מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה?!" צרחה אניה מיד אחרי שהצליחה לדחוף את טום ממנה. דמעה אחת ירדה מעינה.

            "א-אני מצטער. נסחפתי. סליחה..." הוא מלמל ויצא מהחדר, תורק את הדלת אחריו. אניה התיישבה על הרצפה מחבקת את רגליה. היא ידעה שאם תיתן לו לנשק אותה היא תצטער על זה. היא ידעה שהוא יזכיר לה את אלכס.

            דפיקה נשמעה בדלת. "מי זה?" שאלה אניה, נעמדת מהר על רגליה ומנגבת את הדמעות.

            "אניה? זה ביל..." היא שמעה אותו קורא אליה מבחוץ ורצה אל הדלת על מנת לפתוח אותה. "היי... אממ... אפשר להיכנס..?" שאל עם היסוס קל בקולו. אניה הנהנה בראשה והוא נכנס. "מה קרה? כאילו, עם טומיק?" שאל.

            "הוא נישק אותי." היא ענתה בקול רגוע וקר. ביל הרים גבה. "ואז דחפתי אותו ממני, והוא יצא החוצה בריצה." המשיכה.

            "את דחית אותו? כאילו, את טום קאוליץ?!" הוא שאל בהלם. אניה הנהנה. "מה?! איך?! למה?! את מודעת לעובדה שכל הבנות בפנימייה פה רוצות אותו?! והוא נישק אותך, ואת דחית אותו?! ואוו, זאת פגיעה רצינית באגו. הוא לא רגיל לדחיות." אמר ביל.

            אניה צחקה. "אמרתי לו לא להתעסק איתי ברגע שיצאנו מהמזכירות כדי שהוא יראה לי את החדר. באותה שנייה ששמתי לב שיש בו משהו כזה, הזהרתי אותו. אני לפני 8 שעות נפרדתי מחבר שלי בדמעות מטורפות. אני לא פה מרצון. אני פה כי הכריחו אותי לבוא. וטום יודע את זה. אמרתי לו, אז זו אשמתו." סיימה אניה משאירה את ביל עם מבט המום על פרצופו.

            "אני בכל השנים שלי פה בפנימייה (שלוש) לא פגשתי מישהו שלא פה מרצון. זו אחת הפנימיות הכי נחשבות בכל העולם." אמר ביל.

            "כן, יש רק פנימייה אחת יותר טובה, בכל העולם, וזו הפנימייה שבה הייתי ברוסיה. אתה בטוח שמעת עליה. היא מאוד מפורסמת. נחשבת הכי טובה בעולם. גייצ'ר. מכיר?" שאלה אניה.

            "את למדת בגייצ'ר?!?!?!" נשמעה צווחה נשית מכיוון הדלת. ביל ואניה הסתובבו לכיוון הדלת. עמדה שם בחורה בעלת שיער שחור עד למותניה, עיניים ירוקות כהות, וגוף חטוב. אניה הנהנה. "זונה... אני מכירה אותך! את גנבת לי את אלכס!" צעקה הבחורה. עיניה של אניה התרחבו לגודל של צלחות. "כן, זאת אני, מריה. ואם את מעיזה לחטוף לי את טום, כמו שחטפת את אלכס אני נשבעת לך, את תרצי לעזוב את הפנימייה פה כל כך. את תסבלי." אמרה הבחורה.

            "אני גם ככה רוצה לעזוב את הפנימייה. עזבי אותי בשקט מר." אמרה אניה. "אני בכלל לא מבינה למה את כועסת עליי. את זרק את אלכס בשביל ולאד." הוסיפה אניה. "ואז נפרדת מולאד ושבוע אחרי כבר נמרחת על ג'ול."

            "ג'ול זה לא שם של בת?" שאל ביל.

            "זה קיצור לג'וליאן." ענתה מריה. "ואת, תשתקי. אני זרקתי את אלכס בגלל שאת נמרחת עליו והוא נמרח עלייך בחזרה. זונה." אמרה ויצאה מהחדר, טורקת אחריה את דלת החדר.

            "את גנבת לה את החבר?" שאל ביל, רואה שפניה של אניה רטובות מדמעות. "אניושקה?" שאל, וברגע שקרא לה כך, היא קמה מהמיטה ורצה החוצה. "אניה!" צעק ביל, אבל לא רץ אחריה.

            "אווץ'! תסתכל לאן שא-" התחילה אניה לצעוק על האדם שנתקע בה, ואז הרימה את ראשה וראתה את טום. "אה... זה אתה." אמרה ועקפה אותו, ממשיכה ללכת.

            "אניה!" קרא טום ושמע מאחוריו קול דומה קורא לו. "ביל? למה אתה רודף אחריה? גם אתה נישקת אותה?" שאל טום בהרמת גבה לא שם לב שאניה מתרחקת ממנו.

            "דיברתי איתה...." התחיל ביל כולו מתנשף. "ו..אז. מרצ'ע נכנסה ואמרה ש... אניה גנבה לה... את ה..החבר מגייצ'ר. ואז היא יצאה, ואניה התחילה לבכות... ואז קראתי לה... אניושק'ה, והיא פשוט ברחה." סיים ביל את הנאום שלו.

            "וואו..." מלמל טום. "אני חייב לדבר איתה." הוסיף.

            "גם אני." אמר ביל.

"למה אתה חייב לדבר עם מרצ'ע?" שאל טום בהרמת גבה.

"מה מרצ'ע? אניה. וגם אתה חייב לדבר איתה. אני רץ למצוא אותה." אמר ביל ורץ לכיוון שאליו ראה את אניה רצה.

אחרי שהסתובב בכל אזור הפנימייה, ובית הספר, והחצר, הוא כמעט התייאש, ואז נזכר בשדה הגדול הרחוק שיש בקצה של הפנימייה. השדה בקרחת היער. הוא התחיל לרוץ. הכי מהר שרק יכול היה.

"אניה!" צעק. הוא ראה דמות קטנה רצה. הוא לא ידע כמה רחוקה היא., אבל הוא ידע שמסוכן שם, ואם היא תמשיך להתרחק, היא לא תחזור.

הוא ידע שהנחשים שם מסוכנים, והוא ידע שהבריונים של בית הספר עוד יותר. אם הוא לא יתפוס אותה בזמן, מישהו אחר יתפוס אותה וסופה יהיה מר. "אניה!!!" צעק ביל בכל כוחו. ואז היא נעצרה והסתובבה. הוא רץ אליה, כשהיה במרחק של כעשרה מטר ממנה היא צרחה...

3>>