נהר גועש ושמו החיים שלי

ח.

מגיל 14 היינו החברות הכי טובות

יצאנו לבלות ביחד, נסענו בטרמפים, ישנו אחת אצל השניה, למדנו ביחד וחלקנו אהבות ראשונות וצחקוקים. 

לצבא התגייסנו ביחד, היינו בנח"ל ועברנו את המסלול הכי צמוד שאפשר. בקיבוץ היינו שותפות לחדר וגם בהאחזות . 

ואז החלה ההתרחקות. היא התחברה למ"כ שלנו בהאחזות , לו היא נשואה עד היום, ואני עזבתי את הגרעין באמצע ההאחזות בגלל תחושה שאני רוצה לעשות קצת יותר "צבא" ולא לחזור לקיבוץ ובזה לסיים את הצבא, והלכתי לקורס חובשות ואחר כך הייתי חובשת עד סוף הצבא עם הרבה סיפוק והנאה. 

הייתי מגיעה בשבתות לקיבוץ אבל זה לא היה זה... 

אחרי כמה חודשים היה מקרה שהיא נתפסה בשקר על ידי אחת הבנות, שקר שהיא אמרה להן שמשהו שלי למרות שהוא היה של הבת שהתקרה אלי ומכיוון שלא ידעתי על זה לא תמכתי בה. 

לא יודעת אם בגלל שלא גיביתי אותה בשקר או בגלל שלא היה לה נעים ממני אחרי הסיפור הזה כבר לא כל כך דברנו. 

מאז עברו המון שנים, פגשתי אותה בפגישת הגרעין ובקיבוץ פעם ופעם עם בעלה בקניון בחיפה, לא יותר משלום ביננו. 

לפי דעתי היא אפילו לא חלקה עם בעלה את העניין שאנחנו לא הכי חברות כי כשהוא פגש אותי הוא מייד בשמחה גדולה הפנה אותי אליה. 

לפני שבוע התקשרה חברה משותפת, ספרה שגילו לח. סרטן. סרטן ריאות שגילו אותו כבר מפושט לראש ועצמות ושמצבה לא טוב. 

התקשרתי מייד לחברים נוספים שגרים בקיבוץ ושמעתי את אותה בשורת איוב. 

תמיד כשחשבתי על הגורמים למחלתי ,האשמתי את זיהום האוויר החמור בחיפה וחשבתי עליה בקיבוץ, אי שם בצפון הרחוק וכמה כיף להם עם האויר הצלול שיש שם. 

בקשתי את הטלפון שלה, אמרו שלא מסכימה לדבר עם אף אחד, שמסתגרת בביתה ובעלה ביקש להעניק לה את המרחב והשקט. 

מרגישה מצד אחד החמצה. רוצה לסגור איתה עניינים, 

דברתי עם חברתי האחות האונקולוגית, היא אומרת שאם זה אכן סרטן ריאות מפושט היא תמות, ובקרוב. 

מצד שני ממש לא באשמתי חלה ההתרחקות, ואני גם נמנעת מהתקרבות לאנשים עם סרטן כי זה מכניס אותי לסרטים שלי.. כמובן שאם זה חלילה משהו קרוב אלי אז הייתי שם אבל ממש לא כדאי לי להתעסק בזה עכשיו.

אבל כבר שבוע זה כל מה שיש לי בראש. כל מקום שאני עוברת מזכיר לי אותה, כל שיר ישן כל מחשבה הכל סובב סביבה.

אני מאחלת לה מעומק ליבי רפואה שלמה, אבל אם זה לא אפשרי אני מאחלת לה שתסבול מה שפחות כי אני יודעת כמה אכזרית וקשה המחלה הארורה הזו וכמה יש אנשים שמייחלים כבר לסוף ולשלווה. 

מאחלת בריאות לכולם