בקיימברידג'?" נעלבה צ'ארלי, "את יודעת ש-"
"כן, כן, את עשית שם תואר ראשון, וכל שאר המשפחה, בלה בלה בלה, אין לי כסף."
"שההורים יממנו את זה, רק עוד שלושת אלפים פאונד."*
ג'יין גיחכה.
"גם אם הם היו מסכימים, הציונים שלי הם לא יותר ממוצעים, אין סיכוי שאני אתקבל." ואז נאנחה. "אני הולכת ללמוד קשה השנה." צ'ארלי התחילה לצחוק, והיא הזדעפה. "מה?"
"את, ללמוד. לא אמרת את זה בשנה שעברה?"
"כן, אבל-"
"וגם לפני כן?"
"טוב, אבל אז-"
"ומעולם לא למדת באמת." סיכמה צ'ארלי את הסיכום שלה.
"צ'אר, את לא עוזרת לי." גנחה ג'יין בתסכול. צ'ארלי כבר סיימה את השוקו שלה והעיפה מבט בשעון.
"גם אין לי זמן לעזור," היא נאנחה, "אני צריכה לעוף. ביי, בת דודה." היא נישקה אותה קלות בלחי והלכה, משאירה את הכסף לכוס השוקו שלה על השולחן.
"ביי," ג'יין קראה, ואז חזרה למלא את הטפסים במרץ. כשעה לאחר מכן, היא הזמינה עוד שוקו והחליטה שעדיף שתכין את שיעורי הבית שלה שם ותסיים איתם. היא הייתה באמצע פונקציה קשה במיוחד כששמעה מבטא מעט מוכר אומר "שבי, מאדאם," והרימה את מבטה. נערה בערך בגילה, עם שיער בלונדיני ועיניים ירוקות צחקקה והתיישבה עם גבה אליה. היא קפאה כשזיהתה את דני ג'ונס מתיישב למול אותה אישה. הוא קלט אותה מסתכלת עליו וחייך אליה. היא הזעיפה את פניה, אבל הוא התעלם ממנה. היא התחילה להתעצבן, ממשיכה לכתוב. היא לא יכלה שלא לבחון את הבחורה איתה דני יוצא; רזה, יפה. היא לבשה ג'ינס בהיר וחולצה ירוקה של באד רליג'יון, נעלה אולסטאר אדומות ודי מרופטות.
הם דיברו ודיברו ודיברו, ולא נראה כאילו הם יפסיקו לדבר אי פעם. שעה עברה וג'יין סיימה כמעט לגמרי ללמוד. היא לא הקשיבה לשיחה שלהם, מקובעת בדעתה שדני ג'ונס הוא אידיוט ואיחלה לו למות בייסורים נוראיים הכוללים מקלחת בזיתים רעילים במקום נידח כמו... כמו... דרום לואיזיאנה.
"אני הולכת לשירותים רגע," הודיעה לו הבחורה ההיא לפתע, ואז קמה והלכה לכיוון השירותים. ג'יין הביטה בה הולכת, ואז הרגישה מבט ננעץ בה. היא הרימה את עיניה וקפצה לאחור בבהלה כשראתה אותו עומד מולה, צועקת ונופלת מהכיסא שלה. דני הרים גבה, מושיט לה יד. היא התעלמה ממנה וקמה לבד.
"זה לא היה מנומס מצידך," הוא העיר.
"יופי." היא אמרה. "אז אני רואה שאתה לא נשאר לבד לרגע." היא הוסיפה בקור, מחזירה את מבטה אל הדף. הוא שתק, ולאחר כמה שניות היא הרימה את מבטה, מוצאת אותו בוחן אותה בחיוך. "מה?" היא אמרה.
"את מקנאה?"
"לא!" מיהרה להכחיש. דני גיחך. "אני מתכוונת... אני לא מקנאה."
"אני בטוח." חייך אליה. ג'יין בלעה את רוקה. "אז מה את עושה?"
"יושבת." היא החזירה לו.
"הממ..." ג'יין צחקקה מעט, ואז ניסתה לעצור את עצמה ללא הצלחה. "אז בנוגע לאתמול, ג'יין," הוא אמר, קולו הופך רציני יותר, "אני באמת מצטער."
