אז ככה. לסיפור קוראים ich liebe dich bis ende der velt und mehr . התירגום של זה הוא "אני אוהב אותך עד סוף העולם ומעבר לו" [אוהב בלשון עתיד].

מקווה שתאהבו אותו!

בלי חפירות מיותרות - פרק 1!!!

~*~*~*~~*~*~*~~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*

"אנדי!" צעקתי פתאום...

"ביל!!!" טום צעק...

"איפה אני..?" שאלתי... לא הבנתי איפה הייתי...

"בבית החולים ביל... אתה ואנדי... אתם עברתם תאונה..." הוא אמר...

"איפה אנדי??? כמה זמן אני פה?! מה שלום אנדי?!" שאלתי בלחץ...

"אני... מצטער ביל... הן לא שרדו..." הוא אמר...

"הן..?" שאלתי...

"לאנדי היו תאומות ממך... אני מצטער..." הוא מלמל...

"לא... אני רוצה ללכת ללוויה שלה!" צעקתי...

"ביל... אתה פה כבר כמעט שנה... אתה היית בקומה... אף אחד לא האמין לי שתצא מזה... טוקיו הוטל התפרקה... גיאורג וגוסטאב הכירו בנות, גיאורג מתחתן עוד שבוע... אני... סליחה... אבל אפשר ללכת לקבר שלה..." הוא אמר, ואני? רק הזלתי דמעות...

"איך..?" שאלתי בקול קטן וצרוד...

"אני מצטער ביל.." הוא אמר...

"אבל איך זה שהיא מתה ואני לא?" שאלתי..

"היא.. חיבקה אותך והגינה עליך עם גופה... היא בלמה לך חלק גדול מהמכה..." הוא אמר...

"היא באמת התכוונה לזה.." מלמלתי...

"התכוונה למה???" טום שאל...

"אני רוצה ללכת לחתונה של גיאורג... ו... אל תגיד להם שאני... חי.." מלמלתי...

"אממ.. אוקי... שניה.." הוא אמר ויצא לקרוא לרופא...

"ביל! אתה... קמת!!!" הרופא קרא בשמחה...

"כן.. מתי אני אוחל להשתחרר..?" שאלתי אותו...

"מחר.." הוא אמר...

"אוקי... תודה... אה... חוץ מהקומה... מה עוד היה לי?" שאלתי..

"היה לך שבר ביד, שלושה שברים בצלעות, וקרע בריאה השמאלית... אבל זה החלים..." הוא אמר...

"אוקי... תודה.." מלמלתי...

"מה השעה טום..?" שאלתי אותו...

"שלוש בבוקר..." הוא מלמל..

"אווץ'...טוב.." מלמלתי ונרדמתי מהר מאוד... בבוקר קמתי בשעה שמונה, וראיתי את טום בדיוק נכנס עם מגש מפוצץ באוכל, ו.... עוגה?!

"בוקר... למה העוגה??" שאלתי...

"לכבוד זה שסופסוף אתה ער!!!!" הוא צרח...

"תודה טומי!!!" אמרתי, וקמתי...

"אווץ'!!!" צרחתי...

"אני מאמין שיש לך כמה שרירים תפוסים..!" הוא אמר, ואמא בדיוק נכנסה...

"אמא!!!!!!!!!!!" צרחתי וצלעתי לכיוונה...

"בוקר טוב בן שלי ישנוני!" היא אמרה בוכה... גם אנדי נכנס...

"אנדרס!!" קפצתי עליו...

"היי... יאללה! בואו נצא מפה!!" טום אמר, אסף את הדברים שלי, ועזר לי ללכת לאוטו...

"בואו.." אמרתי, ונכנסתי לאוטו... אחרי שלוש דקות, כבר יצאנו מהחנייה, והתחלנו להיתקדם הביתה...

***פ. התחלה***

"סליחה.." מלמלתי, ועזרתי לה להרים את כל מה שנפל מידיה..

"ביל..קאוליץ" אמרתי כשהרימה את ראשה אלי..

"אנדי..מאיירז" היא ענתה.. הסתכלתי בעיניה, וטבעתי..

***פ. סוף***

***פ. התחלה***

"את יודעת..? יש לך עיניים יפות.." מלמלתי... לא ידעתי מה להגיד לה... דייט ראשון..

"תודה.. גם לך" היא אמרה מסמיקה...

