וואנשוט חדש... מקווה שתאהבו!!:-*

כדאי לשמוע אותו עם השיר הזה -> http://www.youtube.com/watch?v=XD1cxSE25ck

****************

"אעאעאעאעאע!" שמעתי צרחה... זה נשמע כמו קארן... רצתי לכיתתה ומצאתי אותה בוכה ומעוצבנת...

"קארן! מה קרה?!?!?" שאלתי אותה...

"נכשלתי! F! שמן וגדול!" היא אמרה והתחילה לבכות...

"היי... זה לא נורא..."אמרתי לה וחבקתי אותה... לפתע נשמע הצלצול לסוף ההפסקה... הוצאתי אותה החוצה...

"זה מאוד נורא! זה אנגלית! אני דוברת אנגלית! איך אני יכולה להיכשל?!?!" הי צרחה והתחילה לבכות...

'איפה ביל כשצריך אותו?!' חשבתי לי...לקחתי אותה לשטוף פנים, ובדרך ראיתי את ביל מתמזמז עם החברה הזונה שלו... אחותה הצעירה בשנה של קארן... מייד חבקתי את קארן חזק כשהיא התחילה לבכות מלראות אותם ביחד...

*בואו אני אסביר פה טיפה... אני טום... טום קאוליץ... קארן, היא בחורה בגיל שלי ושל ביל, אחי התאום, היא כמו אחותנו השנייה... וזה טיפה הסתבך.. אני מאוהב בקארן, שמאוהבת בביל [שמתנהג כעיוור], שיש לו חברה, שהיא אחותה של קארן...*

'אוווף! אני לא מסוג לראות אותה ככה! למה הוא חייב לפגוע בה בלי סוף?!' כן, זה הכעיס אותי, ועוד יותר משהכעיס – העציב אותי לראות אותם ככה, שוברים לה את הלב...

"ביל!!!" צעקתי אליו... אבל היא לא נתנה לו ללכת... "חכי פה רגע... אני הולך אליו רגע.. אני תכף חוזר.." אמרתי ורצתי לביל....

"ביל!!!" צרחתי לו באוזן... "בוא כבר..!" אמרתי טיפה יותר ברוגע כשהוא נזכר להיתנתק מחברה שלו..

"מה אתה רוצה ממני?! אתה לא רואה שאני עסוק פה?!?" הוא צעק.. העפתי לו כאפה, בשביל שיירגע וסובבתי אותו אל קארן...

"אני עוד רגע חוזר.." הוא אמר לחברתו נשק לה ובא איתי...

"מה קרה?" הוא שאל בקול מעוצבן וחסר סבלנות... היא לא ענתה לו.... 'אני כבר לא מכיר אותו..' חשבתי לי בעצב...

"היא נכשלה במבחן שלה באנגלית..." אמרתי לו...

"נו באמת!!! בשביל זה קראת לי?! זה כולה נכשל! זה עובר!" הוא צרח והתחיל ללכת משם...

"ביל אם אתה לא בא לפה ועכשיו אני מספר לאמא על הקעקוע שלך!"  צעקתי והוא מייד הסתובב ובא... גררתי אותו בייד לשירותים של הבנים והעפתי אותו על הרצפה כדי להיות יותר גבוהה ממנו...

"ווילהם קאוליץ טרומפר!!! תקשיב לי ותקשיב לי טוב! עוד פעם אחת כזאת ואני אדאג שאתה תסבול כל חייך! אתה לא קולט שהיא מאוהבת בך?! ואני מאוהב בה! ואני לא יכול לראות אותה ככה יותר... כל פעם אתה שובר לה את הלב לרסיסים יותר ויותר קטנים, ואז דורך עליהם! אתה לא קולט שאני לא יכולה לראות אותה ככה?! אותי זה שובר! מאז שאתה עם הזונה שלך אתה הפחת לבלטי נסבל!זה נמאס כבר!!! ואז במקום לנחם אותה אתה צורחכמוא איזה מטורף! מה עובר עליך?!?! אני כבר לא יודע מי אתה.." צרחתי עליו, ואת המשפט האחרון אמרתי בקול שקט ומאוכזב, מנסה להשתלת על הדמעות שעולות בגרוני...

