שלומות, my mates!
הודעה קטנה: פרשתי ממד"א! אכן, אכן. אבל היה עדיף לפרוש בכבוד מאשר שיעיפו אותי משם בבושת-פנים! B| זה קשה מדיי, בלעט. ם: אני מוכרחה לציין שזה מרגיש נפלא, לא להתעורר בשבע בבוקר בצרחות שאני "כל-כך מאחרת, לעזאזל!!!" ולרוץ לשם ברגל כי פספסתי את ההסעה. ^____^
בכ"מ, הבה נחגוג את פרישתי עם פרק שאמנם אין לו פואנטה, אבל הוא חמוד ואני אוהבת אותו!D:
* * *
"... ואז, טוב, היא שפכה עליו את המגש של השתייה." סיימה ניקי.
דאגי התחיל לצחוק. "היא... היא... נסגדת." הוא אמר, צוחק תוך-כדי.
"אני יודעת." היא חייכה חיוך-רחב.
"הי, אני הולך להתפנות. איפה השירותים?" אוליבר שאל, קם מהספה.
"שם." דאגי הצביע אל המסדרון. "דלת שניה."
"תודה." והוא הלך.
"אוקיי, אז מה היה אחרי זה?" שאל דאגי בסקרנות.
"הממ..." ניקי הרהרה. "בל שונאת את דני. דני עצבני על בל. הם מתים אחד על השניה. אז, טוב, אוליבר ואני פשוט עקבנו אחרי דני כדי, אמ, לגרום לו להתוודות שהוא אוהב את בל."
"אה..." דאגי הרהר. "זו לא תכנית טובה במיוחד."
"למה?" שאלה ניקי, נעלבת.
"תראי, אני מכיר את דני. הוא לעולם לא יודה שהוא אוהב מישהי, ועד כמה שידוע לי הוא מעולם לא היה מאוהב." דאגי משך בכתפיו.
"כן, שמעתי שהוא לא בקטע של להתחייב למערכת-יחסים. אני מניחה שבגלל זה הוא נפרד מאוליביה."
דאגי הניד בראשו. "אוליביה נפרדה מדני."
"מה?" שאלה ניקי בהלם. "למה?"
"הם רבו, בלילה לפני שהיא נפרדה ממנו. דני אמר שנמאס לו שאכפת-לה-יותר-מדיי בקשר למה שכתוב בעיתונות, ושהכל רק שמועות ושהוא לא באמת מתחיל עם בנות אחרות. היא החליטה שנשבר לה מהתירוצים שלו ונפרדה ממנו."
"וואו." ניקי בהתה בדאגי. "אני המומה."
"רוצה לשתות משהו כדי לצאת מההלם?" הוא גיחך.
"אה, לא, לא," היא מיהרה לומר וקמה מהספה. "כבר ממש מאוחר, ואוליבר ואני סתם נחתנו עליך – "
"תרתי משמע." הוא צחק.
"כן, נכון." היא הסמיקה. "אני מצטערת על זה."
"זה בסדר, עכשיו כשאני יודע את כל הסיפור." הוא חייך. "אני סתם אומר, אבל תדעי לך שלבל יש המון מזל שיש לה חברים כמוכם. לא כל אחד היה מוכן לסכן את החיים שלו כדי לעשות את מה שניסיתם לעשות."
"בכלל לא חשבנו על זה." היא חייכה במבוכה. "על מה שעלול היה לקרות אם לא היינו נופלים במרפסת שלך. רק רצינו לעזור לה. חוץ-מזה, זה נשמע הרבה יותר מרשים ממה שזה היה."
"ככה זה בדרך-כלל," הוא הנהן. "אבל אני באמת מסיר בפניכם את הכובע." הוא הניח את ידו על ראשו. "אוי. שכחתי שהוא בכביסה." ניקי צחקה. "טוב, אז אני אסיר את הפאה."
" – לא צריך," ניקי מיהרה לומר, ואז קלטה את דבריו. "פאה?"
"אה, כן, את רואה?" הוא קירב את פניו אליה והתכופף מעט. "מאה אחוז כותנה. מיוצר באינדונזיה." הם צחקו.
"אתה יודע, אסור לקנות מוצרים באינדונזיה."
"מה זאת אומרת?"
"זה בהיר מדיי," היא שיחקה בשיער שלו, מבלגנת אותו, "ולא איכותי במיוחד."
"הי, אני עובד על זה." הוא אמר בנימה של ילד בן שבע שאמרו לו שהכתב שלו לא קריא.
"אתה כזה חמוד." היא צבטה את הלחיים שלו בחוזקה.
"את מזכירה לי את דודה רבא שלי."
"סליחה, אני פשוט חייבת לצבוט לאנשים את הלחיים. אוליבר כבר בטראומה ממני." היא גיחכה. "איפה הוא באמת?" היא תהתה. "אנחנו צריכים ללכת."
"למה?" שאל דאגי במהירות. "תישארו עוד קצת."
"לא, אנחנו צריכים לקום מחר מוקדם. אני מניחה שגם לך יש תוכניות למחר." היא גיחכה, נזכרת שאחרי הכל – היא מדברת עם דאגי פוינטר בכבודו ובעצמו.
"האמת שלא." הוא אמר לפתע. "את רוצה אולי לצאת מחר?"
"לצאת?" עיניה נפערו בהפתעה.
"כן, את יודעת, לשתות משהו, אולי נטייל קצת בפארק..."
"ברצון." היא חייכה, מסמיקה עד שורשי שיערותיה.
"אז מה המספר שלך?" הוא הוציא את הפלאפון שלו מהכיס. היא אמרה לו את המספר והוא שמר אותו. "קוראים לך אלכס, כן?" היא נראתה נעלבת. "צחקתי," הוא גיחך.