***פ. סוף***

***פ. התחלה***

"אמרתי לך פעם שאני חולה על העיניים שלך?" שאלתי אותה... איך אני אוהב אותה..!

"מיליון פעמים... אמרתי לך כמה שאני אוהבת אותך..?" היא שאלה...

"לא מספיק.." עניתי..

"אני חולה עליך!" היא אמרה ונישקה אותי..

***פ. סוף***

***פ. התחלה***

"אני אוהב אותך עד סוף העולם... ומעבר לו.."  אמרתי לה והנחתי את הטבעת על אצבעה...

"גם אני, אוהב אותך עד סוף העולם... והרבה מעבר לו..." היא אמרה ונישקה אותי... נשמעו מחיאות כפיים וקריאות מזל טוב...

***פ. סוף***

***פ. התחלה***

"אני אוהבת אותך! עד סוף העולם! ומעבר לו!" היא צעקה עם דמעות בעיניים, וחיבקה אותי... בום!

***פ. סוף***

"אעאעאעאע!!!" צרחתי פתאום.

"מה קרה?!?!" שאל טום בבהלה...

"אנדי... פה נסענו... פה הייתה התאונה.. אני רוצה לאנדי...!!" אמרתי והתחלתי לבכות...

"אנחנו נוסעים לבית הקברות עכשיו.." טום אמר וחיבק אותי...

"אוקי.." אמרתי ממשיך לבכות.

"הגענו." אמר אנדרס שנהג..

"בוא.." אמר טום, והוביל אותי לקברה... הוא מעוצב יפה...

"היי אנדי.." אמרתי והתיישבתי ליד הקבר... "שנה את פה כבר..? וואו... אתמול קמתי...היית בהריון?! איך לא סיפרת לי?! לא נורא...אני צריך ללכת... אבל אני מבטיח לך שאני אחזור... באמת..." אמרתי והלכתי לטום...

"היי לך... בוא... הולכים הביתה..." הוא אמר, חיבק אותי, והתחלנו להיתקדם לכיוון האוטו...

"כמה אנחנו רחוקים מהבית..?" שאלתי...

"ארבעה רחובות..." הוא ענה לי...

"אתה יכול ללכת איתי ברגל..?" שאלתי אותו...

"בוא.." הוא אמר, והתחלנו ללכת...

"אנדי! אנחנו נבוא ברגל... אתה יכול לנסוע אלינו הביתה?" טום צעק לו...

"כן! ביי!" אנדרס ענה.

"תודה... בוא...אה! יש לנו חליפות לחתונה..?" שאלתי אותו...

"כן... קניתי..." הוא מלמל... הסתכלתי על השיער שלי וכמעט התחלתי לבכות...

"השיער שלי! הוא ארוך! ובלונדיני! שזה לא נורא! בוא! הולכים למספרה!" אמרתי ומשכתי את טום למספרה שאני תמיד הולך אליה...

"לא! קודם הביתה! תתארגן! ואז נלך!" הוא אמר ומשך אותי...

"טוב.." מלמלתי, ונכנסנו הביתה. עליתי לחדרי, שנשאר אותו דבר, התקלחתי, צחצחתי שיניים, התאפרתי קצת, שמתי כובע, ויצאנו.

"שלום!" צעקתי כשנכנסנו למספרה...

"ביל?! ביל קאוליץ?!" צעקה אחת העובדות..

"נינה!!!" צרחתי ורצתי לחבק אותה...

"אתה.. אתה חי! אתה נושם! אתה רץ!" היא אמרה...

"כן... ואני חייב תספורת.." אמרתי..

"בוא. יש לדני עכשיו חלון של שעתיים." היא אמרה ומשכה אותי..

"דני!!" צעקתי כשנכנסתי לחדרו.

"ביל!! מה קורה גבר! איך אתה מרגיש? אני מזה משתתף בצערך אחי! באמת! ומה זה הקטסטרופה הזאת על ראש שלך?! בוא! שב! צריך לחפוף לך!" הוא אמר בהתרגשות, והושיב אותי.

"אז.. מה עושים לך בשיער..?" הוא שאל.

"אני רוצה... אה... שחור, מדורג כמו פעם, עם פסים בלונדיניים, ו... פס אחד ורוד, פה" אמרתי ותפסתי קבוצת שיער שמסתתרת..

"למה ורוד?!" הוא שאל..

"הבטחתי לאנדי... ב.. יום ש...היא מתה... שפעם הבאה שאני במספרה אני עושה פס ורוד... הייתה לנו התערבות כזאת.. והיא נצחה.." אמרתי מחייך חיוך עצוב...