"טום... אני... סליחה..." הוא מלמל...

"אתה מתנצל לאדם הלא נכון..." אמרתי לו והלכתי לקארן...

'המבחן שבר אותה ועכשיו גם ביל?! אני לא יכול לראות אותה ככה יותר... אבל היא בחרה באחי העיוור..'

הרמתי אותה, שטפתי את פניה, והלכנו הביתה.. אנחנו שכנים...

הגענו לביתה, אבל היא המשיכה ללכת... הסתכלתי ושם ראיתי את ביל ואת החברה הזאת שלו.. נוי.. מתמזמזים כאילו אין מחר...רצתי אליה, חיבקתי אותה ונכנסנו אלי הביתה...

"את רוצה לבוא לחדר שלי או להיות בחדר של ביל עם מוסיקה על פול ווליום..?" שאלתי אותה...

"לך לחדר שלך... אני רוצה לרדת לחדר ההקלטות... להיות שם לבד.." היא אמרה, ואני הנהנתי והלכתי  לחדרי...

*****נקודת מבטה של קארן*****

זהו... אני לא יכולה יותר... אני אקליט את זה ואסיים את חיי... המבחן היה הקש ששבר את גב הגמל...

לקחתי את הגיטרה של טום, והפעלתי את ההקלטה...

"ביל, טום... איך אני יכולה להיפרד בצורה הכי טובה שיש?? כן.. זה קשה לי... אבל אני פשוט חייבת לסיים את חיי... אני מצטערת... באמת...

ביל...אני אוהבת אותך... ויותר ממה שאמורים לאהוב ידידים... אבל אתה, לא אוהב אותי... לפחות לא באותה צורה... לך יש את נוי... שדרך אגב... שמעתי אותה מדברת עם חברה שלה, ואומרת שכל מה שהיא רוצה זה את הכסף שלך, ולשבור את ליבי... והיא לא אוהבת אותך... אבל עד שתשמע את זה, זה כבר לא ישנה כלום...

אני אוהבת אותך...

וטום... טומי... איך אני יכולה להיפרד ממך בלי לשבור לך את הלב? אני מצטערת.. ואם אתה חושב שלא ידעתי שאתה מאוהב בי אז אתה טועה... אני כן ידעתי את זה... ואני מצטערת שלא יכולתי להחזיר לך את אותה האהבה... אבל הלב שלי שייך לביל... אחיך... אתה היית החבר הכי טוב שלי... ואני מודה לך על זה... אני אוהבת אותך.. אבל בתור אח... ואני מצטערת שאני לא יכולה לאהוב אותך יותר מזה... אתה בן-אדם מקסים, עם לב רחב מזהב... אבל אני לא יכולה...

אז תאומים יקרים... אני מצטערת... ואני אוהבת אתכם..." אמרתי עם דמעות בעיניי...

התחלתי לנגן ולשיר....

בסוף השיר, כיביתי את המקליט, והוצאתי את האקדח... כיוונתי אותו לראש,ו...

*****נקודת מבט של טום*****

בום! נשמע ירייה... היא נשמע נורא קרובה... ביל יצא מהחדר שלו, לא ידעתי שהוא פה בכלל... ירדנו למטה... לחדר ההקלטות, וראיתי שם את קארן עם אקדח ביד, ומדממת... מתה....

התיישבתי על הרצפה וחיבקתי אותה...

ביל גם התיישב על הרצפה ובכה...

אחרי חצי שעה, ביל צלצל למד"א וכעבור 10 דקות הם כבר קבעו את מותה...

"אני מצטער..." מלמל ביל, ואני רק רצתי לחדרי ובכיתי...

אחרי שעה, ביל החליט שהוא לוקח אותי לבית החולים, בשביל לראות אותה פעם אחת אחרונה...

