| 1/2010
סיכום שנה ועשור.
אז, מה היה לנו?
(2000-2004) סיימתי יסודי. אלה היו שנים יפות.
(2004-2007) עברתי את החטיבה, בסופו של דבר. ככל שאני חושב על זה אחורה ככה אני מבין יותר שהחשיבות הפדגוגית של המוסד הזה היא אפסית. פשוט מדהים, שלוש שנים שלא עשיתי כלום.
מבחינה חברתית השלוש שנים האלה יכולות להרוס אותך; אני לא חושב שאי-פעם היה לי קשה כ"כ חברתית כמו בחטיבה. ממש הרגיש כמו לסגור חבורה של קופים בכלוב שנקרא אחרון הביל"ויים ולראות כמה זמן ייקח עד שהם יתחילו לאכול את החרא של עצמם. אבל התחשלתי ללא ספק (דגש על זה שהתחשלתי ולא החכמתי, עדיין). יחד עם כל הקקה של החטיבה הכרתי את החצי הראשון של מי שיהיו לעתיד הפיות-קראוס, וורבר גינדי (שאיתי מהיסודי,ישתבח שמו), טוויק (שאליו תהיה התייחסות שלילית ביותר בהמשך) וכמובן דניאל יקירתי, הנפש התאומה שלי במלוא מובן המילה. אני לא חושב שהיא יודעת כמה אהבה יש לי אליה, כמו אל אחות.
עוד היו שיר וענבר-שהיו אבן יסוד חשובה בהתפתחות שלי בתור בנאדם והיו אבני היסוד שמהן נוצרו הפיות. למרות שענבר הביאה את הדרדרות היחסים בינה לבין שאר החבורה על עצמה, אין ספק שהיה לה תפקיד חשוב בהתגבשות של הבסיס של הפיות. ושיר-למרות שאני לא מתראה איתה כ"כ הרבה בהווה,היא הייתה חברה טובה, באמת. אני שמח שהיא פרחה בצורה כזו מתחילת התיכון ומבחינתי היא ההוכחה לזה שהחטיבה היא רצח עם חברתי לאנשים ששונים מהשאר. שיר גם הייתה הפרומתאוס של האישיות שלי היום. היא לימדה אותי לעמוד על שלי ולדעת מה אני רוצה, ולא לפחד להגיד את מה שאני חושב, אפפעם. על זה אני חייב לה המון.
בסוף החטיבה התחילו להיטוות הקשרים הראשונים בין אחרון הביל"ויים לבין המעיין, שלעתיד יהיו החלק השני של הפיות. אני זוכר שאני ותמיר היינו יריבים בהתחלה. אפילו פעם אחת עשינו קרב הפלקות בתחת, שבו הוא ניצח אותי חח. הכרתי גם את רתם, שאותו שנאתי שנאת מוות בהתחלה, ועכשיו הוא אהוב עלי בלי סוף. היו עוד כמובן, אבל התפקיד שלהם לא נהיה משמעותי עד להרבה הלאה.
לצערי גם אחרי החטיבה הפסקתי כמעט לדבר עם עדי (יודב, המקסימה) ומור פרי, שהיו חברות טובות באותה תקופה. גם טל, שהיה החבר הכי טוב שלי אז יחד עם וורבר וטוויק, לצערי לא בקשר איתי עוד. עד היום אני מתחרט שלא עשיתי כלום כדי לעצור את זה.
טוויק וורבר עשו איתי חסד והפכו אותי לחלק מהשלישיה הזאת של טוויק-רון-וורבר שהיום אני לא בטוח עד כמה היא מתקיימת פיסית היום, מאשר נפשית. שלא תחשבו שזה היה דבר שקל ליצור וורבר היה פרא אדם. אני זוקף לזכותי את איך שהוא התאפס על עצמו מאז שהכרתי אותו. מעניין שאם לא הייתי שובר את היד שלי אז לא הייתי פוגש אותו בחיים, והוא כנראה לא היה חלק מהפיות כיום.