"בכיף!" הוא אמר, והתחיל במלאכה. תוך שעתיים, הוא סיים עם הפן שלי, והראה לי איך אני נראה...

"כמו פעם.." אמרתי... "חוץ מהורוד... של אנדי..." אמרתי והסתכלתי על התבעת שהייתה לי על היד... נישקתי אותה, והמשכתי להסתכל על המראה. יצאתי לטום, והוא פער את פיו..

"הבטחתי לאנדי.." הסברתי לו את עניין הורוד...

"מגניב!" הוא אמר.

"השיער שלך..." דני מלמל והצביע על טום..

"יש לך זמן לסדר לי את הראסטות..?" טום שאל אותו..

"כן! ברור! בוא!" הוא אמר, ואני התיישבתי וחיכיתי. אחרי חצי שעה, טום יצא, כמו חדש...

"יפה!" אמרתי, וקמתי. שילמתי, ויצאנו. כשהגענו הביתה, עליתי לחדרי, והתחלתי לשיר שיר שכתבתי לאנדי... די מזמן... קצת אחרי הדייט הראשון שלנו... ככה עבר לו שבוע, ובוקר אחד טום העיר אותי בצעקה.

"ביל! היום גוגי מתחתן! יאללה!! תתחיל להתארגן! יוצאים עוד שעתיים!" הוא צעק.

"אוקי!" צעקתי חזרה וקמתי. לבשתי את החליפה שלי, התאפרתי כמו פעם, העמדתי את השיער, ותוך שעתיים, הייתי למטה.. נסענו לחתונה. הנסיעה הייתה די ארוכה, ואחרי שעתיים, הגענו.

הלכתי לגיאורג שהיה עם גב אלי, ועצמתי את עינייו.

"מי זה..?" הוא שאל.

"תנחש." טום אמר בשבילי.

"טום?!" הוא צרח.

"כמעט... מאוד קרוב.." הוא ענה..

"תנחש.." מלמלתי אני.

"לא.. אין מצב.. זה לא אמיתי! ביל?!" הוא צרח, וחיבק אותי חזק..

"מזל טוב לך!" אמרתי לו!

"איך?!?!?! כמה זמן אתה כבר... חי?!?!" הוא שאל..

"שבוע.." מלמלתי...

"ולמה לא אמרת לנו?!" הוא שאל.

"רציתי לעשות לך הפתעה לחתונה..." מלמלתי...

"גוסטי פה..?" שאלתי אותו..

"שם" הוא הצביע על בחור גבוה, עם שיער עד המותניים.

"אין מצב.. הבלונדיני?!" שאלתי...

"כן.." הוא אמר, ואני רצתי..

"מי זה?" הוא שאל כשכיסיתי את עיניו.

"תנחש.." אמרה בחורה אחר...

"דניאלה?" הוא שאל.

"לא." אמרתי אני.

"אין מצב שאני צודק, אבל... ביל?!" הוא שאל ואני קפצתי וחיבקתי אותו..

"בוקר טוב לך ישנוני..!" הוא אמר...

"תודה..." מלמלתי..

"כמה זמן אתה ער..???" הוא שאל..

"שבוע.." עניתי...

"יפה לך!" הוא צעק, וחיבק אותי..

"תגיד – מה הקטע עם השיער..?" שאלתי..

"אה... זה בגלל דניאלה... ארוסתי.." הוא אמר וצחק..

"א. מזל טוב. ב. תיפתר ממנו" אמרתי..

"מחר על הבוקר." הוא אמר..

"אוקי. יופי!" אמרתי.

"היי!" גיאורג וטום אמרו...

"מה אתם אומרים על לבצע את אחד השירים של טוקיו הוטל לכבוד החתונה שלי?" גיאורג שאל.

"בכיף! איזה?" שאלתי.

"יש לך פה תופים, וגיטרות?" גוסטאב שאל.

"כן. הבאתי לפה את מטאליקה בשביל שרי.." הוא אמר.

"בכיף! איזה שיר?" שאל גוסטאב..

"1000 מיר.." הוא אמר.

"אוקי." הסכימו כולם פה אחד.

אחרי החופה, שהייתה מהממת, עלינו לבמה שם. אני הרגשתי את הלב שלי פועם חזק בטירוף, והתחלתי להילחץ. כבר שנה שלא הופעתי... איך אני אופיע עכשיו?!