הגענו לבית החולים, היה כבר אמצע הלילה, וביל משך אותי לחדר הגופות... שם מצאנו אותה... עם עיניים סגורות, כל כך שליווה... ביל יצא ונתן לי זמן איתה.. או... עם מה שנשאר ממנה...

"למה עשית את זה? אני לא מבין... באמת... אני אוהב אותך... ואני מצטער.... באמת שאני מצטער..." אמרתי ונשקתי למצחה הקר... דמעותיי החלו לזלוג מעיניי שוב, ואני פשוט עמדתי והסתכלתי עליה.. אחרי 10 דקות ביל בא, ואני הלכתי לשטוף פנים בזמן שהוא דיבר איתה...

*****נקודת מבט של הסופרת*****

ביל התקרב למיטתה של קארן, עיניו היו ספוגות בדמעות...

"קארן... למה עשית את זה??? אני יודע... אני הייתי לא בסדר אליך... אבל זו לא סיבה למות בגיל כזה צעיר... אני מצטער שאני לא יכול להחזיר לך את אותה האהבה שאת נתת לי... אני אוהב אותך מלאכית קטנה.." הוא אמר, והלך למצוא את טום...

*****נקודת מבט של טום*****

שטפתי את פניי, ובדיוק ביל בא אלי... הוא ניסה לחבק אותי...

"תתרחק ממני!!!" צרחתי עליו... "זה הכל באשמתך!!! אם אתה היית יודע איך להיות נחמד אליה, היא לא הייתה עושה את זה!!! זה בגללך!!!" צרחתי עליו ורצתי משם, בוכה...

למחרת, הייתה הלוויה... כולם היו שם... גם נוי.... אחותה... נוי נראתה שמחה מאוד... זה הכעיס אותי...

אחרי הלוויה, ירדנו למטה, לחדר ההקלטות, וראיתי שיש שם משהו מוקלט.. קראתי לביל ולחצנו על כפתור הפליי...

שמענו רעש כל שהו, ואז את קולה של קארן מתחיל לדבר:

"ביל, טום... איך אני יכולה להיפרד בצורה הכי טובה שיש?? כן.. זה קשה לי... אבל אני פשוט חייבת לסיים את חיי... אני מצטערת... באמת...

ביל...אני אוהבת אותך... ויותר ממה שאמורים לאהוב ידידים... אבל אתה, לא אוהב אותי... לפחות לא באותה צורה... לך יש את נוי... שדרך אגב... שמעתי אותה מדברת עם חברה שלה, ואומרת שכל מה שהיא רוצה זה את הכסף שלך, ולשבור את ליבי... והיא לא אוהבת אותך... אבל עד שתשמע את זה, זה כבר לא ישנה כלום...

אני אוהבת אותך...

וטום... טומי... איך אני יכולה להיפרד ממך בלי לשבור לך את הלב? אני מצטערת.. ואם אתה חושב שלא ידעתי שאתה מאוהב בי אז אתה טועה... אני כן ידעתי את זה... ואני מצטערת שלא יכולתי להחזיר לך את אותה האהבה... אבל הלב שלי שייך לביל... אחיך... אתה היית החבר הכי טוב שלי... ואני מודה לך על זה... אני אוהבת אותך.. אבל בתור אח... ואני מצטערת שאני לא יכולה לאהוב אותך יותר מזה... אתה בן-אדם מקסים, עם לב רחב מזהב... אבל אני לא יכולה...

אז תאומים יקרים... אני מצטערת... ואני אוהבת אתכם..."

בערך באמצע, אני התחלתי לבכות... לא האמנתי...

אחרי שהיא סיימה לדבר, התחיל להתנגן שיר לא מוכר, ואז קולה של קארן התחיל לשיר...

כשהשיר נגמר, היא אמרה ביי, ושם נגמרה ההקלטה... וחייה...

****************

מקווה שאהבתם!

תגובות???