בגלל שלא הספקתי לכתוב פרק,
אני מעלה וואנשוט נחמד שכתבתי אתמול.
וואנשוט- סיפור בעל פרק אחד.
תהנו (:
"טום, טום טום" צעק ביל בעודו עם בוקסר בלבד, מחפש את אחיו בכל הבית, מועד טיפה במדרגות, נופל אך זה לא מונע ממנו לעצור את חיפושיו.
"תשמיע קול, אני יבוא לעזור לך טומי בבקשה" המשיך לצעוק מתעלם מהעובדה שאמצע הלילה והשכנים ישנים, ובטח צלמי הפפארצי עורבים לו בפינה, רוצים תמונה מפתיעה, ידיעה מחודשת, ומשהו אשר ייעשה תעלומות ועם זאת המון כסף.
הוא מחפש שוב, יודע שלא משנה כמה גרוע יכול להיות, הוא יימצא את אחיו החשוב לו מכל.
טום, אל תעשה לי את זה הלך שוב לחדרו, בפעם המי יודע כמה לחפשו שם.
הוא ממשיך לחפש, יודע שהוא יימצא את מבוקשתו. יודע, בראשו, חושש בליבו.
לאחר חיפושים רבים, אנרגיה רבה ואי שפיות מוחלטת החליט ביל להתקשר לאמו להגיד לו שטום נעלם, ושתעזור לו לחפש, הוא יודע שיימצא.
התקשר הוא מספר פעמיים, אך אימו אינה ענתה, אולי כי אמצע הלילה ממש.
הוא החליט לקחת מעיל, כובע ואפילו אינו טרח לשרוך את נעליו ויצא החוצה, לרחוב אשר באור יום מילא אותו ילדים, ועכשיו הוא שומם ורק קול הצרצרים המזמרים נשמעים.
"טום" איפה את קיבינמט,טום" צעק ביל, לא הפריע לו שגרונו כבר כואב,עיינו כבר עייפו.
הוא התחיל לרוץ, ריצה כה מהירה, לא מסתכל לאן, לא טורח להסתכל מאחור.
לא אכפת לו בכלל שהכובע נפל מראשו, ומעילו כבר ממזמן אינו בחיקו.
לפתע הוא נפל, על אבן גדולה, היה כתוב עלייה משהו,
אך ביל לא הצליח , לא רצה לקרוא.
טום קאוליץ ז"ל.
"לא יכול להיות", אמר ביל.
"לא יכול להיות" הפעם הוא ממש צעק.
"לעזור לך לקום? " לפתע קול מוכר, הפתיע אותו מבעד שום מקום.
"טום? טומי?" שאל ביל ומיהר לחבקו, מתהלם מהעובדה שהוא מחבק אוויר.
"טום? טומי? " התעורר ביל, ניגב את טיפת הזעה מראשו, זה היה אמצע הלילה.
"זה רק סיוט" חשב, חיוך עלה על פניו. מיהר הוא לחדר אחיו, וראה אותו שם. הקלה עצומה הציפה אותו, הוא לקח שמיכה ונשכב ליד טום, מחבק אותו.
טום רק חייך, הוא חיכה לחיבוק הזה. הוא רצה אותו.
בגלל שהוא חלם את אותו חלום בידיוק, אך בחלומו,ביל זה שנעלם,
אך חזר במהרה. הכי שרק אפשר.
כמו שרק תאומים יכולים.
פרק מחר- מבטיחה.
מאיה (:
עיצוב חדש, הפרק בתהליכי כתיבה (:
הפרק נכתב, מחר בבוקר או בצהריים נעלה אותו. תודה על הסבלנות שלכם (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