"אנחנו רוצים להקדיש את השיר הזה לשרי וגיאורג!" צעק טום למיקרופון שעמד לידו, והתחיל לנגן את השיר.

"ביל?" הוא שאל כשראה שאני לא מתחיל לשיר בזמן.

"אממ.. שלום לכולכם! אני ביל קאוליץ, זה טום, גוסטאב, וכמוון הכלה – גיאורג! אנחנו טוקיו הוטל! השיר שאנחנו מבצעים עכשיו נקרא 1000 ימות, וזה שיר שכתבתי לחברה שלי! אז... בואו נתחיל!" אמרתי מרגיש את האנרגיות. טום התחיל לנגן, וגיאורג וגוסטאב הצטרפו אלינו. הפעם כן התחלתי לשיר. שרתי עם כל הנשמה, כמעט בוכה, אבל שרתי, ונתתי את כל כולי. בסוף השיר כולם מחאו כפיים, ואני קראתי לשרי, שעלתה, וחיבקה את כולנו אחד אחד. התקבצנו באמצע לכמה שניות, והחלטנו שמבצעים גם את סייקרד.

"אממ... השיר הבא, לפני שאנחנו קוראים ללהקה האורחת, נקרא סייקרד, שאותו טום כתב! קבלו!" צעקתי והתחלנו לנגן. שרתי שוב, עם כל הנשמה. בסוף השיר, כולם מחאו לנו כפיים, ואנחנו ירדנו מהבמה. ברגע שירדנו, הגיע דיויד, וחיבק אותי ממש חזק.

"דיויד? אוויר?" שאלתי בקול חנוק.

"אתה חי!!!" הוא צרח וחיבק אותי שוב.

"כן.." מלמלתי..

"תגידו בנים – מה אתם אומרים על להחזיר את טוקיו הוטל? לוחצים עלי למצוא להקה חדשה שתהיה הפריצה הבאה, אבל ראיתי אתכם פה בהרכב מלא וחשבתי אולי... אתם יודעים... לחזור להיות טוקיו הוטל שכובשת את העולם..?"הוא מלמל. הסתכלנו אחד על השני עם חיוכים עצומים, וצעקנו ביחד "כן!"

"וואלה?! יופי! יש!" הוא צעק שוב. התחבקנו כולנו, וזאקי הגיע וחיבק את כולם.

"זאקי!!!" צעקתי וחיבקתי אותו.

"שמח לראות אותך חי!" הוא אמר וחיבק אותי חזרה.

"טוב אז חברה – מחר בשתיים בצהריים אצלי במשרד!" הוא אמר, ונפרד מאיתנו. התחבקנו שוב, והלכנו לרקוד.... כמו פעם.

למחרת קמנו באחת-עשרה, בבית של גיאורג ושרי, לא זוכר איך הגענו לשם,והתחלנו להתארגן. החלטנו שחוזרים לבית שגרנו בו לפני זה, כל הלהקה, וששרי תבוא לגור איתנו, וגם החברה של גוסטאב. חתמנו שוב על החוזה, ואז יצאנו לבית קפה, עם דיויד.

"טום וביל. זה שלא ראיתי אתכם שנה לא אומר ששכחתי את היומולדת שלכם! איפה אתם חוגגים?" שאל דיויד.

"חוטפים אותך, את גיאורג, ואת גוסטאב, ויוצאים לאיזה מועדון לדעתי. נכון?" שאל טום.

"כן! לגמרי! רק שמביאים את אשתי ואת החברה של גוסטאב!" אמר גיאורג..

"האמת היא שהתכנון היה ללכת לאיזה מסעדה רק חמישתנו לא נראה לכם?" שאלתי.

"אני אומר מועדון." אמר טום.

"אני דווקא חושב שמה שביל הציע יותר כיפי. ואז אפשר יהיה ללכת למועדון. מה אתם אומרים?" שאל דיויד.

"יש אישור." אמר טום.

"אפשר." אמרתי.

"אוקי." אמרו גיאורג וגוסטאב באותו זמן וגרמו לנו לצחוק..

"אז קבענו להיום בערב בספגטי אלא שף?" שאלתי את כולם.

"אלא מה? היומולדת שלכם... אבל שוב ספגטי אלא שף? לא נמאס לכם?" גיאורג שאל.