את טוויק כמובן הכרתי דרך אינויאשה. את מיכל המקסימה אני מכיר בכנס אנימקון אחד מני רבים שהייתי הולך אליהם באותה תקופה. היא בוגרת להפליא.
התחלתי לצייר כמו בנאדם. טל קאופר נהייתה מעין מנטורית שלי בכל מה שנגע לציור-אני לא חושב שהיא ידעה את זה, אבל ממש הערצתי אותה. חשבתי שהיא מציירת מדהים.
החטיבה הסתיימה בסימן שאלה משונה כזה שריחף מעל הקבוצה, בגלל הפיצול שלי, של שיר ודניאל וגינדי לגימנסיה.
בחופש הגדול אני מכיר את אלה. הבחורה הזו מדהימה אותי בכל פעם מחדש, אין לי ספק שהיא תגיע לגדולות.
(2007-2009) מתחילה הגימנסיה. אני מכיר את אבגו. היא נורא שונה מאנשים שהכרתי עד אותה נקודה. יש בה מן עידון כזה שקשה להגדיר, וזה מכניס אותה בצורה בלתי נמנעת לחבורה שעדיין לא נקראת הפיות.
אני מכיר את אלכס וקראוס יותר טוב. מבחינתי שניהם מייצגים את תמצית הוניל של החבורה. הם ממתיקים את התרופה (או במקרה של הקבוצה, המהלומה) שכל אחד מקבל על הראש כשהוא מנסה להיכנס לפיות.
שמלי מצטרף. אני נורא אוהב אותו אפילו שהוא חתיכת קוקסינל חח, הוא בתפקיד המארח לכל מי שמנסה להצטרף. יש לו יכולת מדהימה לכבוש כל בנאדם שהוא מכיר בפעם הראשונה-אין לי מושג איך הוא עושה את זה, אבל זה משהו מדהים בעיני. שמלי מדבר נורא מהר וזה מצחיק רוב הזמן. בשאר הזמן זה מעצבן חח.
באותה תקופה הייתי יוצא הרבה לעיר עם דני, ולדימיר, אנזו טוויק ו-וורבר. בסופו של דבר לאורך כיתה י"א הדרכים של ולדימיר אנזו ודני, ושלי של וורבר וטוייק יתפצלו, אבל אני עדיין נורא מעריך את השלישיה הזאתי. אני חושב שהם חבורה מאוד חזקה של אנשים, ויש ביניהם מן קורלציה מעניינת. רואים שהם חברים טובים (אני מקווה שזה עדיין נכון חח, מזמן לא דיברתי איתם והתעדכנתי).
אני מכיר את רינת, שכובשת אותי במיידי. פשוט תותחית הילדה הזאת.
שיר ואלה נהיות חברות הכי טובות ודניאל נדחקת לצד. אני זוכר שבאותה תקופה ממש סלדתי משתיהן. הן היו נורא מעצבנות אז (הערה: המצב עכשיו הוא הפוך לגמרי, אני אוהב את שתיהן נורא. בצורה אירונית למדי הן הפסיקו להיות חברות הכי טובות).
בכיתה י"א שיר עוברת מטכ"מ, מעשה שאני ודניאל נעשה רק במחצית השנה.
אחותי מתה חמישה ימים אחרי תחילת הלימודים, וזה זכור לי כמו לימבו משונה כזה של מאורעות במשך שבוע. אני זוכר מילה במילה איך אבא שלי הודיע לי בטלפון. משום מה אני לא מצליח לבכות הרבה באותה תקופה. עכשיו כשאני חושב על עדן הלב שלי מתחיל לפרפר בצורה בלתי נשלטת, אני מתעצב אבל עדיין לא מצליח לבכות. אני קובע את hometown glory של אדל כשיר של אחותי. עד היום אני לא מקשיב לו הרבה, אני חושב שמאז שהיא מתה הקשבתי לו אולי 3 פעמים. מבחינתי המוות של עדן היה החותם האחרון על האישיות שלי, ואני לא חושב שאני אשתנה הרבה מהבחינה הזו בעתיד.
