החדר עגול. עיגול מושלם. קירותיו של חצי מהחדר צבועים בצבע ירוק. החצי השני הם חלונות זכוכית, עליה מצוירות פיות שהיא בעצמה ציירה. פייה לכל זיכרון בלתי נשכח. על התקרה מצויר לב שבור עם עצמות, ומסביבו לבבות קטנים עם כנפיים. הרקע היה סגול בהיר. על הרצפה היה שטיח ורוד המכסה את כל החדר. באמצע החדר מיטה עגולה. צמוד לקיר ישנו שולחן המתעגל עם הקיר. במיטה שכבה נערה. נערה שניסתה לברוח מהכול. מהעולם, מהזיכרונות ובעיקר, מעצמה. בואו נספר לכם איך היא הגיעה למצב הזה...

            הכול התחיל כשהייתה בת כארבע-עשרה. קראו לה אניה. החלום שלה היה ללמוד בפנימייה הנמצאת במקום רחוק ומבודד. באמצע המדבר. היא הגיעה לשם. שם היא למדה. יום אחד אמה ואחיה הקטן באו לבקר. היא אהבה שהם באים לבקר. תמיד היו מביאים לה דברים טעימים. הם נהינו במשך כל היום ואז היו צריכים לנסוע הביתה. הם נפרדו מאניה ונסעו. כשעתיים אחרי שיצאו הגיעה המדריכה של אניה לדבר איתה. "אניה..?" שאלה. "א-אני לא יודעת איך להגיד לך את זה..." מלמלה המסכנה.

            "פשוט תגידי." ענתה לה אניה בקול מפוחד מאט. היא ידעה שמשהו רע קרה.

            "טוב. אימא שלך... אימא שלך ואח שלך... הם עברו תאונת דרכים. עכשיו צלצלו אלי מבית החולים. אני מצטערת..." אניה כבר נחשה. "הם לא שרדו" היא נפלה על ברכיה וכברה את פניה בידיה. היא התחילה לבכות. בכי חרישי. אנשים עברו ליד ולא העזו לשאול מה קרה. רק הוא. האחד איתו לא דיברה כבר מי יודע כמה חודשים התיישב לידה במבט עצוב קצת. מבט מתעניין. אז המדריכה ידעה שהיא יכולה ללכת.

            "אניה?" שאל הנער. היא לא ענתה לו. היא לא רצתה שיראה אותה בוכה ושבורה כל כך. לא רצתה להצטייר כחלשה בעיניו. "אניושקה..." עכשיו היא כבר פרצה בבכי חזק יותר. הוא מייד חיבק אותה. היא חיבקה אותו חזרה, תופסת בחולצתו חזק. "ששש... בואי. רוצה לבוא אלי הביתה לשתות שוקו חם?" הוא שאל בעדינות. היא הנהנה והוא עזר לה לקום, מחבק אותה חזק שוב ואז מוביל אותה לביתו.

            אז כמו שהבנתם, הפצצה הראשונה היה שאימא ואח שלה נהרגו. מוכנים לפצצה השנייה..?

            עברו חודשיים בערך. בת זוגו של אביה צלצלה. היא בכתה. שמעו זאת בקולה הרועד. אניה נחשה שמשהו רע התרחש. "א-אניושקה? אנ-אני מצטערת. כל כך מצטערת." היא אמרה. ליד אניה עמד אלכס. אותו אלכס שהלך איתה לביתו ועזר לה להתגבר על הפצצה הראשונה שנפלה עליה. היא מייד החזיקה בידו. הוא היחיד עליו סמכה. "א-אבא שלך... הוא חתף התקף לב. הוא לא החלים..." אניה הרגישה איך היא נופלת. שוב.

            "מה קרה?" אלכס שאל. משהו רע קרה, זה הוא ידע להגיד. הוא עזר לה לקום והוליך אותה אל חדרה. לא היה לו מושג אפילו כמה שזה רע. "אניושקה, מה קרה?" הוא שאל שוב.

            "אבא, התקף לב, מת" היא מלמלה. אניה בהתה באוויר. היא לא ידעה מה לעשות עם עצמה. לבכות לא יעזור לה עכשיו. כלום לא יעזור. היא ידעה שתקופת הלימודים בפנימייה תמה לה.

            זאת הייתה הפצצה השנייה. עכשיו אניה יתומה. מוכנים לשלישית?

            אפילו שעה לא הספיקה לעבור מהרגע בו היא גילתה שהיא התייתמה. אפילו שעה אחת. הטלפון שלה צלצל. על הצג כתוב "הם". הכוונה הייתה לסביה. היא והורי אמה לא היו בקשר.. איך נגדיר אותו? טוב. ליתר דיוק, הם היו בקשר רע. רע מאוד. ועכשיו היא באחריותם. אלכס הסתכל על המסך והתעלם. הם המשיכו לצלצל. הוא ידע בדיוק כמוה מה הם רוצים. הם רוצים לקחת לו אותה. אחרי כמה דקות הטלפון הפסיק לצלצל.

            "אנסטסיה קרינו מרזו!" הם שמעו קול של אישה מבוגרת קוראת את שמה המלא של אניה בקול רם וכעוס. הם ידעו שזהו. זה הסוף. עכשיו הם כבר לעולם לא יראו אחד את השנייה. אלכס חיבק אליו את אניה חזק, כמה שרק יכול היה בלי לשבור את עצמותיה החלושות. היא חיבקה חזרה, תופסת בחולצתו ולוקחת נשימה עמוקה כדי שלעולם לא תשכח את ריחו אשר אליו הספיקה להתמכר בחודשיים שבילו ביחד.

            "אני אוהב אותך" לחש לאוזנה. "לעולם אל תשכחי את זה אנסטסיה. אני אוהב אותך הכי הרבה שאי פעם אהבתי מישהי, והכי הרבה שאי פעם אוכל לאהוב." המשיך.

            "גם אני אוהבת אותך. אני לא אשכח אותך לעולם אלכסנדר. לעולם" לחשה לאוזנו כתשובה, חיבקה אותו בפעם האחרונה וקמה, לוקחת את תיקה הארוז והולכת לכיוון סבתא הכעוסה. "אל תשכח אותי" היא אמרה בקול חלש כך שרק אלכס ישמע. היא הסתכלה לכיוונו פעם אחרונה, כדי שתישאר לה תמונה ברורה שלו, והספיקה לראות דמעה בודדה זולגת מעיניו. היא רצה החוצה, לא נותנת לדמעות לצאת, אך מרגישה איך לבה נשבר לרסיסים.

            "להתראות רוסיה. שלום לך גרמניה..." לחשה לעצמה. החלום של סביה בשבילה הוא שהיא תלמד בפנימיית רונסבורג בגרמניה, באמצע יער. שם היא יכולה להתמקצע בווטרינריה, ואם היא רוצה, אז גם במוסיקה.

זאת הייתה הפצצה השלישית. היא לא האחרונה, אבל נרחיב עלייה, כי צריך לדעת עלייה קצת לפני הפצצה הרביעית, שתגיע רק בשלב מאוחר יותר...

מקווה שאהבתם!