"אני לא אכלתי שם כבר יותר משנה." עניתי לו. "וחוץ מזה – אף פעם לא נמאס לי מהמסעדה הזאת... ו... שם היה הדייט הראשון שלי עם...עם אנדי.." מלמלתי לי.

"אז ספגטי אלא שף איט איז!" אמר טום.

"באיזה שעה?" שאל גוסטאב.

"שמונה." עניתי לו אחרי שהסתכלתי על הפלאפון שלי.

"אוקי... יאללה פיזור. ו... חברה? רק בנים אוקי?" אמר טום את מה שאני חשבתי עליו.

"רק בנים." גיאורג וגוסטאב הסכימו.

"יאללה ביי לכם!" אמרתי וגררתי את טום משם.

"מזל טוב אחותי הקטן!" הוא אמר וחיבק אותי.

"מזל טוב גם לך אחותי הגדול" אמרתי לו. צחקנו התחלנו להתקדם לכיוון הבית שהיה מאוד קרוב. כשהגענו הביתה ארזנו את כל הבגדים שלנו כמעט, וטום צלצל למונית.

"לאן אתם נוסעים?" שאלה אמא.

"הביתה..." מלמלתי.

"תסביר בבקשה.." היא בקשה ממני.

"טוקיו הוטל חזרו.. אנחנו עוברים לגור ביחד.." הסביר לה טום, חיבקנו אותה, ויצאנו למונית. אחרי נסיעה של שעה, הגענו לבית שלנו, והתחלנו לסדר הכל בחדרים. בשעה שש גיאורג וגוסטאב הגיעו, כבר מאורגנים, ואני בדיוק התחלתי להתארגן.

"אתם זריזים אתם." אמרה דניאלה, ארוסתו של גוסטאב..

"אני צריך שעתיים להיתארגן ככה שאני חייב להיות פה ראשון, ובגלל שטום ואני חיים ביחד, באנו ביחד... אני עף למקלחת... ביי חברה!" הסברתי ונכנסתי למקלחת. מילאתי לעצמי אמבטיית קצף, פשטתי את בגדי, נכנסתי, ועצמתי עיניים..

***פ. התחלה***

"בילולון? אני נכנסת!" אנדי קראה אלי..

"בואי!" צעקתי לה, והיא נכנסה. היא התיישבה על שפת האמבטיה, רק בחזייה ותחתונים, ואני משחתי אותה פנימה בהפתעה. "אעאע" נשמעה הצרחה החלשה שלה, ואני רק צחקתי וחיבקתי אותה.

"אני אוהב אותך. עד סוף העולם. והמון מעבר לו. את יודעת את זה. נכון?" שאלתי אותה.

"ברור שיודעת!" היא אמרה ונישקה אותי.

***פ. סוף***

"ביל! מה קורה? אתה שם כבר שעה!" צעק לי טום, והעיר אותי. קמתי, התעטפתי במגבת, ויצאתי.

"יופי שנזכרת! לך תתארגן!" הוא אמר מעוצבן קצת ונכנס למקלחת.

"מה קרה לו?" שאלתי את גוסטאב שישב ליד גיאורג שגם נראה עצבני מאוד.

"טום ירד שוב על גיאורג, שרי צעקה עליו על זה, גיאורג השתיק אותה בקצת כעש שהיא כועסת על שטויות כאלה, שרי יצאה מפה כמעט בוכה, וצעקה על גיאורג איזה משו, גיאורג כעס על טום כי בגללו הוא רב עם אשתו, ויאללה בלגאן." הוא ענה.

"אני הולך להתארגן. קחו ת'טלפון שלי, צלצלו אליה ממנו. היא תענה, תשלימו, וסוף לבלגאן טוב?" שאלתי וזרקתי להם את הפלאפון שלי.

"תודה." אמר גיאורג וחייג אליה. עליתי למעלה, ותוך חצי שעה, הייתי מאורגן. ראיתי שטום עוד באמבטיה, מה שמאוד לא אופייני לו, וצעקתי לו.

"טום! אתה בסדר?" שאלתי. אין קול ואין עונה. "טום?!" ניסיתי שוב. כלום. "אם אתה לא פותח אני פורץ את הדלת!" צעקתי. אבל כלום. פרצתי את הדלת ולעיניי נגלה מחזה נורא...

"טום..?"

~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*

עבדתי עליו הרבה הרבה!

פרק שני כבר כמעט כתוב, ככה שאם נעבור את ה10 תגובות יהיה פרק

אז יאללה תגיבוו!!!