אם זה מריח כמו בלוג, ונראה כמו בלוג-אז זה לא יפני.

בקיצור, קראוס התגייס היום.

ואני ממש בחרדות פה. אני כמו אמא שלו חח.

עוד שבוע-שבועיים גם שי, גינדי, תמיר, שמלי ובר ילכו לי. אחרי זה אלכס, מנטין ופלח, איפשהו שם גם אני, אלון, ו-וורבר.

אני ממש מפחד על חברים שלי. באמת, היום כשבאנו באיחור אני וורבר ומנטין וראינו את קראוס כבר על האוטובוס אז התחילו לרעוד לי הברכיים.

רעדו לי הברכיים כי זה כאן וזה עכשיו וזה מול הפרצוף שלי, וכי כל הפלוצים האלה מתגייסים לי לכל היחידות הכי קרביות והכי מפחידות, ואני ממש מפחד עליהם, כמו אמא שלהם.

אם יקרה למישהו מהם משהו אני לא חושב שאני אדע מה לעשות עם עצמי.

את החברים שלי אני בוחר בקפידה. אני חושב שהם הצילו אותי מגורל נורא שהיה יכול להיות לי בתיכון ובכלל. החבורה שלי, החברים שלי, הם אסופת האנשים הכי מיוחדים שהצלחתי לגבש סביבי.

הפיות האלה (ואלה 3>) הם כל מה שיש לי פחות או יותר. אני עכשיו בסקייפ בשיחה ושי ציין משהו נורא נכון, וזה שאנחנו כל הזמן ביחד. אם אנחנו לא בשיחה אז אנחנו בעיר ואם לא בעיר אז ערב סרט או משהו בסגנון, אבל אנחנו תמיד ביחד. ובגלל זה אני מפחד על כולם ככה כשהם מתגייסים לי, כי אני כל הזמן איתם. והם כמו האחים שלי וכמו הילדים שלי קצת חח.

ומה שנשאר לי לעשות פחות או יותר זה רק לדאוג להם. וזהו.

הכל יהייה בסדר. תמיר, אל תעשה שטויות.