"זה בסדר..." מלמלה בשקט. "זה לא כאילו היה קורה משהו." הוסיפה חרישית. הוא לא שמע את המשפט האחרון. היה שקט, ואז אותה בחורה שדני יצא איתה חזרה מהשירותים בריצה.
"דני, אני חייבת ללכת – זה בסדר מצידך, נכון? אני ממש-"
"זה בסדר," הוא חייך אליה. "אני אתקשר אלייך." היא חיבקה אותו קלות.
"אוקיי." חייכה. "אני הולכת..." והיא לקחה את התיק שלה, יוצאת במרוצה מבית הקפה. דני הסתובב לעבר ג'יין, והיא הסמיקה קלות, מרכינה את ראשה.
"אז ג'ייני," היא הזעיפה את פניה.
"אל תדביק לי כינוי."
"את רואה כאן דבק?" הוא חייך, מתיישב מולה.
"למה אתה יושב פה, דני?" היא שאלה.
"זה מפריע לך?" הוא רכן קדימה, קרוב אליה. ליבה התחיל לפעום מהר יותר והיא הרגישה איך היא רועדת פתאום.
"לא..." היא אמרה בשקט. הוא לא התרחק, וג'יין ניסתה להסית את מבטה ממנו; לקבע את עיניה על משהו אחר. מפת השולחן – כוס השוקו הריקה שלה – המלצר הבלונדיני עם העגיל בגבה – אבל שום דבר לא הפיג את המתח שהרגישה באוויר. היא נלחצה.
"אז אמרת אתמול שתסכימי לצאת איתי," חייך אליה, והיא הרגישה את ליבה פועם בחוזקה, "אני יודע שהייתי לא בסדר והכל, אבל, תוכלי לתת לזה עוד הזדמנות?"
היא בחנה אותו.
"מה עם הדייט שלך?"
"אוה?" הוא נראה מבולבל, ואז התחיל לצחוק. "היא לא הדייט שלי!"
"היא לא?" תחושת הקלה הגיעה והכתה בה משום מקום. "אז מה היא?"
"היא החברה של דאגי," הוא אמר, משועשע.
"אה." אמרה. "אז... מה עשית איתה?" היא צמצמה את עיניה לעברו. הוא נשען לאחור בנינוחות.
"אנחנו ידידים טובים," אמר בקלילות.
"אוה, הבנתי." היא הרכינה את ראשה, מאוכזבת מעצמה על שהתעצבנה כל כך בקלות. ואולי באמת היא לקחה את העניין הזה קצת קשה מידיי.
"אז לא ענית לי," דני אמר. הפלאפון שלו היה מונח על השולחן והוא שיחק עם המקשים בעצבנות.
"על מה?" שאלה. דני נאנח.
"תרצי לצאת איתי?" וג'יין הסמיקה, מחייכת.
"אוקיי."
*Bad Religion היא להקת פאנק אמריקאית שהשיר הכי מוכר שלהם שאני מסוגלת לחשוב עליו עכשיו הוא American Jesus, שאולי אתן מכירות גם כי אני חושבת שסימפל פלאן עשו לזה קאבר. המוןןןן להקות פאנק רוק היום מתבססות על מה שהם עשו. מומלצים בהחלט~
*With a little help from my friends. אני יודעת לנגן אותו! *קופצת*
*הדיסק הראשון של הקיור (The Cure) נקרא Three Imaginary Boys, תתעלמו מבורותו של ג'ס.
*שכר הלימוד באוקספורד או קיימברידג' הוא 10,000 פאונד לשנה. שזה בעצם 65,000 ₪. באוניברסיטאות פחות יוקרתיות הסכום הממוצע לשנה הוא 7,000 פאונד, כלומר; 45,000 ₪.
*אוקיי אני רק מוכרחה לציין משהו בנוגע לג'ון מורס: בריאן מיי, הפאקינג גיטריסט (מקום 39 ברשימת הגיטריסטים הכי טובים בעולם, ע"פ הרולינג סטונס. העיתון, הכוונה) של קווין, הוא הנשיא (קנצלר, אם זה מאוד חשוב לכן) של האוניברסיטה הזו. וזה אחד הדברים הכי מגניבים, כאילו, בעולם כולו. כי הוא גם אפי וגם דוקטור בפיסיקה. אני רוצה להתחתן איתו.
נקודה למחשבה #1: אז מה בעצם קרה עם איימי? ם=
בבלוג זה
בכל הבלוגים