"אוך, אל תבהיל אותי. לרגע פחדתי שאתה כמו דני." היא צחקה. הוא מייד צילם אותה בפלאפון. "הי, למה זה?"
"אני צריך שתהיה לי תמונה שלך כשאת מתקשרת." הוא חייך. "ויש לך חיוך יפה."
היא בהתה בו, אדומה כולו. "אז, אה... תתקשר אליי מחר...?" היא שאלה בהיסוס.
"כן, נדבר מחר." הוא חייך.
"אוה," היא שוב צבטה את הלחיים שלו חזק, מנענעת אותן, "יש לך חיוך כזה חמוד!" הוא התכוון לומר משהו, והיא מיהרה לשחרר את הלחיים שלו. "מצטערת, אני יודעת שאני חייבת להפסיק לעשות את זה."
"את לא חייבת." הוא אמר, מחייך אליה. "הידיים שלך חמות, זה נעים." היא הסמיקה קשות. "דודה רבא שלי לא שמעה מעולם על קרם-ידיים, וכל הידיים שלה מלאות פרונקלים כאלה שכשהם מתפוצצים אז כל – "
"אני באמת לא רוצה לדעת." היא קטעה אותו, מצחקקת. "אבל, אמ, תודה."
"הי, דאגי!" אוליבר קרא לפתע מהשירותים.
"מה?" דאגי צעק אליו בחזרה.
"יש לך פומפה? תקעתי כאן משהו מפלצתי!"
"אלוהים ישמור." ניקי קברה את פניה בידיה וזה נראה כאילו היא מתפללת לאלוהים שייקח אותה עכשיו. "אני כל-כך מצטערת עליו."
"זה בסדר, לי בעצמי היה את ג'ף." דאגי ניפח את חזהו בגאווה
"ג'ף?"
"כן, זה - "
"דאגי, אתה חייב לבוא לראות את זה, זה לא נורמאלי!"
הוא צחק. "מה דעתך שאני אספר לך את הסיפור המלא מחר?"
"אוקיי." היא גיחכה. "קדימה, לך להציל את אוליבר מהשעועית שהוא אכל לארוחת הצהריים."
דאגי בלע רוק. "ש-שעועית?"
"לך כבר." היא צחקה.
הוא הלך לשירותים, פתח את הדלת בהיסוס ומייד ברח משם.
"זה מטורף!" הוא קרא באימה. "אוליבר, מה לעזאזל עשית שם?!"
"זה פשוט – "
"אע, אני מתקשר עכשיו למנקה!" דאגי מייד הוציא את הפלאפון שלו. "רק תצא מהשירותים!"
"יש לך מגבונים לחים?"
"בארון למעלה!" הוא צעק בתשובה. הוא ניתק את השיחה לאחר שביקש מהמנקה לבוא.
"דאגי, אני כל-כך מצטערת על כל הבלגן שעשינו לך – "
"שטויות, אל תדאגי בקשר לזה." הוא אמר, אבל על פניו עדיין הייתה נסוכה הבעה של אימה מוחלטת.
אוליבר יצא מהשירותים, נאנח בהקלה.
"אוויר!" הוא קרא, שואף מלוא-ריאותיו ואז נושף בכבדות.
"אז אנחנו נלך." אמרה ניקי במהירות. "ודאגי, שוב, אני באמת באמת מצטערת. אבל אני אפצה אותך מחר! אממ, קפה ומאפה על חשבוני?" היא חייכה.
"נראה." הוא חייך בחזרה. "עכשיו קישטה, עופו לי מהבית." הוא סילק אותם, מצחקק.
"הי, זה לא מנומס – " אמר אוליבר, אבל ניקי קטעה אותו.
"אתה תשתוק ותמשיך ללכת, אוליבר. יש לנו הרבה על מה לדבר כשנגיע הביתה."
"אבל ניקי – "
"זה לא מעניין אותי."
"אבל – "
"אוליבר."
"אב – "
"לא."
הוא נאנח בעצב והמשיך ללכת.
"אז נראה אותך מחר." דאגי אמר לניקי, נשען על הדלת.
"כן, מחר." היא חייכה. "להתראות." והיא ואוליבר ירדו במעלית.
* * *
זה הכל להיום, folks! מקווה שאהבתן.D:
לילה טוב אנשות!3>
ממש התחשק לי לשים את התמונה הזאת, אני פשוט חולה עליה.XD
-עריכה-
-עוד עריכה 4:27-
אוי, הטמטום. לטום יש יומולדת ב-17.XD הכל בגלל הסרטונים ביוטיוב! .______.
לאנורא, לפחות אם אני אשכח את התאריך שלו אז אני אדע שכבר כתבתי לו ברכה גדולה וארוכה וצבעונית ומושקעת
(NOT) ו... זה. ם:
מזלטוב לתומאסמייקלפלטצ'ר, שהוא סקסי ושאני חולה לו על התחת ו... הוא הזדקן! בן 24, שמן אחד. *-*
כולנו אוהבים אותו מאוד ו... למה זה נשמע כאילו אני מספידה אותו?XD
אני אצטט את הברכה שכתבתי לו בבלוג לפני שנה (אומג! כבר עברה יותר משנה מאז EWO!): "שייזכה לשנים ארוכות של כתיבה, הלחנה וביצוע של שירים!D:"
WE LOVE U THOMAS. <3
תראו אותו, יצור שמן. *-*
גומה!!1
ולסיום, אחת התמונות האהובות עליי:
XDDDDD
ושוב, לילה טובD:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