אני טס לפולין. חוויה חד פעמית בחיים שלי, אבל אני חושב שהייתה יכולה להיות מנוצלת יותר טוב. שכחתי לציין גם שרתם ותמיר כבר עברו שאותה תקופה לגימנסיה, אז שניהם, דניאל, אני גינדי וסגל נמצאים באותו האוטובוס.
יחד איתנו נמצאים גם האחים, שהיריבות בינינו לביניהם שוכחת באותה תקופה קצת בגלל שהם מבינים כמה מקסימים תמיר ורתם.
רתם מעיר איזושהי הערה על מישהי באוטובוס שקוראים לה עדי וייזר, וזה גורם לי להדלק עליה ולרדוף אחריה במשך תקופה ארוכה בלי הצלחה וזה נמשך גם עכשיו. אני מפגר, הייתי צריך להפסיק. אני צריך להפסיק.
בי"א אני מכיר את מנטין. אין לי מילים לתאר אותה, היא פשוט בנאדם ייחודי מכל בחינה שתבחן אותה. היא מצחיקה אותי מאוד. היא נוסעת איתנו לאילת ותופסת אותי פחות או יותר ערום באמצע הלילה חח.
שכחתי לציין שבחופש החבורה כבר נקראת רשמית הפיות. like it or not אנחנו מהווים קונטרה לאחים, הם כבר לא אוהבים אותנו ממש, למרות שלדניאל ומיכאל יש לי חיבה מסוג נורא מוסיים שקשה לי להגדיר חח.
בי"א אני מכיר את רזוש המקסים הזה שלימים יקרא רזילו ואת פלח התותחית, הבחורה הכי חכמה שאני מכיר. גינדי ופלח נהיים חברים, גם תמיר ומאי הדני. שכחתי לציין את בר ושי, שתמיד באים לי בצמד. שי תמיד צוחק מהמצחיקים שלי, זה עושה לי נעימי בפיפי חח. ובר, יתברך, אני אוהב אותו בגלל העובדה שההבחנות שלו נורא קרובות לשלי. בר מאוד שקול, בצורה שמזכירה לי את עצמי איכשהו. לאחרונה הוא לא בא הרבה ליציאות וכוסאמאשלו חח. איפשהו בי"א נכנס גם אלון לתמונה. וואי, הוא בנאדם כ"כ מצחיק. ומעבר לזה שהוא מצחיק לאללה הוא מעניין נורא, אני תמיד נהנה לדבר איתו על אלכוהול ומוזיקה ישנה ונינג'ות ובישול. י"א מסתיימת בסופו של דבר והיא רשמית השנה הכי קשה שהייתה לי בחיים. י"ב מתחילה והיאנפלאה עד עכשיו, וייזר נהיית חלק מהפיות ובסופו של דבר אני מתוודה בפניה. לא יוצא מזה כלום. אני עדיין חי בסרט שיצא מזה משהו. אלינה נהיית פיה מן המניין והיא בדיוק סוג האישיות שחסר לנו, עדינה כזאתי, חמודה פיצוצים. ויש לה אחלה תחת (:
אני וגינדי נהיים חברים ממש טובים פתאום בי"ב.
לפני שבועיים בערך אני מכיר את שיר הרצוג, בחורה מדהימה. הייתה בסילבסטר. הייתי עושה אותה אבל יש לה חבר חח 3>
טוויק דופק לי קטע מסריח ואני לא מדבר איתו מאז ערב הסילבסטר. סורי, מגיע לו. ואם אתה קורא את זה יא פוץ, אתה יודע שאתה לא בסדר, אז פשוט תתנצל.
אחותה של דניאל מתחתנת, השעה 12, בום נגמר העשור.
עשר שנים מעניינות. מי יתן והעשר הבאות יהיו אפילו יותר.
שתהייה לכולנו שנה ייחודית ומלאה בסקס רוחני בכל צורותיו (וגם לא רוחני, אם אפשר).
חפרתי פיצוצים, אוהב אתכם אחד-אחד.
רון.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Walker